ראשי > ניו אייג' > חיים אחרים
בארכיון האתר
כבוד למגזר
עד כמה משפיע העידן החדש על המיינסטרים בישראל? האקדמיה התחילה לבדוק את העניין ברצינות. ספר חדש חוקר את התכנסויות הריינבו, טקסים שמאניים, רפואה אלטרנטיבית והבומבמלה
14/5/2007
כשדלית שמחאי חיפשה מנחה לעבודת הדוקטורט שלה על העידן החדש, לפני עשר שנים, היא נענתה בהרמת גבה. פרופסורים אמרו לה שהעידן החדש הוא סוג של אופנה חולפת, נושא כללי מדי, בלי מסורת מחקר תיאורטית ממוסדת וכלי מחקר מקובלים. "למה שלא תתעסקי בעלייה לקברי צדיקים?" שאל אותה מרצה בכיר במיוחד, "מה זה העידן החדש? זה לא נושא רציני וחשוב. זה כמו נוצה על כובע, זה קישוט".

העולם, גם האקדמי, השתנה מאז. העידן החדש, על שלל התחומים שמרכיבים אותו, מעסיק היום עשרות חוקרים בישראל. חלקם דוקטורנטים צעירים בתחילת דרכם באוניברסיטה, אחרים הם פרופסורים מכובדים שעושים הסבה מקצועית ומפנים את כלי המחקר האקדמיים המקובלים אל השדה החדש.
קפיטליזם, טרור וניו אייג'
האושר שהפך למוצר, הטרור למעשה אמנות: דדי מיכאלי על הקשר ההדדי בין תרבות הצריכה, חופש הפרט, משיחיות ופיגועים
לכתבה המלאה  


בחודש שעבר יצא לאור באכסניה המכובדת של סדרת "קו אדום", בהוצאת הקיבוץ המאוחד, הספר "רוקדים בשדה קוצים: העידן החדש בישראל", שהוא הספר הראשון בעברית על חקר תופעת העידן החדש, שגם עוסק בלבוש הייחודי של הניו אייג' בישראל. הספר מציג אוסף מחקרים בתחומים שונים: תפישת הזמן ודימויי העבר בעידן החדש היהודי (מריאנה רוח-מדבר), התכנסויות הריינבו בין אימוץ להתנגדות תרבותית (עידו תבורי), טקסים שמאניים בישראל והשהיה של האידיאולוגיה הרציונלית (ירון יבלברג), הרפואה האלטרנטיבית והמשלימה והדרכים למדידת האפקטיביות שלה (יעל קשת) ופסטיבלי העידן החדש (דלית שמחאי). 

מרבית הכותבים בספר אינם אנשי ניו אייג'. כמו כל אנתרופולוג טוב שחוקר שבטים מרתקים (ורובם אכן מגיעים מהפקולטות לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה) הם חשים משיכה וחיבה רבה לעולם הזה, אבל לא משתייכים אליו בעצמם. הם משתמשים בכלים האקדמיים כדי להפנות אל העידן החדש מבט שהוא לעתים ביקורתי, אבל תמיד מתעניין ומסוקרן. כינסנו שיחה על הניו אייג' בישראל ועל היחסים המורכבים שהוא מנהל עם תרבות המיינסטרים, בהשתתפות יעל קשת ממכללת הגליל המערבי ודלית שמחאי ממכללת תל חי, ובטלפון הצטרף עידו תבורי, שערך את הספר וכיום כותב דוקטורט באוניברסיטת UCLA.
עטיפת הספר
הכל לגיטימי, הכל הולך
האם בכלל אפשר לדבר על העידן החדש כתנועה בעלת ליבה אידיאולוגית אחת, או שמדובר באוסף אקלקטי של כל מיני רעיונות שחלקם אפילו מנוגדים זה לזה?
דלית: "הגבולות של התרבות הזו נזילים מאוד. חלק גדול מאלה שאנחנו מכנות, לצרכים אקדמיים, ניו אייג'רס, מסתייגים מהמונח הזה".

