עוד נגיע רחוק

בפאתי מגרש חניה במרכז מרשל לטיסות חלל בהנטסוויל (Huntsville) שבאלבמה, ניצב שריד לימים שבהם היה מקובל לחשוב שעתידנו כמין של נוסעי חלל הוא ברור מאליו ומפואר כמו טיל שמתרומם מכן השיגור בכף קנוורל (Cape Canaveral).

"זה לא דגם," אומר לס ג'ונסון, פיזיקאי בנאס"א, בהתייחסו למכלול של צינורות, מפלטים ומיגון בגובה עשרה מטרים, שמשקלו 18 טונות. "זהו מנוע גרעיני אמיתי של טיל." היו ימים שבהם חשבה נאס"א לשגר למאדים תריסר אסטרונאוטים בשתי חלליות, שכל אחת מהן מצוידת בשלושה מנועים כאלה. מנהל מרכז מרשל, וורנר פון בראון, הציג את התוכנית באוגוסט 1969, רק שבועיים אחרי שטיל סטורן 5 הביא את האסטרונאוטים הראשונים לירח. הוא הציע את ה-12 בנובמבר 1981 כתאריך יעד לשיגור למאדים. המנועים הגרעיניים כבר עברו כל מבחן אפשרי על הקרקע. הם היו מוכנים לטיסה.

בבוקר יוני לח, 30 שנים אחרי הנחיתה במאדים שלא התקיימה, ג'ונסון מביט בערגה במנוע. הוא עומד בראש צוות קטן שמעריך את ההיתכנות של "תפישות מתקדמות" בטכנולוגיית החלל. המנוע הגרעיני הישן, נרווה (NERVA) שמו, אולי עשוי לענות על ההגדרה הזאת. "אם אנחנו חושבים לשלוח אנשים למאדים, כדאי לשקול זאת שוב," אומר ג'ונסון. "נצטרך רק חצי מכמות הדלק של טיל רגיל." נאס"א עוסקת עכשיו בתכנון טיל קונוונציונלי חדש כתחליף לסטורן 5, שהוצא משימוש בשנת 1973, זמן קצר אחרי הנחיתה המאוישת האחרונה על הירח. עדיין לא הוחלט לאן ישוגר הטיל החדש. מיזם נרווה הסתיים גם הוא בשנת 1973 בלי טיסת ניסוי. מאז ואילך, בעידן מעבורות החלל לא הגיעו בני אדם למרחק של יותר מ-600 קילומטרים מכדור הארץ.

מדוע השאלה האם יגיע האדם אי פעם לכוכבים נראתה סבירה לפני 50 שנים? "ברור שהיינו מטורפים במובן מסוים," אומר פרימן דייסון, פיזיקאי במכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטת פרינסטון. בשלהי שנות החמישים של המאה שעברה השתתף דייסון במיזם אוריון, שמטרתו הייתה לבנות חללית מאוישת שתוכל להגיע למאדים ולירחי שבתאי. חללית אוריון לא הייתה אמורה להשתמש בכורים גרעיניים שיפלטו מימן בחימום יתר, כמו נרווה, אלא להטיל פצצות גרעיניות קטנות מאחוריה מדי רבע שנייה בערך ולגלוש על כדורי האש. "הסיכון היה אדיר," אומר דייסון, שקיווה להגיע לשבתאי בעצמו, "אבל היינו מוכנים לזה. הלך הרוחות היה שונה לגמרי. הרעיון של הרפתקה נטולת סיכונים פשוט לא התקבל על הדעת."

היום קל להסביר למה לעולם לא נגיע לכוכבים - הם רחוקים מדי, ואין לנו די כסף. הסיבות מדוע בכל זאת לטוס לכוכבים כבר אינן מובנות מאליהן, אבל הן הולכות ומתגברות. אסטרונומים גילו כוכבי לכת סביב כוכבים רבים הסמוכים לכדור הארץ; בקרוב הם ודאי ימצאו כוכב לכת דמוי ארץ במקום המתאים בדיוק לקיום חיים, וכשיגיע אותו הרגע - תהיה סיבה מכרעת לטוס אל היעד הזה. פרט לכך, הטכנולוגיה שיש בידינו היום מתקדמת הרבה יותר מכפי שהייתה בשנות השישים; פצצות אטומיות כבר אינן שיא הקידמה.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון ינואר 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף