גנים חסרי מנוח
הדחף לראות מה נמצא מעבר לאופק - מעבר לרכס רחוק, לאוקיינוס או לכדור הארץ - הוא ייחודי למין האנושי וחלק בלתי נפרד מזהותו ומהצלחתו. מה מעורר את ה"טירוף" הזה לחקור טריטוריות חדשות?
מאת: דיוויד דובס
בחורף 1769, כשהיה קפטן ג'יימס קוק, מגלה הארצות הבריטי הנודע, בתחילת מסעו הראשון לחציית האוקיינוס השקט, הוא קיבל מכוהן דת פולינזי ששמו טופאיה מתנה מדהימה - מפה שכמוה לא ראה מעולם שום אירופי. סומנו בה כל האיים החשובים המצויים בדרום האוקיינוס השקט. המפה תאמה את מה שקוק כבר ראה במו עיניו, והוסיפה איים רבים שהוא לא ידע על קיומם. בשונה מכל מגלי הארצות האירופים לפניו, קוק הבין כי הידע הגיאוגרפי המרשים של טופאיה מעיד על כך שתושבי האיים הפזורים ברחבי דרום האוקיינוס השקט הם בני עם אחד שבעבר הרחוק חקרו, יישבו ומיפו את האוקיינוס העצום הזה, וכל זאת ללא אף אחד ממכשירי הניווט שנתפשו כהכרחיים בעיני קוק. המידע שאגרו נאצר בראשם והועבר בעל פה מדור לדור.
כ-200 שנים לאחר מכן, מדענים שעסקו בחקר התורשה האנושית התחקו על הסימנים הגנטיים לאורך נתיבי הנדידה של האדם המודרני. צוות החוקרים הבינלאומי ניתח את הממצאים, אשר הוכיחו את נכונות ההבחנה של קוק: אבותיו של טופאיה יישבו את איי האוקיינוס השקט 2,300 שנים לפני כן. הנדידה המופלאה הזו לרוחבו של האוקיינוס השקט הייתה המשכו של מסע ארוך מזרחה, אשר החל באפריקה 50,000 עד 70,000 שנים קודם לכן. מסעו של קוק, לעומת זאת, המשיך תנועה מערבה שהחלו אבות-אבותיו, אשר עזבו את אפריקה בו בזמן, פחות או יותר, עם אבות-אבותיו של טופאיה. פגישתם של קוק וטופאיה הייתה סגירת מעגל. הם השלימו מסע שאבותיהם הקדמונים החלו יחדיו אלפים רבים של שנים לפני כן.
גם לאחר מותו של קוק, נותרנו חדורי דחף כמעט בלתי נשלט למלא כל כתם ריק במפת כדור הארץ, להגיע אל קטביו המרוחקים, לטפס אל הגבוהות שבפסגותיו, לצלול אל קרקעית האוקיינוסים, להפליג אל ארבע קצוות תבל ולאחר מכן להמריא אל מחוץ לתחומי כדור הארץ. עתה, בעוד אנו מתרגשים מהגילויים של קיוריוסיטי (Curiosity), רכב החלל של סוכנות החלל האמריקנית נאס"א החוקר את מרחבי מאדים, נרקמת תוכנית בינלאומית, בשיתוף חברות פרטיות, לשגר בני אדם אל כוכב הלכת האדום. אנשי חזון אפילו מדברים על שיגור חללית אל הכוכב הקרוב ביותר. התשוקה לטוס לחלל או להפליג בים אינסופי לא בוערת בכולנו, אבל אנחנו משתייכים למין סקרן מאוד. נכון, אנחנו יוצאים למסעות מחקר כדי למצוא מקומות מחיה טובים יותר, כדי לספח חבלי ארץ חדשים או כדי להתעשר. אבל אנחנו גם יוצאים לחקור פשוט כדי לגלות מה יש שם.
