 |
 |
|
|
|
|
|
|
| כדי להתפתח רוחנית על האדם לקנות לעצמו צורות חדשות. צורות חשיבה, צורות התנהגות וצורות פעולה. עצות פרקטיות להתפתחות רוחנית על פי הקבלה. החומר והצורה, חלק שני
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כדי לגדול ולהתפתח עלינו לקנות צורות חדשות. צורות חשיבה, צורות התנהגות וצורות פעולה. הקבלה מלמדת שלקניית הצורות הללו ישנם עקרונות ברורים ומוחלטים. מי שלומד את העקרונות האלה ופועל על פיהם, יצליח בדרכו. מי שהולך נגדם, יקבל מהיקום מכה הגונה ש"תיישר אותו".
 |
| החומר והצורה |
|
יש שתי דרכים להתקדם רוחנית: האחת מלובשת בחומר ולכן בטוחה ואילו השנייה מופשטת מהחומר ולכן מועדת לטעויות. בעל הסולם מקצר את תהליך התיקון |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
במאמר הקודם דיברנו על כך שהאדם בנוי מחומר שנקרא "רצון לקבל הנאה ותענוג", ושהוא יכול לחקור את החומר שלו וגם את כל הצורות שמלובשות בחומר שלו. את הצורות הללו שולח לו הבורא, ומתוכן האדם לומד את השכל שמפעיל אותו, שהוא "שכל הבורא". מתוך שהאדם לומד את כל פעולות הבורא עליו, ומתוך שהוא רוצה להידמות לכל פעולה ופעולה שלו, הוא עולה דרגה, ונעשה כמוהו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
על האדם להשתוקק לראות רק את הצורה מלובשת בחומר
|
|
|
 |
|
|
|
על שני סוגי החקירות: חקירת החומר וחקירת הצורות שמלובשות בחומר, יכול האדם לסמוך שיהיה בידן לקדם אותו למטרת חייו. אולם אם הוא יבחר בצורות המופשטות, שפעם היו בתוך החומר ועכשיו הן כבר לא, דרכו תאבד.
למעשה, כל הטעויות של האנושות הן בעניין זה. אנו לוקחים תיאוריה כלשהי, שהתקיימה במציאות או שלא, אבל כעת היא מנותקת מהמציאות, ומסובבים אותה בכל מיני צורות שנוחות לנו. אנחנו יכולים לראות את העיקרון המוטעה הזה בעיקר אצל מנהיגי העם, שמציעים לנו תיאוריות מנותקות מהמציאות, כדוגמת ה"שלום". הצורות הללו מעולם לא היו מלובשות בחומר אך לטענתם הצורות הללו הן
אמת, למרות שאין לכך שום סימוכין.
להשתמש בתיאוריות מופשטות מהחומר ביומיום, בגשמיות, זה עוד ניחא. הטעות חמורה יותר היא כאשר באדם הפוסע בדרך הרוחנית מתעורר הדחף להשתמש דווקא בצורות מופשטות. מדוע? מפני שכאשר הוא מדמיין רוחניות בצורה מופשטת כלשהי, הוא עלול לסטות לחלוטין מדרכו הרוחנית. לכן עליו להשתוקק לראות רק את הצורה מלובשת בחומר, בתוך הרצון לקבל שלו.
מכאן גם נובעת הסיבה לכך שהמקובלים מחייבים בכל לשון של בקשה להיצמד לצורה המלובשת בחומר ולא לברוח לצורה המופשטת - החיוב הזה הוא הקובע לאדם את הדרך הקצרה והאמיתית אל מטרת חייו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מה עושים כדי לא לסטות מהצורה המלובשת בחומר
|
|
|
|
|
|
|
כדי לא להתרחק מנקודת המבט האמיתית על הצורות שעוברות עליו, חייב האדם להכניס את הצורה לתוך החומר. כלומר להיות כל הזמן במחשבה ש"אין עוד מלבדו". שהצורות שהוא מקבל בחייו באות מן הבורא. למרות שהוא רוצה להפריד את הצורות מהחומר, ולשייך להן איזה מקור אחר שפועל עליו – לדוגמא שהאחרים פועלים עליו או הוא בעצמו פועל, ולא שהבורא הוא היחיד שמסובב עבורו את הכל. לאחר שהאדם "מדביק" את הצורה לחומר, ואומר שהכול בא מהבורא, ומתחיל ליהנות מפעולת הייחוד הזאת, גם את התענוג הזה הוא צריך לשייך לבורא. פעולת הייחוד הזאת נקראת - חיבור הצורות לחומר.
כאן עולה שאלה. אדם שעדיין לא קיבל את צורת הבורא על החומר שלו, לא יכול לדעת מיהו ומהו הבורא. והרי אנחנו אומרים שאסור ללמוד בצורות המופשטות. אז איך עליו להכיר את צורות הבורא?
