 |
/images/archive/gallery/895/549.jpg המורה הארמני גורדג'ייף
 |
|
|
|
|
|
|
| גורדג'ייף פעם אמר שבהתקפה אחת של זעם אדם יכול לשרוף שישה חודשים של עבודה רוחנית. לא חבל? גבריאל רעם מסביר איך חיים את החיים ולא את הרגשות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אולי קשה לתפוס את זה, אבל רגש לעתים קרובות יכול להיות הפרזיט שבא במקום החיים. החיים זה משהו דינמי שבוער דרכך מבפנים. הרגש הוא מכאני.
בשלב של המכאניקה יש רק: "אני מרגיש טוב", "אני מרגיש לא טוב". "אני מאושר", "אני מדוכא", "טוב לי", "רע לי". ואלה הם שני הקטבים שרוב האנשים מעבירים את רוב ימיהם ביניהם. הם נמלטים מלהרגיש רע ורוצים להרגיש על הכיפאק. זה לא עוזר להם במיוחד; רוב הזמן הם בכל זאת מרגישים לא טוב. וככל שהשנים עוברות הם יכולים אפילו להרגיש עוד יותר לא טוב.
המורה הרוחני גורדג'ייף מחלק את חיי האדם לארבע רמות:
1. תולעת (חיים של שינה מלאה, פיזית)
2. כבשה (שינה חלקית, ערנות ישנונית, שינה של התודעה).
3. אדם (ערנות חלקית, ערנות לעצמך)
4.
מלאך (ערנות מלאה, ערנות לעולם).
לחיות ברמה המכאנית של הרגש זה לחיות ברמת הכבשה. היא הולכת להיכן שעושה לה טוב, ומתרחקת ממה שעושה לה רע. אין לה מטרה שיכולה לגבור על מה שעושה לה רע או טוב. מטרה יש רק לאדם, (אדם אמיתי, ממומש) - זה שחי ברמה השלישית.
אדם המצוי ברמה השלישית - הרגשות כבר לא שולטים בו. הרגשות שלו לא דומיננטיים יותר מהחיים שלו, יש לו קודם כל חיים, ואם הוא מרגיש טוב או לא טוב - זה משני. עצם זה שהוא חי יותר חזק עבורו מ'טוב לי, רע לי'.
כל אדם שיש לו מטרה אינו לא קורבן של הרגשות שלו. כל מי שקורבן לרגשות שלו לא יכול להגיע למשהו הגדול ממנו. רגשות מפריעים להגשים מטרות ולכן עלינו להתעלות מעל לכבשה שבנו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ברגשות צריך לחסוך
|
|
|
 |
|
|
|
החוכמה בשימוש ברגשות היא לחסוך בהם. רגשות הם כמו זהב בפורט נוקס, המקום בארה"ב ששם יש את רזרבות הזהב של העולם. לא עושים שום שימוש בזהב הזה, הוא פשוט שם. אותו דבר עם רגשות. את הרגשות צריך לשמור ולשמר, כמו אגם אנרגיה ענקי שלא משתמשים בו.
ערך הכסף עולה ככל שפחות מבזבזים אותו. ככל שיש לאדם רזרבות של כסף בבנק כך כוחו הכלכלי עולה. כך גם ברגשות, בזבוז רגשות מחליש את האדם. כמובן שלא מדובר בהדחקה של רגש, שכן הדבר משול לזריקה של הכסף לחור עמוק כך שלא ניתן למצוא אותו יותר. הכוונה היא להימנע מלבזבז רגשות על כל גירוי.
צריך משמעת עצמית כדי להשאיר את הכסף בבנק ולא לנסוע איתו למיורקה או איביזה. וכך גם בנוגע לרגשות. העוצמה הרגשית היא זו המאפשרת לך לעשות דברים. היא כמו סוג של בטרייה שלא מבזבזים אותה. היא שם. גם הנפש היא בטרייה אדירה. וגם בה לא משתמשים. היא טוענת אותך, כמו איזו אבוקה שמשאירה אותך בחיים.