יעל: "למשל, רופא ברפואה סינית מסורתית יגיד: 'יש עידן חדש ויש רפואה סינית מסורתית. מה, אני וקוראת בקלפים זה אותו הדבר? אני ומטפלת באבנים חמות זה אותו הדבר? פה לומדים ארבע שנים, ושם סדנה של סופשבוע'. יש המון הבדלים, וכל אחד מציג את עצמו כאילו הוא לא שייך לתחום, או לפחות לסטיגמה של התחום, כי לתחום עדיין יש סטיגמה מסוימת".

דלית: "אין בעידן החדש הנהגה שמחליטה החלטות - אין היררכיה, אלא סוג של רשת. אין מישהו שהחליט איך קוראים 'לנו'. קשה להגיד שזה שקרא את 'האלכימאי' וזו שמנהלת מרכז רוחני שייכים לאותו זרם. הגרעין הרעיוני של הניו אייג' רואה בחיוב את כל האקלקטיות הזו, ואת הקיבוץ שנראה בלתי אפשרי בין דברים
מנוגדים. בנצרות למשל יש ויכוח בידי מי נמצאת האמת. בניו אייג', לעומת זאת, קיימים ויכוחים, אבל התפישה הרווחת היא שהכל לגיטימי והכל הולך".

יעל: "אני רוצה להצביע על כך שבתחום של הרפואה המשלימה האקלקטיות נעלמת וישנם כמה רעיונות מרכזיים שמתגבשים. למשל, הציר של ההוליזם, הדיבור על אנרגיות או המושג 'מודעות', שלא בטוח שנלקח מתרבות זרה כלשהי. כך שאמנם מדברים ברפואה המשלימה על שיטות ומסורות שונות - רפואה הודית, סינית, הומיאופתית שהמקור שלה בגרמניה - אבל הרפואה המשלימה היא יצירה עכשווית ומקומית במדינות מערביות. כיצירה עכשווית יש לה מאפיינים מגובשים. בדתות שאנו מכירים יש התפצלויות, קתולים נגד פרוטסטנטים וכדומה. כאן התרחש תהליך הפוך - נלקחו כל מיני אלמנטים מתרבויות שונות והתרכזו סביב דברים שחסרים לאנשים בתרבות העכשווית".

האם לניו אייג' בישראל יש מאפיינים ייחודיים שאין במקומות אחרים?
דלית: "במסגרת הזהירות האקדמית נגיד שלא ערכנו מחקרים משווים, אבל אפשר לומר שהדבר הראשון שבולט בישראל הוא קצב הגדילה. אמנם הניו אייג' הגיע לכאן באיחור של עשר שנים, אבל גדל מהר מאוד. בהתחלה התחום נתפש כלא לגיטימי ומשונה. ב-87' פורסם דו"ח תעסה-גלזר שעסק בכתות מסוכנות. ב-90' אורגנו הפסטיבלים הראשונים. לא עברו עשר שנים והפסטיבלים הראשונים הם כבר אאוט ויש במקומם פסטיבלים אחרים, המוניים. החדירה של הרפואה המשלימה לבתי החולים, תרגול יוגה בבתי ספר, דיבורים על אנרגיות בכל פרסומת שנייה - עולם המושגים של העידן החדש חלחל בצורה מהירה".

יעל: "דבר נוסף הוא שבישראל העידן החדש מתוֶוך יותר מאשר במקומות אחרים, מכיוון שלרוב הוא מתורגם מאנגלית. האמריקאים והאירופאים היו צריכים לתרגם משפת המקור. בישראל יש שינוי כפול של שפה, שמשפיע על האופן שבו דברים נתפשים. למשל, הבחירה במילה 'אנרגיה', שלקוחה מהמחשבה המערבית על המדע. למה להשתמש במילה הזו ולא במילה אחרת? כי זה מאפשר לבטא את הקרבה לתרבות המערבית".

