 |
/images/archive/gallery/715/746.jpg קן ווילבר.
 |
|
|
|
|
|
|
| קן ווילבר הוא לא המשיח והתיאוריה האינטגרלית היא לא חמור לבן. תומר פרסיקו נועץ סיכה בבלון האינטגרלי שיצר הפילוסוף הרוחני המשפיע |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רוח רפאים מרחפת כעת הזו על פני הניו אייג' העולמי. זוהי רוחה של הפילוסופיה האינטגרלית. ליתר דיוק, זוהי רוחו של הפילוסוף האינטגרלי, חוקר הרוח והחומר, הפּנְדיט האמריקאי הנודע, קן ווילבר. ווילבר הוא כיום בלי ספק ה"פילוסוף של הרוחניות" בה' הידיעה. הוא כונה "אריסטו המודרני", "האינשטיין של חקר התודעה" ועוד שלל סופרלטיבים, וגם אם הם מעט מוגזמים, הרי שאין ספק שווילבר אכן אדם מבריק, שעושה עבודה חשובה מאוד. מאוד. בשילוב מרענן של ידענות, חוכמה, השגה רוחנית והומור הוא פורש תפיסת עולם שמתעלה מעבר למטריאליסטי, אל הרוחני, אבל שומרת שתי רגליים על הקרקע: רגל אחת במסורת הרציונלית-מדעית של מאות השנים האחרונות, רגל שנייה בתובנות למודות השנים של המסורות הדתיות של האנושות.
 |
| האיש שראה הכל |
|
כרמל וייסמן משוחחת עם קן ווילבר על התיאוריה האינטגרלית. ראיון |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
הוא מציג תמונת עולם כוללת-כל: הפילוסופיה שלו היא " אינטגרלית", במובן בו היא מנסה לכלול ולשלב אמיתות רבות ככל האפשר, לא רק מתקופות ומיבשות שונות, אלא גם משדות ידע שונים. ווילבר מבקש ללמוד איך משתלבים ביניהם מיתוסים ותורות מדעיות, אנתרופולוגיה ואידיאולוגיה פוליטית, אקולוגיה ומאגיה ומתמטיקה ומיסטיקה ולנסות ליצוק יחד מכל הגופים הללו מפה מפורטת וברורה של "מכלול הידע האנושי". כל זה נכון וראוי להערכה, ואני מאוד ממליץ לקרוא את ספרו " קיצור תולדות הכל", שתורגם לאחרונה לעברית. את הרשימה הזו, בכל אופן, אקדיש לביקורת על שיטתו. שכן גם אם ווילבר אכן יצר מפה מרשימה, הבעיה היא לדעתי שלא ברור אם היא אכן מייצגת את מכלול הידע האנושי, או את מכלול הידע של ווילבר, וגם זה תוך חוסר דיוק וטעויות מביכות. אנסה להציג חלק מהביקורת שלדעתי חייבת להימתח על תורתו של ווילבר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ווילבר מערבב חופשי
|
|
|
 |
|
|
|
לצורך בניית הפרדיגמה שלו, מקים ווילבר לתחייה שני רעיונות מערביים עתיקים,
ומשדך אותם עם פילוסופיה נון-דואליסטית מזרחית. הרעיון הראשון הוא עקרון "שרשרת הקיום", כלומר האמונה שהמציאות היא רצף שופע ומשתכלל של דברים ויצורים, כאשר מתוך כל יצור או דבר קדמון יוצא או נוצר יצור או דבר עליון. במילים אחרות: סוג של אבולוציה של הקיום, תנועה אורגנית של חלקי היקום מהנמוך ביותר אל הגבוה ביותר, מהאלקטרון ועד וגלקסיה, מהאמבה ועד לאדם המואר בשלמות.
הרעיון השני הוא העיקרון ההגליאני (של הפילוסוף הגאון ג.ו.פ. הגל) בדבר מימושה של "הרוח האבסולוטית" במציאות הקונקרטית, כלומר האמונה שהמימד המוחלט של המציאות מתהווה ומתפתח כהיסטוריה החומרית-רוחנית של היקום שלנו. לא רק זאת, אלא שיש לו מטרה ברורה, והיא הכרת עצמו: המציאות כולה נעה כלפי מודעות עצמית גבוהה יותר ויותר, עד שתגיע לידיעה עצמית שלמה.