אותו הדבר קורה עם האגם של הרגשות. הוא נותן עוצמה רגשית אולם העוצמה של משהו נותרת רק כשלא משתמשים בו. כשמשתמשים - זה כבר לא עוצמה, זה כוח. כוח זה לקחת עוצמה ולהפוך אותה לאנרגיה. עוצמה זה כשמשהו נמצא במצב נייח, גולמי, ראשוני. למשל אדם בעל עוצמה - לא צריך לצעוק או להפעיל כוח, הוא פשוט ישנו. ככה גם הרגשות שלנו, ככל שהם שמישים פחות וישנם יותר - העוצמה שהם מעניקים גדולה יותר. אגם הרגשות צריך להיות שקט. העוצמה הרגשית טמונה בשקט. אם כל דבר גורם לאגם להפוך לנהר, שום דבר לא יכול להתפתח שם, כי כל רגע הכל מתערבל בסערה של בוץ. כשהסערה הזאת מזינה את עצמה זה כבר מה שנקרא מעורבות רגשית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
להרגיש מבלי להתרגש
|
|
|
|
|
|
|
ואיך מותירים את האגם שקט? ראשית כדאי להשתדל לא לקחת כל גירוי רגשי מיד פנימה. למעשה צריך ללמוד להרגיש מבלי להתרגש. וזה הסוד. גורדג'ייף אמר שאדם בעל תודעה גבוהה יכול בהתקפה אחת של זעם לשרוף שישה חודשים של עבודה רוחנית. כל האנרגיה שצברת יורדת לטמיון בהתקף אחד של זעם. ואם כבר כועסים, אז בצורה שלא חודרת פנימה, לעשות מימיקה של כעס, לכעוס באופן חיצוני, לא בפנים. בפנים צריך להיות שקט. לא לתת לדברים לגעת פנימה. יש את הפגיעה אבל אין ויברציה והשתוללות בפנים. בפנים צריכה להישמר איזושהי שמורת טבע. וזה קשה...
או שאתה חי את החיים שלך או שאתה חי את הרגשות שלך. הרבה אנשים, חיים את הרגשות שלהם עד כדי התמכרות. וכשאין להם מספיק אמצעים לחוש את הרגשות שלהם הם זקוקים לטלנובלות, ואז מסתפקים בלחיות את הרגשות של אנשים אחרים.
הרגשות הם הפרזיט הגדול ביותר בחיי אדם, השודד הגדול ביותר של החיים. הרגש מפריע לחיים האמיתיים לעבור דרכך. הרגש לא צריך לרתק את כול כולך. יש ללמוד לחוש רגש מבלי שזה יכנס לתחום החיים הפנימיים. מבלי שזה ייכנס לקודש הקודשים.
לאדם שחי דרך הישות והתודעה, ולא דרך הרגשות, יש נוכחות, משהו שלא בא מהרגשות, אלא ממקום עמוק יותר. אצל אדם כזה כל מה שקורה סביבו טעון בעוצמה.
חייו כה מלאים עד שהם יוצרים מסביבו התרחשויות, כמו אלפי מעיינות קטנים. הוא כל הזמן יוצר וגורם לדברים להתרחש סביבו. האדם שחי לא דרך רגשות -נע מבפנים כלפי החוץ. משהו מבפנים מניע אותו, יש לו מטרה ביחס לחוץ. חייו הם התרחשות אחת גדולה הנובעת ממעמקיו ויוצרת סביבו הילה של נוכחות. כשפוגשים אדם כזה קשה לשים את האצבע ולומר מה הוא בדיוק עושה להם, כי הוא לא נוגע ברגשות של אנשים סביבו, הוא לא עושה להם שום דבר באופן רגשי, הרגשות שלהם נותרים אדישים כלפיו. הוא חולף דרך עולם הרגש שלהם ונוגע ישירות בנפשם. אבל משום שהנפש שלהם היא משהו מאוד עמום שהם לא בקשר איתו, הם אולי מרגישים שמשהו קורה להם, הם רק לא יודעים מה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מסאי, מרצה לתקשורת אל-מילולית, מורה ומנחה קבוצות מודעות על בסיס הדרך הרביעית. מחבר הספרים "גברים ונשים מעבר למלים" ו"אמנות השיחה".
ספרו האחרון "אאוטסיידרים ומורדים'', יצא השנה בהוצאת ידיעות אחרונות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