דלית: "חלק ניכר מהניו אייג'רס בישראל עוברים דרך פונה ואושו. נוסף על כך, ההתפתחות של הניו אייג' בישראל היא חלק מתהליכים רחבים יותר בחברה הישראלית. דברים שנתנו בעבר משמעות מרכזית לחיי הפרט והקולקטיב נחלשו. אנשים מפתחים תפישות ביקורתיות כלפי אמונות-על שהנחו את המדינה, ועל הרקע הזה צומח העידן החדש".

עידו: "בעיני, הדבר המרכזי שמייחד את הניו אייג' בישראל הוא היחסים עם היהדות. כיוון שהנוף הרוחני בארץ כל כך מושפע ומשוקע בתוך הזהות היהודית, החיפוש הרוחני בישראל הוא בקואורדינטות יהודיות. למשל, הריינבו בארץ התחיל כשהכינוס המרכזי שלו נערך ב-4 ביולי, יום העצמאות האמריקאי, ועם הזמן ההתכנסות עברה לטקס קידוש הלבנה של חודש חשוון. בהקשר היהודי אפשר לזהות דיבור כפול. מצד אחד יש היפתחות לכל גילוי מיסטי וכל גילוי של עבודה רוחנית. אנשים אומרים שהיהדות והקבלה הן דרך אחת מני רבות, דרך שוות ערך לדרכים אחרות. אחד המרואיינים במחקר שלי אמר שהאל היהודי הוא עוד התגלות בתוך שלל ההתגלויות של האמת, שישנה אנרגיה של השכינה וישנה גם אנרגיה של רייקי. דרך ההיפתחות הזו מתחילים ללכת לשיעורי קבלה, לסמינרים על יהדות, ושם הפתיחות של הניו אייג' נסגרת".
צילום: אלון לויטה
מימין: דלית שמחאי, יעל קשת ואור רכלבסקי
השיקול הוא כלכלי
מה הסיבה שבישראל הדברים קורים יחסית באיחור?
יעל: "מבחינת הרפואה המשלימה, ישראל היא מדינה מדעית. המדינה הוקמה עם חזון של קדמה מדעית. אתה יכול לקרוא את זה כבר ב'אלטנוילנד' של הרצל. הרפואה המדעית, הקונוונציונלית, המערבית, הביו-רפואה, חזקה מאוד בארץ. הרפואה המשלימה איננה מתבססת על העקרונות האלה, היא לא מוסברת בדרך הזו. לכן רוב הידע על הרפואה המשלימה לא מיוצר בישראל ולא נערכים כאן מחקרים. רוב הידע מיובא. משרד הבריאות בארץ כמעט לא מתייחס לרפואה המשלימה. בארצות הברית הוקם בתחילת שנות התשעים משרד מיוחד לחקר ולקידום הרפואה המשלימה בתוך משרד הבריאות. אצלנו זה צומח מלמטה, העם מצביע ברגליים. אנשים רוצים את זה ולכן קופות החולים מכניסות את הרעיונות האלה פנימה. השיקול הוא לא האפשרות לספק לחולים טיפול טוב יותר, אלא שיקול כלכלי".  

