 |
/images/archive/gallery/485/322.jpg כרזת הסרט אש בשמיים
 |
|
|
|
|
|
|
| מה מחפשים כאן החוצנים ומדוע הם בוחרים לבצע בנו ניסויים? סיפורם של ארבעה חטופים ששיחזרו בתהליך היפנוטי את מקרה חטיפתם. פרק שמיני בהיסטוריה של חקר העב"מים
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הכלי המרכזי והחיוני ביותר לחקירת אירועי חטיפות הוא ההיפנוזה הרגרסיבית. זהו תהליך היפנוטי, המאפשר החזרה לאחור של המטופל, אל אירועים בעברו ושחזורם כאילו הוא חווה אותם מחדש.
קורה לכם לפעמים שכתוצאה מאכילת מאכל מסוים, הרחת ריח, או שמיעת מנגינה מסוימת, אתם נזכרים לפתע באירוע נשכח ו'נזרקים' אחורה אל העבר? תהליך טבעי זה הוא שכיח למדי ומכונה רגרסיה (ובעברית "הסגה").
 |
| חלליות רודפות אחריך |
|
איבדתם זמן באופן בלתי מוסבר? יש לכם סימנים מוזרים על הגוף, דיכאון פתאומי או תופעות פיזיולוגיות שלא נמצא להן הסבר רפואי? אם עניתם בחיוב על שתיים ויותר מן השאלות הללו - יתכן ונלקחתם |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
תהליך ההיפנוזה הרגרסיבית דומה לתהליך הרגרסיה הטבעי, ומשמש מהפנטים בבואם לחקור מקרי חטיפה ע"י חוצנים. בתהליך זה המהפנט אינו מזכיר למהופנט מאורע נשכח, אלא גורם לו, פשוטו כמשמעו, לחוות אותו מחדש. על המהפנט לפעול במשנה זהירות, שכן העלאת הזיכרונות במטופל עשויה להיות לא פחות טראומטית מהחוויה המקורית.
טכניקה זו שימושית בחקירות משטרתיות, כאשר עד אינו מסוגל לזכור פרטי מפתח (כגון מספר לוחית רישוי) אולם ברור שניתן לעורר את זיכרונו. לעתים התהליך ההיפנוטי מאפשר לזיכרונו של העד לצוף מתת הכרתו, אל ההכרה, ולגלות פרט חיוני לפענוח פשע.
לענייננו, מדובר בכלי חשוב בחקירת חטופים פוטנציאליים ובשחרור זיכרונותיהם החבויים בתת-הכרתם.
בשל היות אירוע החטיפה כה טראומטי עבור הנחטף, נוצרים תסמינים פוסט-טראומטיים של אובדן זיכרון חלקי או מלא. החוטפים הם אלו האחראים לשבירת רצף הזיכרון ודיכויו, והם עושים זאת באמצעות תהליך המכונה "סוגסטיה היפנוטית".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
שתילת זכרונות
|
|
|
 |
|
|
|
לאחר שהחוצנים חסמו את זיכרונו של הנחטף, נעשה שימוש בנאנו-טכנולוגיה, כלומר שתילת שתלים זעירים בגוף החטופים, המשמשים את החוצנים למעקב אחריהם.
בניגוד לטענות המושמעות חדשות לבקרים נגד אמינות הרגרסיה ההיפנוטית, הרי שהמהפנט עצמו אינו יכול "לשתול" זיכרונות שווא אצל המהופנטים. בוודאי ובוודאי, כשמדובר באירועים טראומטיים.