אם הדחף לחקור טבוע בנו מלידה, ייתכן שהיסוד שלו טמון בגנום שלנו. ואכן ישנה מוטציה המוזכרת לעתים קרובות בדיונים בנושא: וריאנט של גן הקרוי DRD4, המסייע בבקרה על דופאמין, שהוא מוליך כימי במוח בעל חשיבות בלימוד וגמול. חוקרים מצאו מתאם עקבי בין הווריאנט DRD4-7R המצוי אצל כ-20 אחוזים מבני האדם ובין תכונות כמו סקרנות וחוסר מנוחה. עשרות מחקרים שנעשו בבני אדם גילו מתאם בין נשיאת R7 לסבירות גבוהה לנטילת סיכונים, חקירת מקומות חדשים, פתיחות לרעיונות חדשים ונכונות להתנסות במאכלים חדשים, סמים, מערכות יחסים או אפשרויות מיניות אחרות, וככלל נטייה לדינמיות, שינוי והרפתקנות.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון ינואר 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
להצטרפות למינוי »כ-200 שנים לאחר מכן, מדענים שעסקו בחקר התורשה האנושית התחקו על הסימנים הגנטיים לאורך נתיבי הנדידה של האדם המודרני. צוות החוקרים הבינלאומי ניתח את הממצאים, אשר הוכיחו את נכונות ההבחנה של קוק: אבותיו של טופאיה יישבו את איי האוקיינוס השקט 2,300 שנים לפני כן. הנדידה המופלאה הזו לרוחבו של האוקיינוס השקט הייתה המשכו של מסע ארוך מזרחה, אשר החל באפריקה 50,000 עד 70,000 שנים קודם לכן. מסעו של קוק, לעומת זאת, המשיך תנועה מערבה שהחלו אבות-אבותיו, אשר עזבו את אפריקה בו בזמן, פחות או יותר, עם אבות-אבותיו של טופאיה. פגישתם של קוק וטופאיה הייתה סגירת מעגל. הם השלימו מסע שאבותיהם הקדמונים החלו יחדיו אלפים רבים של שנים לפני כן.
גם לאחר מותו של קוק, נותרנו חדורי דחף כמעט בלתי נשלט למלא כל כתם ריק במפת כדור הארץ, להגיע אל קטביו המרוחקים, לטפס אל הגבוהות שבפסגותיו, לצלול אל קרקעית האוקיינוסים, להפליג אל ארבע קצוות תבל ולאחר מכן להמריא אל מחוץ לתחומי כדור הארץ. עתה, בעוד אנו מתרגשים מהגילויים של קיוריוסיטי (Curiosity), רכב החלל של סוכנות החלל האמריקנית נאס"א החוקר את מרחבי מאדים, נרקמת תוכנית בינלאומית, בשיתוף חברות פרטיות, לשגר בני אדם אל כוכב הלכת האדום. אנשי חזון אפילו מדברים על שיגור חללית אל הכוכב הקרוב ביותר. התשוקה לטוס לחלל או להפליג בים אינסופי לא בוערת בכולנו, אבל אנחנו משתייכים למין סקרן מאוד. נכון, אנחנו יוצאים למסעות מחקר כדי למצוא מקומות מחיה טובים יותר, כדי לספח חבלי ארץ חדשים או כדי להתעשר. אבל אנחנו גם יוצאים לחקור פשוט כדי לגלות מה יש שם.
אם הדחף לחקור טבוע בנו מלידה, ייתכן שהיסוד שלו טמון בגנום שלנו. ואכן ישנה מוטציה המוזכרת לעתים קרובות בדיונים בנושא: וריאנט של גן הקרוי DRD4, המסייע בבקרה על דופאמין, שהוא מוליך כימי במוח בעל חשיבות בלימוד וגמול. חוקרים מצאו מתאם עקבי בין הווריאנט DRD4-7R המצוי אצל כ-20 אחוזים מבני האדם ובין תכונות כמו סקרנות וחוסר מנוחה. עשרות מחקרים שנעשו בבני אדם גילו מתאם בין נשיאת R7 לסבירות גבוהה לנטילת סיכונים, חקירת מקומות חדשים, פתיחות לרעיונות חדשים ונכונות להתנסות במאכלים חדשים, סמים, מערכות יחסים או אפשרויות מיניות אחרות, וככלל נטייה לדינמיות, שינוי והרפתקנות.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון ינואר 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
תגובות