האם זו דוגמה לניסיון להכליל את הניו אייג' בתוך הסדר החברתי המוכר ולהחיל עליו את הכללים המקובלים?
דלית: "אתה מצביע על הניסיון של המדינה להשתמש בכוח שלה כדי לביית את הניו אייג' ולהפוך אותו לצייתני. הרעיונות האלה נתפשים כמשהו פראי ומאיים, לא מפוקח ולא מבוקר, ויש הרבה כסף וכוח שמתגלגלים שם. כשמטפלים אלטרנטיביים עובדים במסגרת קופות החולים, אז קודם כל יש רופא קונוונציונלי שמפנה אליהם, יש להם פרק זמן מאוד מוגבל לטיפול, ואז זה כבר לא בדיוק הטיפול הנכון לצרכיו של המטופל. אפשר לומר שניכסו את הניו אייג', בלעו אותו, ומשתמשים בו כדי למשוך עוד קליינטים לעשות עוד מּ–שלים ועוד מושלם ועוד זהב ועוד פלטיניום. לוקחים את האלטרנטיבה ומוציאים ממנה את המהות, ובעטיפה משתמשים כמנוף להתקדמות כלכלית. זו דרך אחת להסתכל על הדברים. דרך אחרת היא שיש בעידן החדש תפישה תרבותית שמצליחה להציע אלטרנטיבה בתוך המיינסטרים. היא לא מנסה לפתח יחסי איבה עם המיינסטרים, לא לראות בו אויב שצריך 'להיכנס בו' ושאי אפשר לשתף איתו פעולה, אלא מסגרת שאפשר לנהל איתה דיאלוג. אני רואה כאן אחדות של ניגודים: התפישה האלטרנטיבית משתלבת בתוך המסגרת ההגמונית והנורמטיבית".
רויטרס
העם מצביע ברגליים
הכיבוש מתחיל בתוכי
אתן מצביעות על הכוח הכלכלי והצרכני שיש בעידן החדש. עד כמה הניו אייג' מאתגר את הקפיטליזם?
דלית: "המטרה המרכזית של מארגני הפסטיבלים, שהם נושא המאמר שלי, היא לא קפיטליסטית. הם לא רוצים לתרום לכיס הפרטי שלהם. הרצון להרחיב את היקף ההשפעה, למצוא חן ולגדול נובע מתוך חזון שרואה בשינוי חברתי דבר אפשרי, ולא מאינטרסים אישיים. הניו אייג' שונה מההיפים של שנות השישים. ההיפים הבנו את הזהות הקולקטיבית שלהם כזהות לעומתית, 'אנחנו הפריקים והם הבורגנות הקפיטליסטית.' בניו אייג' אין יחסים לעומתיים ותפישות דיכוטומיות של זה לעומת זה. הן אולי קיימות כצורת דיבור, אבל במקביל הן גם מתמוססות. בתפישה הניו אייג'ית, אדם שרק עסוק בענייני הרוח, לא מחובר לקרקע ולא דואג לפרנסה, נתפש כאדם לא מאוזן".
 
עידו: "כניסיון למרד, הניו אייג' חלקי ביותר. המוקד של העבודה הרוחנית הוא אינדיווידואלי. אף על פי שאנשים מדברים על כך ש'השלום מתחיל בתוכי' ואחר כך מתפשט, אני חושב שזה מוגבל מאוד. זה לא מתפשט. אחת ההתכנסויות של הריינבו שנכחתי בה התקיימה ליד חוות השקמים, ומטוסים עברו מלמעלה בדרך להפציץ את עזה. אמרתי לאחד החברים שלי, 'אתם מדברים על שלום ובזמן המעגל עוברים מעלינו מטוסי הפצצה' והוא אמר לי: 'כשאני מסתכל על השמים אני מעדיף להתמקד בכחול'. כלומר, הניו אייג' לא מייצר את סוג השינוי שהוא מבקש לייצר. אף על פי שאנשים עשו דרך ארוכה מאוד בעבודה עם עצמם, ישראל לא נהייתה פחות מיליטריסטית. אנשים בתוך הניו אייג' צריכים לבדוק עד כמה המוקד האינדיווידואלי הוא חלק מאידיאולוגיה רחבה יותר שיוצאת מנקודת מוצא צרכנית. צריך לבחון איזה חלק מהמרד עצמו מעוצב מתוך הלך המחשבה של הדבר שיוצאים נגדו".
אתם מראים במאמרים שלכם את ההשפעה שיש לתפישה האלטרנטיבית של העידן החדש על המיינסטרים בישראל. 