טענה
נוספת שמושמעת לעתים קרובות היא כי הזיכרונות המועלים במהלך הרגרסיה הם זיכרונות שווא, מהסוג המופיע בחלומות. גם טיעון זה ניתן להפרכה בקלות - זיכרונות שווא הינם מקוטעים וחסרי רצף הגיוני, בעוד שזיכרון אמיתי הוא זיכרון רציף ועקבי. רק זיכרון אמיתי ניתן להסגה, ע"י "העברת" המהופנט לנקודות זמן מוגדרות בעברו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
שתל שהוצא מגופו של חטוף
|
|
|
|
|
|
|
סיפורה של בטי אנדרסון
|
|
|
|
|
|
|
בליל ה-25 בינואר 1967, בעת שבטי אנדרסון עבדה במטבח ביתה שבדרום אשבורהם, מיסיסיפי, ושאר בני משפחתה ישובים בסלון, החלו האורות בבית להבהב. מיד לאחר מכן הוקרן אור אדום אל המטבח מבעד לחלון. בטי רצה להרגיע את שבעת ילדיה, שנכנסו להיסטריה. אביה של בטי רץ אל המטבח והציץ החוצה, במטרה לגלות את מקור התאורה המסתורית. לתדהמתו ראה חמישה יצורים מוזרים למראה מקפצים אל עבר הבית. בטרם הספיק להתעשת נכנסו חמשת היצורים לבית מבעד לדלת. אחד היצורים ניגש לאביה של בטי, בעוד אחר תיקשר עם בטי טלפתית. אחד מהקבוצה נראה כמנהיג, וגובהו היה כמטר וחצי. היצורים האחרים היו נמוכים ממנו בכ-30 ס"מ. לכל היצורים היה ראש דמוי אגס, עיניים רחבות, אף ואוזניים קטנים ופיות דמויי סדקים חסרי תנועה. היצורים היו לבושים במעין סרבלים כחולים עם חגורה רחבה ומגפיים, ועל שרווליהם לוגו דמוי ציפור. היצורים היו בעלי שלוש אצבעות ידיים בלבד. בטי נלקחה על ידי היצורים מחוץ לבית אל ספינתם, אותה העריכה כבעלת קוטר של 6 מטרים. בטי מאמינה כי לאחר שנלקחה אל הספינה, התחברה זו אל ספינת האם - שם נערכו לה בדיקות גופניות. כארבע שעות לאחר מכן, הוחזרה בטי לביתה ע"י שניים משוביה.
בבית מצאה את אחד היצורים בחברת בני משפחתה. לאחר ששחררו את בני המשפחה ממצב הטרנס בו היו שרויים, עזבו החוצנים את הבית. בטי העידה מאוחר יותר כי היצורים הפנטו אותה, על מנת שלא תזכור דבר ממה שחוותה.
שמונה שנים מאוחר יותר ענתה בטי למודעה שפרסם פרופ' אלן היינק, שניסה לאתר חטופים מבין הציבור הרחב. בתחילה המכתב שכתבה לא זכה להתייחסות משום פרטיו המוזרים. רק בינואר 1977 נחקר סיפורה לעומק.
צוות החקירה שמונה למקרה אנדראסון כלל פיזיקאי סולרי, מהנדס אלקטרוניקה, מהנדס חלל, מומחה לטלקומוניקציה וחוקר עב"מים.
בטי עברה במשך כשנה בדיקת אישיות, 2 בדיקות בגלאי שקר והערכה פסיכיאטרית כמו גם ארבע-עשרה הסגות היפנוטיות, שתוצאותיהן היו קשות ביותר, שכן הן בטי והן בתה חוו מחדש את אירוע החטיפה לפרטי פרטיו.
תוצאות המחקר פורסמו על-גבי 528 עמודי דו"ח, ובו סוכם כי בטי ובתה הנן שפויות ומאמינות בכנות בכל הפרטים שסיפקו בהצהרתן. מקרה החטיפה של בטי אנדראסון לא פוענח עד עצם היום הזה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בטי אנדרסון
|
|
|
 |
| החייזר כפי שתואר על ידי בטי אנדרסון
| /images/archive/gallery/485/321.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
ראש דמוי כדור רובה, חסרי צוואר ובעלי פה דמוי סדק
|
|
|
|
|
|
|
יום לפני האירוע עצמו, ב-10/10/1973, דיווחו 15 איש, כולל שני שוטרים, על עב"ם כסוף המעופף באיטיות מעל פרויקט דיור בעיר ניו אורלינס.
למחרת, בעיצומו של דיג בנהר פאסקאגולה בשעה תשע בערב, שמעו קלווין פארקר בן ה-19 וצ'ארלס היקסון בן ה-42 זמזום מאחוריהם. כשהסתובבו לראות מנין מגיע הצליל, נדהמו לראות עצם זוהר דמוי ביצה ובעל אורות קדמיים כחולים, המרחף נמוך מעל פני האדמה ובמרחק של כ-9 מטרים מגדת הנהר. לנגד עיניהם המשתאות נפתח פתח בעב"ם ומתוכו הגיחו 3 יצורים מוזרים, שריחפו מעל המים לעברם.
