דלתת ארקנסו – לבו של הדרום
אם יש מקום בארצות הברית שמייצג את תרבות השחורים בטרם זכו לשוויון המיוחל, הרי זוהי הדלתה שממערב לנהר מיסיסיפי האדיר. הצלם יוג'ין ריצ'רדס תיעד את עולמם לפני 40 שנים, ועתה הוא שב לראות מה נותר ממנו
מאת: צ'רלס בודן | צילום וכתוביות: יוג'ין ריצ'רדס
דלתת ארקנסו היא סדרה של אגני נהרות שנשפכים לנהר מיסיסיפי
(Mississippi) שממערב: אגן סנט פרנסיס (St. Francis), אגן ווייט
(White) והארקנסו (Arkansas). אדמותיה עובדו במרוצת מאות שנים בשיטות חקלאיות שונות - עבדות, אריסות, חקלאות תעשייתית - אשר הפיקו כולן עושר לקומץ אנשים והותירו את כל האחרים בעוניים. היערות העתיקים נכרתו, וערים רבות הידלדלו לכדי עיירות רפאים. ובכל זאת יש כאן משהו: המקום עדיין מזמין ושובה את הלב, כמו שירי הבלוז שצמחו מתוך הכאב והבילויים הפרועים בלילות שבת.
בדלתה יש גם סימנים המעוררים רגשות חיוביים: אור השחר, ניחוח של צמיחה חזקה העולה בשטחי היער שנותרו, התנועה העצלה של הנהרות לאורך האגן השטוח. אבל אף אחד מאלה לא מפצה על היסטוריה קשה ומעיקה של עוני, מעשי לינץ' והגירה אל הערים בגלל הקושי שבפרנסה מעבודת האדמה.
המתיישבים האמריקנים הגיעו לדלתת ארקנסו בתחילת המאה ה-19 ומצאו נוף שונה מזה הנשקף בה כיום. הם התמודדו עם ביצות וחלקות יער. רק כמה עשורים מאוחר יותר, לאחר שבוראו היערות ונוקזו הביצות, נהפכה הדלתה לקרן שפע. בארקנסו, כמו בשאר מדינות הדרום, השתייכו האדמות לאחוזות, אף שלא נראו בה בתים מפוארים דוגמת אלה שהופיעו בסרט "חלף עם הרוח". בעלי המטעים האמידים פשוט לא הספיקו להשלים את בניית בתי המידות שלהם בטרם פרצה מלחמת האזרחים אשר שינתה הכל.
כיום הדלתה היא נשמת הדרום, מקום שמנסה להמציא את עצמו מחדש בכל פעם, אך תמיד נותר אפוף בעברו - עבר שהעניק לנו את הבלוז, אך שימש כר פורה לקו קלוקס קלן הגזעני. בשנות השישים רחשה כאן קלחת של שינוי חברתי, שהחל בצעירים שחורים וזלג לצעירים הלבנים בכל ארצות הברית. ועכשיו הדלתה משולה למכונה חקלאית ענקית, שסחפה הכל והותירה רק קרקע, שנראה כי אינה זקוקה לתושבים או לעיירות.
האוויר רענן מפריחה של חודש אפריל ומרסיסי גשם, ועצי היער חוגגים את בוא האביב. עם שחר, העננים הנמוכים נעים במהירות מעל האדמה. אחר כך השמש מופיעה בשמים והעולם מתחדש. אני נוסע במכונית עם הצלם יוג'ין ריצ'רדס במורד כביש דו-מסלולי בדלתה של ארקנסו. מעבר לתלם החרוש ניצבים שרידי צריף של מי שעבד כאן את האדמה כאריס. המבנה נותר מיותם לאחר שבעליו הוחלף במכונות, המשמשות בחקלאות המתועשת זה 70 שנים.
