 |
/images/archive/gallery/635/958.jpg Money is yummy.
Lil_azorean, flickr  |
|
|
|
|
|
|
| תמיד היתה לי מערכת יחסים מורכבת עם כסף. אני חשה מאוימת מהאפשרות של חוסר ומסוחררת מהאפשרות של שפע. נעמי מוהר פיתחה קשר חדש עם ה"יש" |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אחת המטרות ב"אנרגיה החדשה" היא להיות "מעבר לסיפור האישי שלך", משמע לזהות היכן אתה מתנהל בעקבות דפוסים רגשיים כאלו ואחרים, וזאת על מנת לחוות את מה שמעבר לאותם דפוסים - פרט המתנהל בהרמוניה וסנכרון עם הסביבה. אני מזהה את הדפוסים באמצעות דיבור עם תחושות הגוף, אך, כמובן, כל דרך מתאימה. השבוע אתאר כיצד אני משתמשת בכלים שלי בנוגע לדאגות כלכליות, ולאיזו תובנה נחשפתי בעקבות זאת.
מערכת היחסים שלי עם כסף מורכבת. מאז שהתחלתי את חיי הבוגרים עברתי רבות בתחום זה - גדלתי בקיבוץ ובבית כסף היה מילה גסה. בהמשך גר אבי בעיר בעוד אני נשארתי בקיבוץ - הכסף שהיה נותן לי לנסיעות הפך קלף מיקוח בינינו ודרך שלי לתבוע ולשים במבחן את אהבתו.
 |
| 180 מעלות |
|
נעמי מוהר מסבירה מהי ''האנרגיה החדשה'' ומה אפשר לעשות איתה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
כשיצאתי מהקיבוץ לא היה מי שיתמוך בי כלכלית וסדרי העדיפויות שלי היו כדלקמן: קודם כל ספרים ולימודים אחר כך חשבונות ונסיעות ולבסוף אוכל. כשהמחסור הציק, וגם הבטן, פניתי להסתכלות מחודשת על הנושא. חשיבה חיובית, יצירת מציאות, עבודה קשה. אבל הכסף היה בורח לי מהידיים. הארנק נגנב, קניות מטופשות וחוסר אונים מול המקומות בהם הייתי צריכה לדרוש כסף.
העבודה פנימה הוסיפה ללוות אותי ואף הראתה "תוצאות". למדתי להתנהל יותר נכון, לא לפחד מיומן וסדר ולא להירתע מלחשוב על מספרים. יותר שקט בפנים אפשר לי לעשות החלטות כלכליות אמיצות שלא יערערו אותי.
למרות היציבות והביטחון שקיימים במציאות החיצונית שלי היום, אותה נערה שחיה בתל אביב וצריכה להסתיר את הגרביים הישנים שלה עדיין ממשיכה לנהל אותי. אני ממשיכה "לדאוג": אני חשה מאוימת מהאפשרות של חוסר, מסוחררת מהאפשרות של שפע, מלאת רגשות אשם כלפי הרצון לכסף, ומרמור כלפי המגבלה של כסף.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
כבר אז ערבבת בין כסף לאהבה?
|
|
|
 |
|
|
|
כשאני יוצאת לקניות יש איזה סחרור מהאפשרויות וכשאגיע הביתה אגלה שחצי מהדברים לא מתאימים ולא ישמשו אותי.
פיצוי.
כשאני צריכה להחליט החלטה כלכלית אני נוטה לא לראות את כל הצדדים, להתלהב ואחר כך להתאכזב.
פנטזיה.