את שני אלו הוא משדך לעקרונות הנוו-דואליסטים של האדוויטה ההינדית והמדיאמיקה הבודהיסטית, בכך שהוא רואה (האמת, בדומה מאוד להגל) את המציאות כולה כאחדות אחת הכוללת בתוכה את הסובייקט והאובייקט וכל ריבוי שהוא.
הרעיונות האלו באמת נהדרים ויפים, אבל צריך להיות ברור שלפחות לגבי שני הראשונים, מדובר באמונות גרידא. אלו מיתוסים. והבעיה היא שווילבר מציג אותם כעובדות הנובעות ממחקר אמפירי. ווילבר מבכה את התעלמותו של המדע המודרני מהמימד הפנימי, האינטימי של האדם, וזועק כנגד הרדוקציה שהוא עושה מהכל לכדי חומר (לדוגמא: מחשבות הם רק ריאקציות כימיות במוח). יופי. הוא מתעקש שמימדים רוחניים גבוהים יכולים להיות מוכחים על ידי ניסיון אישי של האדם. נכון: גם לדעתי עניין הנון-דואל הקיומי, למשל, יכול להיות מוכח על ידי חוויה ישירה של האדם. אבל אין שום אפשרות להוכיח את עקרון שרשרת הקיום, ולא את ההנחה שהמטרה של הרוח היא לדעת את עצמה - לא על ידי ביסוס אמפירי-מדעי ולא על ידי חוויה ישירה. כאמור, אלו מיתוסים. באותה מידה אפשר לומר שהעולם נברא על ידי צמצום הווייתו של האל ושבירה מטאפיזית של כלים קוסמיים, או שתכלית החיים היא שחרור ממעגל הלידות מחדש. לרעיונות הללו יש את אותו תוקף מבחינת המעמד המדעי-אמפירי שלהם (כלומר, אין להם תוקף). מיתוסים הם דבר חשוב, אבל חשוב לא לערבב בינם לבין עובדות, כמו גם בינם ובין תיאוריות מדעיות. ווילבר מערבב חופשי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אבולוציה של שכלול היא עניין ארעי לא עקרון מטאפיזי
|
|
|
|
|
|
|
הלאה: ווילבר טוען שלא ייתכן שבשתים-עשרה מיליארד שנה מאז המפץ הגדול יופיעו חיים בצורה אקראית, והעובדה שהם הופיעו משמשת לו כראייה לזה שליקום יש כיוון, תלוס (מטרה) ויצירתיות אינהרנטית. עכשיו, זה נכון שיש מדענים שחושבים שזה לא ייתכן, אבל יש גם כאלה שחושבים שזה כן ייתכן. בכל אופן, עצם העובדה שזה קרה לא מוכיחה לדעתי ש-ו-ם ד-ב-ר, כי אם זה לא היה קורה לא היינו כאן כדי לתהות על זה. במילים אחרות: גם סיכוי של אחד למיליארד לחיים יכול להתרחש, וממילא אם הוא לא היה מתרחש אף אחד לא היה כאן כדי לקונן על מר גורלו. כלומר אין שום ראייה לכך שליקום אכן יש תכלית. שוב: זהו מיתוס, או אמונה, בשום אופן לא עובדה.
ועוד: ווילבר טוען שהעובדה שעד היום צורות חיים הלכו והשתכללו מראה שכך דרכו של עולם ושהיקום נמצא במגמה של מורכבות הולכת ועולה. לא נכון: צריך לזכור שאבולוציה אין פירושה דווקא ש-כ-ל-ו-ל אלא ה-ת-א-מ-ה למצב הנתון. זה נכון שבמיליוני השנים האחרונות החיים נעו במגמה כללית של השתכללות, אבל הבעיה היא שאין שום דבר קבוע במגמה הזו: היום מוסכם על אסטרו-פיזיקאים רבים שבעוד כמה מיליארדי שנים השמש תתנפח והטמפרטורות על כדור הארץ יעלו מאוד. בהחלט הגיוני שאז האבולוציה תהפוך את כיוונה וצורות החיים ילכו וייעשו פשוטות יותר ויותר כדי להתאים עצמם לסביבה. כלומר: רק ג'וקים (או אולי רק חד-תאיים) יוכלו לשרוד וזה כל מה שיישאר. אגב, זה גם יקרה אם נעלה את עצמנו בפטרייה אטומית השמיימה או אם נגזור שואה אקולוגית על כדור הארץ, כך שאולי לא נצטרך לחכות כל כך הרבה לפני שהאבולוציה תשנה את כיוונה. בקיצור: בהחלט סביר שאבולוציה של שכלול היא עניין ארעי, קונטינגנטי. לא עקרון מטאפיזי, כפי שווילבר מנסה להציג.