בקבלה לומדים שהאדם מגיע לקניית הצורות מהבורא, על ידי זה שהבורא מראה לו את עצמו. כמו אם שמלמדת את הילד שלה לקום, ללכת, להתנהג. כלומר נותנת לו דוגמה מלובשת בחומר. באיזה חומר? בחומר של האם שיורדת לדרגת הילד, ובחומר של הילד, שהיא עוזרת לו ועובדת עימו. כך נוהגים עם האדם גם ברוחניות. הבורא מלמד אותו בדיוק מה ואיך לבצע, והאדם עובר על הצורה בלי השכל שלו, ובלי הכוח שלו, ובלי שום ידיעה איך עושים. הוא עובר אחרי הבורא באמונה שכדאי לו להעתיק את הצורה של הבורא על עצמו. ואז, מתוך העשייה הזאת, האדם מקבל מהבורא שכל וכוח להידמות לו.
כלומר, הכרחי שתהיה חשיבות עצומה מצד התחתון כלפי העליון, אחרת הוא לא תחתון כלפיו. באופן טבעי, הקטן רוצה ללמוד מהגדול, מכיון שהגדול נחשב בעיניו לגדול, אחרת הוא לא היה לומד ממנו, ולא היה קונה ממנו את הצורה שלו. לכן התנאי לקניין הצורות מהבורא, הוא חשיבות הבורא. אז האדם מגלה שהבורא נמצא בתוכו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
באיזה שלב האדם מגלה צורה מלובשת בחומר?
|
|
|
|
|
|
|
רק לאחר שהאדם מגלה את הבורא בתוכו, מתגלות בו הצורות המלובשות בחומר. ואילו את הצורות המופשטות, אומר בעל הסולם, אדם יכול לדמיין רק לאחר שקיבל אותן בתוך החומר. ואז הוא יכול להפריד אותן מן החומר בדמיון ולומר ש"הצורות האלה קיימות, אבל אני לא נמצא בהן". וזאת טעות פחות גדולה, מצורות שמעולם לא היו מלובשות בחומר, דוגמת הקומוניזם, הקיבוצים, ויתר הצורות שאולי רק בעתיד נגיע אליהן. כי על צורות כאלה, שלגביהן אין לאדם שום מידע ודאי, משום זמן ומקום, אסור לסמוך. אנחנו רואים עד כמה הפרת האיסור הזה מטעה את האנושות אפילו בגשמיות. קל וחומר אם אדם יעשה כך ברוחניות, הוא לחלוטין יסטה מהדרך להשגת תכלית חייו.
האם בתוך האדם קיימת מערכת כוחות שדוחפת אותו לקבלת הצורות החדשות מהבורא?
בתוך האדם ישנן רק הכנות לקבלת הצורות. ההכנות הללו נקראות "רשימות". כמו שלומדים בחוכמת הקבלה, האור שמתפשט מהבורא משפיע עלינו ומעורר בנו תגובות שונות. התגובות מתפתחות בתוכנו בצורה הדרגתית, לפי סדר סיבה ומסובֵב, קודם ונמשך, בהתאם לשרשרת הרשימות (ההכנות) שבתוך האדם.
אור הבורא "מנענע" את האדם. כאשר זה קורה בלא הרגשתו וידיעתו, זה נקרא "חוסר הכרה מצד האדם". כפי שכל הדברים מתפתחים במסגרת העולם הזה - האור יורד ללא הזמנה מצד האדם, ומחייב אותו להתפתח. זוהי דרך ייסורים היות והאור מגיע לאדם בהתנגדות לתכונותיו, ולכן מעורר בו הרגשה לא טובה. ואז בהיעדר ברירה - האדם מתפתח. הוא מרגיש את עצמו ברע, ואז עוזב את צורתו הנוכחית, ועובר לחפש צורה טובה יותר, מצב טוב יותר. כמו שמתפתחים גם הדומם, הצומח והחי במשך מיליוני שנים.
אבל אם האדם, שהוא הנברא היחיד שמסוגל להקדים את התפתחותו, לא ימתין שיבוא האור ויפַתח אותו, אלא הוא בעצמו יזמין את הגעת האור אליו, בעצמו ימשוך את האור, תהיה זו התפתחות על ידי חכמת הקבלה, ולא על ידי ייסורים. ההתפתחות היא תמיד על ידי האור, בדרך הקבלית האדם מושך את האור בעצמו.
לשם כך תיארו המקובלים בספריהם את המצב המושלם שלנו, מצב שבו אנו כבר מלאים בכל הטוב והעונג. כאשר אנו קוראים בכתביהם ורוצים להגיע למצב המושלם שלנו, אנו מושכים ממנו את "המאור המחזיר למוטב", ואז ההארה הזו מתחילה לכוון אותנו אט אט אל תוך העולם הרוחני. המחשבות שלנו מתחילות להסתובב יותר ויותר סביב גילוי העולם הרוחני, ואנו מתקרבים אל האור, על ידי האור.
"וכשהאור העליון מאיר בתוך הלב", כותב בעל הסולם, "אז הלב מתחזק, ובכל פעם הוא מוסיף והולך" (שמעתי, ס"ח).
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | בני ברוך היא אקדמיה לחכמת הקבלה הפועלת ללא כוונת רווח, שהוקמה ע"י הרב ד"ר מיכאל לייטמן. www.kab.co.il | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
