כתבות קודמות

  • צילום: קרוליין דרייק

    שמאנית צעירה מגישה לרוחות מנחת חלב בטקס החניכה שלה, שנערך מחוץ לאולן בטור (Ulaanbaatar), בירת מונגוליה

  • צילום: קרוליין דרייק

    עץ האורן הזה שבצפון מונגוליה, הקרוי "עץ האם", הוא סמל הנצחיות. הוא כרע תחת משקל סרטי המנחות שקשרו עליו עולי רגל הנוהרים למקום מקרוב ומרחוק

  • צילום: קרוליין דרייק

    סאן צציק, שמאנית בצפון מונגוליה, מכה בתוף כדי להיכנס לטראנס, בעוד העוזר שלה מבעיר ענפי ערער שניחוחם מושך את הרוחות

  • צילום: קרוליין דרייק

    עוזרו של נירגווי, שמאן מבני דרחאד (Darhad), אוחז בענף בוער כדי לעזור לו לצאת מטראנס. בני דרחאד רבים רואים בשמאניזם את דתם העיקרית

  • צילום: קרוליין דרייק

    ליובוב לוורנטייבה מגרשת רוחות רעות בעזרת תוף קטן. היא מבטלת קללות ומעניקה לחולים טיפול והדרכה רוחנית, ממשרדה שבאירקוצק (Irkutsk), רוסיה

  • צילום: קרוליין דרייק

    סאן צציק, שפירוש שמה הוא "הפרח הטוב", היא בת הקבוצה האתנית צאטן (Tsaatan). במשך היום היא מטפלת בעדר האיילים שלה בצפון מונגוליה

  • צילום: קרוליין דרייק

    עולי רגל מרחבי מונגוליה פוקדים עצי אם ומציעים להם מנחות כגון תה, חלב, וודקה, ממתקים וסרטי בד

  • צילום: קרוליין דרייק

    אישה כורעת ברך מול מדורה בעת טקס המסמל את תחילת האביב בצפון מונגוליה. מאמינים כי בזמן זה הרוחות יורדות מהשמים כדי לתקשר עם השמאנים

  • צילום: קרוליין דרייק

    שמאנית מנהלת טקס חניכה לשמאניות צעירות לא הרחק מאולן בטור. בידה היא אוחזת לב שנעקר זה עתה מחזה של כבשה ומסמל את כוחה של השמאנית על החיים והמוות

  • צילום: קרוליין דרייק

    שמאן מאולן בטור מכה בתוף בעת שמאמינים מקיפים את "הרוח הלבנה", אוהל שעליו תלויים סרטי בד. הוא מאמין שאנרגיית השמש וכוחו של ג'נגיס ח'אן שורים ברוח הלבנה

  • צילום: קרוליין דרייק

    בביתה שבאולן בטור, תלמידה מבקשת את עזרתה של שמאנית להשיג מסמכים כדי ללמוד מחוץ למונגוליה

  • צילום: קרוליין דרייק

    במונגוליה, גל אבנים, הקרוי אובו, מסמן מקום שבו מקובל להאמין שהייתה התגלות של רוחות. נוסעים העוברים במקום מביעים כבוד על ידי הקפתו שלוש פעמים

  • צילום: קרוליין דרייק

    ברפובליקת בוריאטיה (Buryatiya) שבסיביר שמאן מסיים את טקס בוח'ה-נויון (Bukha-Noyon). האישה העומדת בגבה אליו משליכה מנחת חלב

  • צילום: קרוליין דרייק

    שמאנים ברפובליקה בוריאטיה שבסיביר מתיזים מים מקודשים על אישה בטקס קבוצתי הקרוי טיילגן. הם מאמינים כי המים מגרשים רוחות רעות

  • צילום: קרוליין דרייק

    פסגות סלע בורח'אן (Burkhan) מזדקרות כמו צריחים מתוך ימת בייקל (Baikal) שבסיביר. אנשים מכל רחבי אסיה מאמינים כי הרוחות הקשורות בבייקל שוכנות בסלעים

גלרית תמונות

הקוראים לרוחות

טקסי הטראנס המשלהבים של שמאנים משגשגים ברחבי מרכז אסיה, והם ביטוי לאמונה, לזהות ולמסורת שדוכאו בשנות השלטון הסובייטי. מרכזי שמאניזם נפתחו גם בלונדון, בבוסטון ובערים מערביות רבות אחרות