ווילבר, אם כן, לוקח צורות של הסבר, תיאוריות מטאפיזיות, מיתוסים – למעשה: אמונות - ונותן להן מעמד של עקרונות ודאיים, של חוקי טבע. והבעיה היא שהוא לא שם לב לכך, ולא מתריע על כך. מדהים שדווקא מי שמקדיש את חייו ל"מיפוי הידע האנושי" ולעשיית הבחנות ברורות בין סוגי שיח שונים (מאגיים, מיתיים, רציונליים וכו') לא מצליח להבחין שמה שהוא מוכר בתור תורה אמפירית בעלת תוקף מדעי אינו אלא מיתוס מודרני (ומודרניסטי) אחד גדול.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
האם יש היום יותר מוארים מבעבר?
|
|
|
|
|
|
|
כל תכלית תורתו של ווילבר היא הצפייה למהפכה האבולוציונית הבאה שבה יעלה ויבוא על פני האדמה זן חדש של אדם: האדם המואר. כן, אותם מוארים שסובבים אותנו כבר כיום הם, מסתבר, חיל החלוץ של הקפיצה האבולוציונית-אנושית-תודעתית הבאה עלינו לטובה. ווילבר רואה עצמו בונה את הבסיס התיאורטי למהפך התודעתי הזה, והוא ותלמידיו מרגישים באופן טבעי כאוונגרד הרוחני של האנושות.
אישית אני לא משתגע על כל אופנת האבולוציה הקוסמית או הרוחנית (להבדיל מהביולוגית, שהיא עובדה מדעית). נראה לי שכל הציפייה הזאת ל"קפיצה התודעתית" הכלל-אנושית אינה יותר מאשר גרסה מדוללת ופסאודו-רציונלית לרעיון היהודי-משיחי הישן והבעייתי. לדעתי יש ודאי שינוי בעולם, אבל אני בספק אם אפשר לקרוא לזה שיפור. בשביל למדוד שיפור אנחנו צריכים לקחת קריטריון מסוים שישמש לנו מדד. אם נבחן את צורות התקשורת בין בני אדם, נראה בעליל שהתרחש שיפור גדול באלפיים השנים האחרונות (מדִיגֶ'רידוּ לפלאפון). אבל זה לא מה שמעניין אותי, וגם לא את ווילבר. מה שמעניין אותנו הוא שיפור במודעות העצמית, בקשר עם האלוהות. ובזה קצת יותר קשה לראות שיפור. גם אם נודה שיש שיפור, כלומר שיותר אנשים היום יותר מודעים לעצמם מאשר, נאמר, לפני אלפיים שנה, עדיין זה לא מוכיח שום עקרון מטאפיזי. כלומר מכאן ועד לומר שכך זה חייב להיות, שזו "דרכה של הרוח", שזה הכיוון העקרוני של תנועתו של היקום - בשביל זה דרושה לא פחות מאשר קפיצת אמונה, גם אם רבים נוטים לקפוץ אותה בחדווה.
הבעיה עם ההנחה הזאת היא שקשה מאוד, ואולי בלתי אפשרי, להביא לזה ראיות. האם יש אכן יותר מוארים היום מבעבר? ולא רק באחוזים, אפילו מבחינה מספרית פשוטה, האם יש יותר מוארים היום מאשר בזמנו של הבודהא? מסופקתני. לדעתי אין שום ראייה לכך. מה שיש היום בוודאי הוא יותר הייפ ובאזז, וטוב שכך (כי טוב שמדברים על זה), ויש בוודאי גם יותר דרכים לשמוע, לראות, להגיע וללמוד ממי שהגיע לתובנה רוחנית כלשהי, וגם זה כמובן טוב מאוד לדעתי. אבל האם אכן בקרוב תתחולל טרנספורמציה תודעתית כלל אנושית, כולנו נתעורר אל האמת והארץ תמלא דעת ה'? אולי. ואולי הרבי מליובאוויטש הוא המשיח.