דלית: "בחברה הישראלית יש יותר פתיחות לאלטרנטיבות משנות השבעים ואילך, וזה מאפשר לדברים מהזרם האלטרנטיבי לחלחל. יחד עם זאת, האלטרנטיבה שמתקבלת היא זו שמייצרים בני ובנות המעמד הבינוני, האשכנזי, החילוני. למשל ברפואה המשלימה, מה שנכנס כרפואה אלטרנטיבית וזוכה לדימוי חיובי בציבור הוא מה שבא מהמזרח הרחוק, שאינו מהווה איום משמעותי על ההגמוניה האשכנזית. כשמים קדושים מקברו של הבאבא סאלי יימכרו בקופות החולים, אז נוכל לדבר על פלורליזם שוויוני בין קבוצות שונות בחברה הישראלית. זה נורא יפה שבפסטיבלים מדברים על אור, שלום ואהבה, אבל צריך להסתכל מי מדבר על זה ומי לא. הרבה קבוצות שוליים בחברה הישראלית לא משתתפות בחגיגת האלטרנטיבה".

יעל: "תראה למשל מי הם הערבים שמשתתפים בפסטיבלים. יש אחד ייצוגי באוהל הסולחה, אחת שאופה פיתות, וחוץ מהם יש הרבה עובדי ניקיון".

דלית: "יש ערביי מחמד, ויש ערבים שקופים - ילדים צעירים שעובדים דרך חברות קבלן בניגוד לחוקי העבודה בישראל, ולידם אנשים מדברים על אור, אהבה, הרמוניה ושלום, ולא רואים אותם".
יעל: "אנחנו עורכים עכשיו מחקר שמראה שגם בקרב הציבור הערבי יש פנייה לרפואה משלימה, וכאן נשאלת השאלה אם ערבים יפנו יותר לרפואה ערבית-עממית, או שכמו היהודים הם יפנו לרפואה משלימה מיובאת". 

דלית: "העידן החדש מביא לשינוי במיינסטרים, אבל השינוי אינו מהפכני כל כך כמו שנדמה. אין ספק שכשמפרקים את ההבחנה בין גוף לנפש ומציעים רפואה אלטרנטיבית, זה שינוי מעורר התפעלות. יחד עם זאת צריך להיות ביקורתיים ומודעים למגבלות השינוי".
עידו תבורי. עורך הספר
מבט מבחוץ
דלית: "ישנו יתרון מספרי גדול לנשים כלקוחות צרכניות של העידן החדש. הן משתתפות יותר בסדנאות, קוראות יותר עיתונים. מכיוון שזו תרבות שהיא אלטרנטיבה למיינסטרים הגברי, כזו שמקדשת את האלה, נשים מוצאות שם מקום מכיל. יש כמובן גם הרבה מעגלי נשים וכדומה. יחד עם זאת, האליטה הבלתי רשמית של הניו אייג' מורכבת מגברים. אם תבדוק בקרב המטפלים הבכירים, מפתחי שיטות ואלה שמוגדרים כגורואים, תמצא רוב מכריע לגברים. אין ספק שיש כאן מבני כוח מסורתיים".

איך אתן רואות את היחסים בין הניו אייג' למדע? יעל מסבירה שהרפואה המשלימה דוחה את הנחות היסוד של הרפואה המערבית, אבל כל "בליפ" קטן מעורר התלהבות גדולה.
יעל: "אנשי הרפואה המשלימה רוצים לקבל הכרה מהמדע, כי המדע הוא שומר הסף: מה שמדעי נכנס, מה שלא מדעי נשאר בחוץ. יש קבוצות של רופאים ותיקים, רובם מנהלי מחלקות ובעלי דרגות בכירות, שמצביעים על הבחנה ברורה בין שיטות מדעיות לשיטות לא מדעיות. מנגד ישנם אלה מהרפואה המשלימה שאומרים: המדע פחות מעניין אותנו - יש לנו ההסברים והפילוסופיות שלנו, אנחנו לא זקוקים להוכחות בכלים מדעיים. ובעיקר ישנה הקבוצה המתווכת, של רופאים שעברו הכשרה קונוונציונלית ולמדו גם רפואה משלימה ובאמת מנסים לשלב בין שני העולמות. אבל גם הניו אייג'רס התחנכו על התפישה שרואה במדע דבר רציני".