מאת: דיוויד סטרן | צילום: קרוליין דרייק
מקורה של המילה "שמאן" הוא בשפתם של האוונקי (Evenki), עם היושב בסיביר, אך אפשר למצוא שמאנים כמעט בכל פינה בעולם. השמאנים מאמינים כי רוחות בלתי נראות מאכלסות את העולם שסביב לנו, משפיעות עלינו ושולטות בגורלנו. בהיותם המתווכים המורשים למציאות נסתרת זו, השמאנים ממלאים מגוון רחב של תפקידים - רופאים, אנשי דת, מיסטיקנים, פסיכולוגים, זקני הכפר, אורקלים ומשוררים - המקנים להם מעמד מכובד בחברות שבהן הם חיים.

שמאניזם הוא מושג שאין לו הגדרה מדויקת. "נכון יותר לדון ב'שמאניזמים' ברבים," אומרת האנתרופולוגית מרג'ורי מנדלסטם בלזר. האמונות, המנהגים והטקסים משתנים משמאן לשמאן, הסבירה, בעיקר משום שהדרך שאדם עובר כדי להיהפך לשמאן היא אישית מאוד. עם זאת, קיימים קווי דמיון: הטראנס מתוך אקסטזה, או "מסע הנפש" כפי שהוא נקרא לעתים, הוא תופעה המאפיינת את כל השמאנים. אך קיימת שונות גדולה באופן שבו כל שמאן מיישם את הכלים שבידיו ואת התובנות הרוחניות שלו, וכך גם במטרה שלשמה הטקס נערך.

מרבית השמאנים במדינות מרכז אסיה, דוגמת קירגיזסטן וקזח'סטן, שבהן האסלאם הוא הדת השלטת, רואים בעצמם מוסלמים מאמינים, ובטקסים שהם עורכים הם משלבים את המסורות המיסטיות של הסופיזם. הם עוטים חלוקים לבנים צחים ומנהלים טקסים באתרים קדושים לאסלאם, הכוללים גם תפילות רבות מן הקוראן. בסיביר ובמונגוליה התמזג השמאניזם עם מסורות מקומיות שמקורן בבודהיזם, עד כדי כך שלעתים קרובות בלתי אפשרי לדעת היכן נגמר האחד ומתחיל האחר.

הפופולריות הגואה של השמאניזם הביאה לכך שטקסים שמאניים נהפכו לאירועים גדולים שמעורבים בהם סכומי כסף נכבדים. כ-25 אנשים בגלימות כחולות-סגולות הנמנים עם קבוצת שמאנים המכונה טנגרי ("רוחות השמים"), קיימו טקס אנרגטי הקרוי טיילגן, לכבודו של מקום קדוש ברפובליקה בוריאטיה (Buryatiya) שבסיביר. השמאנים ישבו בשורה כשפניהם מופנות למקום הקדוש, בוח'ה-נויון (Bukha-Noyon), שטח חשוף מעצים על צלע ההר, שלפי האמונה חיות בו רוחות קדושות, ובהם גם רוח גברית קדומה הנושאת שם זהה. הם זימרו מזמורים והכו על תופים עגולים שהוכנו מעורות של בעלי חיים. לפניהם ניצבו שולחנות ועליהם נרות, מיני מתיקה צבעוניים, תה, וודקה ועוד מנחות לרוחות.

אחד השמאנים רכן קדימה בריכוז. הוא הגביר את מקצב הזמרה והתיפוף עוד ועוד, עד לקצב אחוז דיבוק. לפתע חדל ונעמד על רגליו. דממה נפלה על הקהל. רוח נכנסה לגופו. מישהו הביא לשמאן, או בעצם לרוח שבגופו, שרפרף כדי לשבת עליו, וכ-20 בני אדם התקהלו סביב, מקצתם כרעו ברך ואחרים השתטחו על הקרקע לרגליו. הם הפנו אליו את שאלותיהם: מדוע העסק שלי לא מצליח? למה אינני מצליחה להיכנס להיריון? השמאן השיב בקול נמוך ומחוספס. "בשבילנו," הוא סיפר מאוחר יותר, "האלים הם קודם כל הסבים והסבתות שלנו, המלאכים השומרים עלינו. הם אנשים אמיתיים, והאהבה כלפיהם עזה. האנרגיה הזאת לעולם לא נעלמת."


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון דצמבר 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

להצטרפות למינוי »

תגובות