ריצ'רדס הגיע מהעיר בוסטון שבצפון לעיירה הקטנה אוגוסטה (Augusta), בעת שפעלה בה התנועה לזכויות האזרח של שנות השישים המאוחרות. בדיעבד הוא סבור שהייתה זו התקופה המשמעותית ביותר בחייו. הוא היה פעיל בארגון מתנדבים בשירות אמריקה (VISTA) ועבד במעון יום לילדים שחורים ולבנים. אולם לא עבר זמן רב בטרם פעילותו של הגבר הלבן במקום ערערה כנראה את שלוות האוכלוסייה הלבנה של העיר.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון נובמבר 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
להצטרפות למינוי »(Mississippi) שממערב: אגן סנט פרנסיס (St. Francis), אגן ווייט
(White) והארקנסו (Arkansas). אדמותיה עובדו במרוצת מאות שנים בשיטות חקלאיות שונות - עבדות, אריסות, חקלאות תעשייתית - אשר הפיקו כולן עושר לקומץ אנשים והותירו את כל האחרים בעוניים. היערות העתיקים נכרתו, וערים רבות הידלדלו לכדי עיירות רפאים. ובכל זאת יש כאן משהו: המקום עדיין מזמין ושובה את הלב, כמו שירי הבלוז שצמחו מתוך הכאב והבילויים הפרועים בלילות שבת.
בדלתה יש גם סימנים המעוררים רגשות חיוביים: אור השחר, ניחוח של צמיחה חזקה העולה בשטחי היער שנותרו, התנועה העצלה של הנהרות לאורך האגן השטוח. אבל אף אחד מאלה לא מפצה על היסטוריה קשה ומעיקה של עוני, מעשי לינץ' והגירה אל הערים בגלל הקושי שבפרנסה מעבודת האדמה.
המתיישבים האמריקנים הגיעו לדלתת ארקנסו בתחילת המאה ה-19 ומצאו נוף שונה מזה הנשקף בה כיום. הם התמודדו עם ביצות וחלקות יער. רק כמה עשורים מאוחר יותר, לאחר שבוראו היערות ונוקזו הביצות, נהפכה הדלתה לקרן שפע. בארקנסו, כמו בשאר מדינות הדרום, השתייכו האדמות לאחוזות, אף שלא נראו בה בתים מפוארים דוגמת אלה שהופיעו בסרט "חלף עם הרוח". בעלי המטעים האמידים פשוט לא הספיקו להשלים את בניית בתי המידות שלהם בטרם פרצה מלחמת האזרחים אשר שינתה הכל.
כיום הדלתה היא נשמת הדרום, מקום שמנסה להמציא את עצמו מחדש בכל פעם, אך תמיד נותר אפוף בעברו - עבר שהעניק לנו את הבלוז, אך שימש כר פורה לקו קלוקס קלן הגזעני. בשנות השישים רחשה כאן קלחת של שינוי חברתי, שהחל בצעירים שחורים וזלג לצעירים הלבנים בכל ארצות הברית. ועכשיו הדלתה משולה למכונה חקלאית ענקית, שסחפה הכל והותירה רק קרקע, שנראה כי אינה זקוקה לתושבים או לעיירות.
האוויר רענן מפריחה של חודש אפריל ומרסיסי גשם, ועצי היער חוגגים את בוא האביב. עם שחר, העננים הנמוכים נעים במהירות מעל האדמה. אחר כך השמש מופיעה בשמים והעולם מתחדש. אני נוסע במכונית עם הצלם יוג'ין ריצ'רדס במורד כביש דו-מסלולי בדלתה של ארקנסו. מעבר לתלם החרוש ניצבים שרידי צריף של מי שעבד כאן את האדמה כאריס. המבנה נותר מיותם לאחר שבעליו הוחלף במכונות, המשמשות בחקלאות המתועשת זה 70 שנים.
ריצ'רדס הגיע מהעיר בוסטון שבצפון לעיירה הקטנה אוגוסטה (Augusta), בעת שפעלה בה התנועה לזכויות האזרח של שנות השישים המאוחרות. בדיעבד הוא סבור שהייתה זו התקופה המשמעותית ביותר בחייו. הוא היה פעיל בארגון מתנדבים בשירות אמריקה (VISTA) ועבד במעון יום לילדים שחורים ולבנים. אולם לא עבר זמן רב בטרם פעילותו של הגבר הלבן במקום ערערה כנראה את שלוות האוכלוסייה הלבנה של העיר.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון נובמבר 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
תגובות