החלחול של העידן החדש למיינסטרים הישראלי מביא כמובן לעלייה גדולה במספר החוקרים באוניברסיטאות שהם גם משתתפים פעילים, ולעתים אף מובילים, בעולם הניו אייג'. אולם עדיין מדובר בעופות מוזרים שזוכים לעתים ליחס מזלזל. אחד מראשוני התחום בישראל נמנע במשך שנים מלדבר על עיסוקיו המשונים כדי שלא לפגוע בקידומו ובקריירה שלו. כשהבין שלמרות מעמדו הרם הוא לא עומד לקבל תקן, הוא יצא מהארון וכיום הוא מלמד קורסים על מאגיה שחורה באוניברסיטה.

מה מעמדו של האקדמאי שחוקר ניו אייג'? האם הוא מאמין ומתרגל או חוקר אובייקטיבי חיצוני?   
עידו: "אני חושב שזה בעייתי מאוד לחקור מתוך עמדה חיצונית לגמרי. קל מאוד ליפול אז לקלישאות מתוך חוסר רצון לדעת. למשל, יש מאמרים שמדברים על ניו אייג' מנקודת מבט פסיכואנליטית ומציגים אותו כתגובה אינפנטילית. אני חושב שחוקרים חייבים להיות גם בפנים, אבל יחד עם זאת קשה מאוד לנהל מחקר כשנמצאים רק בפנים. נקודת המבט הביקורתית מתעמעמת לגמרי, ובמקרה כזה חבל לעשות מחקר".

יעל: "אחד מעמיתי המחקר שלי הוא גם מטפל בשיטות רפואה משלימה. המטרה המחקרית שלו היא לא רק לחקור ולהבין את התופעה, אלא גם להביא לשילוב הטיפולים בתוך המוסדות הרפואיים. אני חושבת שיש יתרון לחוקר שמתבונן מנקודת מבט חיצונית יותר".

דלית: "השאלה החשובה בעיני היא שאלת המוטיבציה של החוקר. יש בעייתיות בכך שהמוטיבציה של חלק מהחוקרים היא גם לקדם את התחום ולהציג אותו כאטרקטיבי. וישנם גם כאלה מחוץ לתחום שמעוניינים למוטט את התחום ולמגר אותו. עדיין אין בארץ מסורת של מחקרים על העידן החדש. המחקר מגוון מאוד, הוא מגיע מפקולטות שונות באקדמיה".

יעל: "בכך הוא מאוד דומה לעידן החדש, הוא מאוד אקלקטי. במידה מסוימת המחקר על העידן החדש הוא כמו העידן החדש".
מתוך תערוכתו של איל בן דב

אילו תובנות יכול המחקר האקדמי, אם בכלל, לספק למתרגל? למה אנשי ניו אייג' צריכים לקרוא את הספר? 
דלית: "זה עוד כלי להתבונן על מה שאנחנו עושים, על מה שאתם עושים. אני לא מקבלת את התפישה של מחשבה לעומת אינטואיציה, של שכל לעומת רגש. הספר מציע דיון שהוא אינטלקטואלי אבל לא מנוכר, ביקורתי אבל לא מתנגד. יש כאן ניסיון להתבונן על העידן החדש, ולא מתוכו. המאמר שלי למשל מצביע על פרדוקסים מובנים במפגש בין מארגני הפסטיבלים לקהל הרחב. אלה פרדוקסים שנמצאים בכל תת תרבות שמבקשת לייצר אלטרנטיבה למיינסטרים בתוך המיינסטרים".
יעל: "אני חושבת שהניו אייג'רס הם אנשים משכילים שמחפשים ידע מאתגר ומעורר מחשבה. ספרים של דיפאק צ'ופרה קוראים רק מתוך התחום; קריאה של מחקר על העידן החדש והרפואה המשלימה מאפשרת להסתכל על התחום הזה ממעוף הציפור. הרבה אנשים שואלים אותי: 'זה עובד? כדאי לי לעשות טיפול כזה?' אני חושבת שקריאה במאמרים כמו שלי יכולה להסביר מעט את המורכבות של העניין".