אני יושבת ומתבוננת פנימה. אומרת בתוכי את המילה כסף וחשה את הצוואר כמו קולר שלוחץ בגרון. חוסר שביעות רצון. חוסר סיפוק. תחושה של אין. הגוש בגרון מתחיל להתפוגג ואני בוחנת בתוכי אם יש עוד מה לשחרר, אם יש איזה דפוס שעולה. בתחילה עולה מועקה בלב - על מה לעזאזל עוד יש לי רגשות אשם? אבל התעוקה רק גדלה כשאני כועסת עליה. אני נושמת ומנסה להיות סובלנית ולקבל את זה שיש בי רגשות אשם. עולה זיכרון: לילה חשוך, תחנת אוטובוס, מוצאי שבת ואבא מחכה איתי בתחנה. רק כשיגיע האוטובוס ואחרי שאבטיח לו שאבוא גם בשבוע הבא רק אז יוציא שטר ואני אעשה חישוב מהיר האם נשאר עודף.
"אז מה? כבר אז ערבבת בין כסף לאהבה?", אני שופטת את אותה ילדה. אחרי שאני נושמת ומגייסת מחדש את הסבלנות שלי לעצמי אני מבינה שאני "קורבן" לילדה הזו ובאותה מידה קורבן לזו בפנים ששופטת אותה.
אני נושמת ומנסה לקבל אותן, כל אחת בנפרד. מנסה לאהוב אותן. הגוף מרפה, יש תחושה של ריק נעים, של תנועה והתרחשות, תחושה של נינוחות. עכשיו אני יכולה לראות ולהקשיב למידע חדש ולזווית ראייה אחרת.
אני מנחה את עצמי לנשום פנימה וממשיכה את ההנחיה עד לתחושה של פירמידה המתחילה מהאדמה וקודקודה בי. פירמידה נוספת מתרחבת
מעלי וקודקודה יורד כששתיהן נפגשות בתוכי. הן מתקרבות עד ליצירת צורת מרכבה.
המילים נשמעות בראשי: "החופש טמון בהבנה כי אין דבר שנמצא מחוצה לנו שלא קיים בתוכנו. רוב פעולתו של האדם המערבי באה בכדי להשיג מבחוץ סיפוק לתחושה פנימית. זה מה שיוצר את הצורך לפעול, את התזזית, את הריצה אחרי דברים כמו הערכה, כסף, בטחון יציבות ועוד.
את מחפשת את הסיבה והמסובב בקשר עם הסביבה - "מהו הכפתור הפנימי עליו עלי ללחוץ כדי לקבל תוצאה?". "מה יש מלבד סיבה ומסובב?", אני שואלת.
בעבודה הפנימית יש סוג אחר של קשר בין האדם ובין היקום. קשר שאינו לוגי ואינו פועל על ידי לחיצת כפתור אלא דרך התחברות ליש, לקיים. זהו המקום שמתגלה לאחר עבודת השחרור.
סוג עבודה זה מתאים לאחר ששחררת את הדפוסים. חלק זה מתייחס אל מערכת יחסים חדשה בין אדם לבין היקום.
כל תחושה שתנסי להשיג על ידי פעולה חיצונית או השגת חומר חיצוני תהיה פעולה סיזיפית, כמו שקפה נותן לרגע אשליה של עוררות אבל בטווח הארוך יוצר תחושת עייפות כרונית. בכל פעם שאת מנסה לפצות על תחושת החוסר על ידי בגד או הנאה חיצונית את יוצרת בטווח הארוך פער גדול יותר בין התחושה הפנימית לחיצונית ובוראת את תחושת החוסר מחדש.
חיבור אל היקום מתוך תחושת אחדות ימלא מבפנים את החוסר. יביא אותך להבנה כי כפרט מתוך השלם לעולם לא תהיי לבד. במצב מאוזן היקום תמיד ידאג לצרכיך כמו שהגוף, כשהוא בריא, ידאג להזין כל אחד מהתאים שבו.
פירמידות: מדיטציה בהנחיית נעמי מוהר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מנחת קבוצות מודעות, מחברת הספר ''מחשבות על יד החיים - כירולוגיה''. מנחת המדיטציות במארז ה''אנרגיה החדשה - התנסות חוויתית''. ממקימי אתר מרחב | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