פארקר והיקסון תיארו מאוחר יותר את היצורים כבעלי גובה של כמטר וחצי, ראשם דמוי כדור רובה, חסרי צוואר ובעלי פה דמוי סדק.
היקסון, שקפא על מקומו מרוב בהלה, נתפס ע"י שניים מהיצורים. היצור השלישי לקח את פארקר שהתעלף מרוב פחד.
היקסון ממשיך ומתאר כיצד היצורים תמכו בו והכניסוהו אל תוך חדר מואר בספינתם בעוד הוא חסר תחושה לחלוטין. שם, מתקן דמוי עין סרק את כל גופו. לאחר בדיקה של כ-20 דקות, הוצאו היקסון ופארקר מהספינה, שנעלמה מהמקום מיד לאחר מכן.
למרות שחששו כי יושמו ללעג ולקלס התקשרו שני הגברים לבסיס חיל האוויר קסלר שבבילוקסי ולמשרד השריף.
השריף כמובן היה משוכנע שמדובר במתיחה, אולם עד מהרה התברר כי לא כך הדבר והחדשה עשתה כנפיים ברחבי ארה"ב. הארגון לחקר תופעות אוויריות שלח את הפרופ' ג'יימס הארדר מאוניברסיטת קליפורניה כדי לחקור בפרשה. פרופ' אלן ג'. היינק הגיע גם הוא למקום, כחוקר מטעם חיל האוויר.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| פארקר והיקסון לאחר החטיפה
| /images/archive/gallery/485/324.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
שני החטופים נמצאו דוברי אמת
|
|
|
|
|
|
|
הארדר והיינק ראיינו את היקסון ופארקר יחד. הארדר היפנט את היקסון אולם במהלך ההיפנוזה היקסון גילה סימני חרדה קשים כך שלא היה מנוס מהפסקת התהליך. שני החטופים עברו בדיקה במכונת אמת ושניהם נמצאו דוברי אמת. שני החוקרים הגיעו פה אחד למסקנה כי המפגש של היקסון ופארקר היה בוודאות מפגש עם חוצנים.
צוות רופאים בדק את היקסון ופארקר ביסודיות. בין המשתתפים בחקירה נמנו גם אנשי צבא בדרגים בכירים ועיתונאים רבים.
על מנת לבחון את מהימנותם, הושארו שני העדים לבדם בחדר בו היו מכשירי הקלטה סמויים. שיחתם הפרטית וההיסטרית (שהוקלטה ותומללה במלואה - כמו גם כל מהלך הבדיקות שעברו) מעלה אפשרות ודאית כמעט למקרה חטיפה בידי חוצנים.
פרופ' היינק פרסם הודעה לעיתונות ובה נאמר: "אין ספק בליבי שהיה לאנשים אלו ניסיון אמיתי לגמרי ומפחיד ביותר, שאין לי כל ביטחון באשר למהותו האמיתית - ואני חושש, שאין בידנו כל תשובה לשאלה זו...".
ד"ר הארדר, שהפנט את השניים טען: "הדיווחים הרבים ... במהלך 20-30 השנים האחרונות, מצביעים על מציאות אובייקטיבית שלא מן העולם הזה... ואני נשארתי עם המסקנה - שכן לא נותרה אפשרות אחרת - שאנחנו דנים בתופעה חוץ-ארצית".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שלושה יצורים מזוויעים בעלי אישונים חומים זוהרים
|
|
|
|
|
|
|
ב-5 בנובמבר 1975, הבחינו שבעה חברי צוות שעבדו ביער אפאש-סיטגריווס בדרום מזרח אריזונה באובייקט זוהר בצורת דיסק בעודם נוסעים לביתם בסופו של יום עבודה.
