גז לטוב או לרע
גז טבעי יכול לחמם ביעילות את ביתנו בחורף, אך דליפתו מבארות שבאזור הארקטי מחממת את כל העולם, והפקתו מפצלים עלולה להזיק לסביבה
מאת: מריאן לאוול | צילום: מארק תיסן
קייטי וולטר אנתוני, אקולוגית מאוניברסיטת אלסקה בפיירבנקס
(Fairbanks), לוקחת דוקרן קרח כבד ונועצת אותו בבועה גדולה בקרח. תלמידת מחקר מעבירה מעליה לפיד בוער. הגז מתפרץ בקול נפץ מבהיל. החוקרים מציתים בועה אחר בועה, סופרים ומודדים אותן בניסיון להעריך את כמות המתאן. "כמות המתאן המשתחררת ביממה אחת מחור קטן יכולה להיות עשרה או 30 ליטרים, והתהליך נמשך כך במרוצת השנה. יש מאות נקודות כאלה, ויש מיליוני אגמים."
האגמים המשחררים מתאן לאטמוספירה מגבירים את ההתחממות העולמית שיצרה אותם. פחמן דו-חמצני (CO2) הוא גז החממה העיקרי, מפני שכמותו באטמוספירה גדולה פי 200, אבל המתאן הוא גז חממה רב-עוצמה. כמות החום שהוא לוכד גדולה פי 25 - אם לא מקדימים ושורפים אותו. פעולת השריפה משנה אותו ל-CO2. וכאן בני האדם נכנסים לסיפור.
כמות המתאן שאנו שורפים היא אדירה. לדברי וולטר אנתוני, המתאן שמשתחרר מהאגמים הארקטיים מדאיג, מפני שחלק ממנו מגיע כנראה לא מבוץ הקרקעית אלא ממאגרים גיאולוגיים עמוקים יותר, שעד כה היו מכוסים היטב בשכבת קפאת-עד, ואלה מכילים כמויות מתאן גדולות פי מאות ממה שיש באטמוספירה כיום. למרות זאת, רוב פליטות המתאן כעת באות מאזורים ממוזגים יותר, ורובן נובעות באופן ישיר מפעילות האדם. אחת הדוגמאות לכך היא הכמות ההולכת וגדלה הדולפת מבארות גז ומקווי צינורות.
בעשור האחרון הטכנולוגיה הקרויה סדיקה הידרולית מאפשרת לחברות אנרגיה להפיק גז טבעי משכבות פצלים עמוקות מאוד, שלא היה אפשר להגיע אליהן לפני כן. עקב כך עלתה אספקת הגז הטבעי פלאים והמחירים צנחו. כיום הסדיקה נפוצה בכל העולם, אך היא שנויה במחלוקת. ההתנפלות על הגז השחיתה נופים וזיהמה מקורות מים, אבל יש לה גם יתרונות סביבתיים: בעירת הגז הטבעי נקייה יותר מבעירת פחם. השאלה עד כמה יתחמם כדור הארץ במאה הנוכחית תלויה, בין השאר, ביכולתנו לאזן את הטוב והרע שבמתאן - כמה ממנו נתפוס ונשרוף וכמה נשחרר בלי כוונה.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון דצמבר 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

תגובות