במחשכי המנהרות של עזה

עזה, המזוהה כיום עם סכסוך אלים ומתמשך, הייתה בעבר מילה נרדפת למרכיב בסיסי אחר של ההיסטוריה האנושית - מסחר. צבאות שצעדו למדבר היו תלויים בבארות עזה השופעות מים ובחומותיה המבוצרות; לסוחרים שהגיעו אליה במרוצת אלפי שנים היא שימשה שער שדרכו עברו סחורות של תבלינים ומוצרים חקלאיים. כעת עזה מייצגת את לב ההתנגדות הפלסטינית שממנו ניתשת זה שלושה עשורים מערכת טרור, הכוללת חטיפות, פיגועי התאבדות ומתקפות מתמשכות של פגזים וטילים על שטחי ישראל.

מנהרות ההברחה קיימות ברפיח כבר מ-1982, מאז פוצלה העיר בין רצועת עזה למצרים בעקבות הסכם השלום שנחתם בין ישראל למצרים. בתחילה נחפרו פתחיהם של פירי המנהרות במרתפי בתי מגורים. בתים שנתנו מחסה למנהרות שדרכן הוברח נשק נהרסו בידי צה"ל וגם על ידי גורמים פלסטינים שרצו לשמר את שליטתם בכלכלת המנהרות. כשהדבר לא שם קץ להברחות, הרחיבה ישראל את הריסת הבתים ויצרה אזור חיץ בין הגבול לעיר.

המנהרות נחרתו בתודעה הציבורית הישראלית ב-2006, עם חטיפת גלעד שליט על ידי חוליה שהגיחה מתוך אחת מהן. באותה שנה זכה חמאס בבחירות בעזה, אך הארגון ביסס את שליטתו ברצועה רק ב-2007, אחרי חודשים של מלחמת אזרחים בינו ובין פת"ח. הסגר הכלכלי שהטילה ישראל בעקבות השתלטות חמאס זכה לשיתוף פעולה מצרי, אולם מאז הדחתו של חוסני מוברק הביעו פקידי ממשל מצרים חרטה על כך. יחסה של מצרים תחת שלטונו של מורסי היה מעורב: מעבר הגבול הקטן ברפיח נפתח, אם כי באופן חלקי, וחלק מתושבי עזה עדיין מנועים לעבור בו. באוגוסט, אחרי מתקפת חמושים בצפון סיני, סגרה מצרים את מעבר רפיח לזמן מה והרסה לפחות 35 מנהרות.

הסגר שינה את כללי המשחק, והמנהרות היו לערוץ הברחה שדרכו עברו כלל הסחורות. מחומרי בניין ומזון עד תרופות וביגוד, מדלק ומחשבים עד חיות משק ומכוניות. מנהרות חדשות נחפרו מדי יום ביומו, ואולי אף מדי שעה בשעה, והיה מי שהתעשר מכך. המנהרות הפכו להיות השקעה, ומשפחות מכרו את רכושן כדי לקנות בהן אחיזה.

אך במנהרות המוות עלול לבוא מכל כיוון. אחד המפעילים סיפר שניסה בעבר להבריח אריה בשביל גן החיות בעזה. האריה לא הורדם כראוי, התעורר באמצע המסע במנהרה וקרע לגזרים את אחד הפועלים. לדברי מפעיל אחר, בני דודיו מתו מגז. היו פלסטינים שטענו כי לאחר שישראל לחצה על מצרים לצמצם את ההברחות, הרעילו החיילים המצרים לעתים את האוויר במנהרות באמצעות הזרמת גז פנימה. מצרים הכחישה זאת.

"אנחנו לא בחרנו להשתמש במנהרות," אמר מהנדס ממשלתי. "אבל זה היה קשה מדי לעמוד מנגד בזמן הסגר, ולצפות למלחמה ועוני." לעזתים רבים, המנהרות, מסוכנות ככל שיהיו, הפכו להיות סמל חיובי של תושייה, תנועה חופשית ותחושה של שליטה באדמותיהם.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון דצמבר 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק


**הצלם והכתב שהו בעזה ב-2011. הצלם שב לשם מאוחר יותר כמה פעמים נוספות כדי להשלים את הצילומים. פרסומו של המאמר תוכנן מראש לגיליון דצמבר 2012 וללא כל קשר למבצע עמוד ענן

לקריאת כל התגובות ברצף