כל חברי הצוות, אלן דאליס, דווין סמית', ג'ון גולט, קנת' פטרסון, מייק רוג'רס וסטיב פירס, אישרו כי טראוויס וולטון, שהיה מסוקרן ביותר מהמחזה, עזב את הטנדר כדי לבדוק את העניין מקרוב. בעודו מתבונן כלפי מעלה בהשתאות, הגיחה מהעצם קרן אור כחולה, אשר פגעה בו והטיחה אותו ארצה למרחק מה מהמקום בו ניצב. האירוע גרם לשאר חברי הצוות לנוס על נפשם באימה.
לאחר שהתדיינו בינם לבין עצמם, החליטו חבריו לצוות של וולטון לחזור ולבדוק האם יוכלו לעזור לו. כששבו למקום לא מצאו זכר לוולטון או לספינה.
לדבריו של רוג'רס, בעודם נמלטים הוא הביט לאחור וראה את העב"ם מתרומם מעל ליער ונעלם באופק. ראוי לציין כי כל ששת חברי הצוות עברו בדיקת גלאי שקר בהצלחה מלאה למעט אחד.
חברי הצוות חיפשו אחר וולטון ביער ומשלא מצאו דבר, הזעיקו את המשטרה. החיפושים, שנמשכו מספר ימים בעזרת מסוקים וכלבי גישוש, העלו חרס והחשש לחייו של וולטון גבר.
היעלמותו של וולטון עוררה מבוכה רבתי. העיר סנופלייק הוצפה בעיתונאים וכתבי טלוויזיה מרחבי העולם כולו שהגיעו למקום בעקבות התעלומה.
וולטון שב והופיע חמישה ימים לאחר מכן מבולבל ומבוהל עם זכרונות מקוטעים לגבי יישויות חוצניות ותיאורי פנים ספינתם.
הדבר האחרון שוולטון זכר היתה תחושה של הליכה לאחור ולאחר מכן כלום, עד לרגע שבו התעורר בתחושת כאב וצימאון כבד, מבחין לאיטו באור ומבין כי הוא שוכב על שולחן כלשהו. וולטון חשב ברגע הראשון כי הוא נמצא בבי"ח. ככל שראייתו הלכה ונתבהרה, התחוור לוולטון כי שלושה יצורים מזוויעים ניצבים לנגד עיניו. הוא תיאר אותם כבעלי אישונים חומים זוהרים בגודל מטבעות. וולטון ניסה להדוף מעליו את אחד היצורים שנרתע לאחור בקלות - וולטון תיאר את היצור כרך וספוגי.
לטענתו של וולטון, כאשר הכרתו שבה אליו הוא מצא עצמו על המדרכה מערבה לעיר הבר, אריזונה.
מקרה טראוויס וולטון היה מקרה החטיפה הראשון שנלקח ברצינות מצד מדענים מהימנים רבים, והסיפור אילץ את הציבור הרחב להעריך את הנושא מחדש.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| /images/archive/gallery/485/329.jpg |
|
|
|
 |
| טראוויס וולטון אז והיום
| /images/archive/gallery/485/328.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
אחרית דבר
|
|
|
|
|
|
|
הפרשיות שהוצגו בשני המאמרים האחרונים אינם אלא קצה קצהו של אחד התחומים המטרידים והאפלים בחקר העב"מים והחוצנים.
לעתים צצה פרשה כזו או אחרת בכותרות העיתונים (כפי שאירע במקרה של יורי איסאקוב מישראל ב-1997, ולאסלו נובק מאוסטרליה בין השנים 2003-2005), אולם רוב רובו של המידע מועבר בין חוקרי העב"מים ואינו מגיע לתודעת הציבור.
מה מחפשים כאן החוצנים ומדוע הם בוחרים לבצע בנו ניסויים כאלו ואחרים? האם ברצונם ליצור בני-כלאיים של אדם-חוצן? האם ברצונם לפתח חיסונים לעצמם, לרגע בו יתגלו לעינינו וייחשפו למחלות ולנגעים הארציים? לזמן הפתרונים.
בפעם הבאה: אימת החייזרים: רצח בחשכת הלילה - על תופעת ההרג והשחתת בעלי חיים בידי גורמים בלתי ידועים.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | חנן סבט וגילי שכטר חוקרים את ההיסטוריה הבלתי מצונזרת של חקר העבמ"ים | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