לא רק זאת: כפי שכותב אנדרו סמית, צריך לזכור שכאשר היו טרנספורמציות תודעתיות של האנושות בעבר הדבר קרה בקלות ובצורה המונית. למשל המעבר לחשיבה רציונלית, שווילבר מזהה עם המהפכה התעשייתית, התרחש אצל כמעט כל מי שחווה אותה, כלומר כל מי שחי במקום הנכון בזמן הנכון. כמו כן כאשר ילד עובר דרך שלבי ההתפתחות שלו אנחנו יודעים שאם אין איזו בעיה חמורה הוא עושה את זה באופן טבעי ואפילו בלתי נמנע. מאידך, אנחנו יודעים שמאוד מ-א-ו-ד קשה להגיע לרמות גבוהות של התפתחות רוחנית. נראה אפילו שמדובר בהתפתחות שבמידה רבה היא פשוט לא טבעית לאדם, שכן הוא חייב ללכת נגד נטיות פסיכולוגיות חזקות מאוד שטבועות בו. לא הגיוני על כן, וודאי לא מדעי, להסיק שקפיצה תודעתית רוחנית תתרחש באותו אופן שבו קרו השינויים התודעתיים הקודמים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חוויות סאטורי מרובות או אורות הניאון של התהילה?
|
|
|
|
|
|
|
עד כאן ביקורת עניינית על תורתו של ווילבר. כעת להערה אישית קטנה. ווילבר עצמו כמובן לא כליל השלמות, קצת קשה לו לקבל ביקורת ולפעמים הוא מתעצבן על אנשים, אבל הוא כמובן אדם עם חולשות כמו כולנו, ולזכותו יאמר שהוא לא טוען שהוא מואר או מושלם. בסך הכל, כך נראה, הוא באמת בחור טוב.
ברם בעיה אחרת מתחילה להסתמן עם תנועתו ההולכת ותופסת תאוצה. רבים חוששים כי בשנים האחרונות צמחה סביב ווילבר תודעה קצת כיתתית. נראה שהתנועה עוברת תהליך מסוים בו מתפתחת בה צורת גישה דוגמטית, חוסר יכולת לקבל ביקורת, הרגשה של מועדון סגור ותפיסה עצמית של אוונגרד שרק הוא יודע סוד גדול ושעליו מוטל להציל את העולם.
המוסדות האינטגרליים של ווילבר מונעים על ידי תשוקה עצומה להפיץ ידע שהם בטוחים שהוא התשובה לכל בעיות העולם. הם מגדירים את עצמם כשני האחוזים העליונים של האנושות מבחינת התודעה ההוליסטית-אינטגרלית שלהם והם בטוחים שווילבר הוא הפילוסוף הגדול ביותר מאז הגל במערב ואורובינדו במזרח. ברור להם שלמעשה הוא הצליח למפות את מכלול הידע האנושי כולו ולכונן את ה-תורה ה-פילוסופית של תקופתנו, זו שתביא אותנו (כלומר את האנושות) לתקופה חדשה בתולדותיה.
בספרו Eye to Eye, שיצא ב- 1983, כתב ווילבר ש" קבוצה חיובית א-י-נ-נ-ה יוצאת להציל את העולם [...] המניע הנסתר שאנחנו הולכים לשנות את העולם הוא ארכאי ונרקיסיסי". כפי שהמצב נראה כיום המוסדות האינטגרליים של ווילבר חושבים בדיוק כך, ולמעשה הולכים ונתקעים באותו הלך רוח מדכא ומעיק שכל תנועה משיחית או דת פונדמנטליסטית נקלעת לתוכו. הרושם שלי הוא שאם פעם ווילבר דווקא ידע בדיוק ממה להיזהר, חוויות סאטורי מרובות (ואולי היו אלה אורות הניאון של התהילה) סינוורו אותו והוא איבד את חוש הכיוון. כנראה שהוא לא נזהר מספיק.
עוד ביקורת על ווילבר בבלוג של תומר
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