דלית: "בישראל יש אנשים רבים שהובילו את המהלך של הניו אייג', שכשהם מסתכלים סביבם הם קצת מודאגים. בכל קניון יש היום חנות של עידן חדש. אני חושבת שהספר הזה מתאים להם. כל מי ששייך למילייה הזה יכול לקבל כאן תובנות".

עידו: "ניסינו לייצר בספר דו שיח בין הבפנים לבחוץ, להשתמש בכלים של האקדמיה ביחס לעידן החדש אבל לא לצאת נגדו. על אף שאנחנו מגיעים ממקום אקדמי, הניתוח שלנו נעשה מתוך סימפתיה. התגובה של האקדמיה לספר צפויה ולכן משעממת. יותר מעניין אותי לראות איך יתייחסו לספר אנשי הניו אייג' עצמם".

מה צופן העתיד לניו אייג' בארץ ובכלל?
עידו: "אנחנו נראה עוד עלייה במרכזיות של היהדות בעידן החדש. חלק מהאופן שבו העידן החדש מתחיל להתרחב הוא דרך הדיאלוג עם היהדות. האתר הכי בולט שזה קורה בו הוא הפסטיבלים. משנה לשנה יש ליהדות מקום מרכזי יותר בפסטיבלים".

דלית: "ככל שהעידן החדש נהיה רווח ומקובל יותר חלות בו יותר התפצלויות. המעגל של האנשים שרואים בו חלק לגיטימי וזמין בחייהם הולך ומתרחב, ונהיה נינוח יותר. לא צריכים להיאבק, לא צריכים להתנצל. כתוצאה, בקצוות של המעגל יהיו יותר פרגמנטציה ויותר התמחויות. אם לפני חמש שנים התקיימו פסטיבלים רוחניים שהציעו את כל הסדנאות וכולם היו מתקבצים יחד, היום במקביל לפסטיבלים הגדולים מתפתחים פסטיבלי נישה".

יעל: "ברפואה המשלימה קיים היום הרבה יותר מחקר, שנמצא במגמת עלייה. אנחנו רואים גם תהליך בולט של התמסדות מקצועית, במטרה לשמור על סף טיפולי מסוים, על איכות, לקיים פיקוח על תהליכי הכשרה וכדומה. ישנם גם הרבה ניסיונות ליצור הכשרה אקדמית בתחומים האלה".
דלית: "וקיים כמובן הסיכוי שבסוף תבוא שרי אריסון ותקנה את הכל".

המאמר פורסם ב"חיים אחרים" - הירחון הישראלי לרפואה טבעית, תרבות רוחנית ומעורבות חברתית. גיליון 128 מאי 2007
הירחון הישראלי לרפואה טבעית, תרבות רוחנית ומעורבות חברתית

  מדד הגולשים
תשתחרר, בנאדם
                  40.86%
אני הוא זה
                  9.68%
האיש שפתח את הדלת
                  5.38%
עוד...

חיים אחרים
כבוד למגזר  
בעקבות הקוד המפורש  
משגב לדאק  
 
כל הכותבים
  

כותבים אחרונים
אבולוציה עכשיו
אביתר שולמן
ארז שמיר
בארי לונג
גבריאל רעם
ד''ר דבורה צביאלי
דוד מיכאלי
יונתן לוי
מיכל גזית
ערן גולדשטיין
סקר
כמה פעמים בשבוע קוראים הורוסקופ?
פעם אחת. בסופ''ש
כל יום
אף פעם