עולם קטן מאוד
הם בלתי נראים, אך נמצאים בכל מקום ומשפיעים על חיינו. אנו מתגאים בכך שחקרנו כמעט כל פינה של כדור הארץ, אבל לא חדרנו אל עולם הצללים של המיקרואורגניזמים, ולעתים קרובות הם אלה אשר שולטים בנעשה בעולמנו
מאת: נתן וולף | כל הצילומים צבועים
כאשר אנו שואפים אוויר, הנחיריים שלנו לוכדים מיליוני חלקיקים בלתי נראים: אבק, אבקת פרחים, רסס ים, אפר געשי, נבגי צמחים. חלקיקים אלה, בתורם, מארחים קהילה שוקקת של חיידקים ונגיפים. כמה טיפוסים שלהם עלולים לגרום אלרגיות או אסתמה. נדירים מהם בהרבה הם מחוללי מחלות החודרים לגוף בנשימה, דוגמת אלה הגורמים להידבקות בסארס, בשחפת ובשפעת.
אבל אפשר לנשום לרווחה: רוב המיקרואורגניזמים שבאוויר אינם מזיקים לנו, ואין כמעט ספק שחלק מהם אף מועילים לנו. למען האמת, אנחנו עדיין יודעים עליהם מעט מאוד. את החיידקים, אשר מרכיבים את רוב מסת החיים בכדור הארץ, אנו מכירים רק מאז החל המדען ההולנדי, אנטוני ואן ליוונהוק, חלוץ השימוש במיקרוסקופ במדעי החיים, לבחון מקרוב דגימות של מי שלולית ורוק לפני כ-350 שנים. הנגיפים, הקטנים בהרבה מהחיידקים, אך רבים במספרם יותר מכל יתר צורות החיים גם יחד, התגלו לפני לא הרבה יותר ממאה שנים, כאשר בני אדם כבר נסעו במכוניות. בעשרות השנים האחרונות למדנו עד כמה צורות החיים המיקרוסקופיות הללו רווחות ומשגשגות, הן בפסגות העננים והן קילומטרים רבים מתחת לפני האדמה. ואילו כיום אנו רק מתחילים להבין עד כמה הן חיוניות לבריאותנו ולבריאות העולם.
בורותנו בדבר שפע המיקרואורגניזמים עלי אדמות נבעה בחלקה הגדול מחוסר היכולת שלנו לגדל את רובם במעבדה. בזמן האחרון התאפשר לנו לחקור אוכלוסיות שלמות בסביבה נתונה באמצעות ריצוף די-אן-איי, בלי שנזקקנו לשיטת המעבדה המסורתית, העושה שימוש בצלחת פטרי.
המיקרואורגניזמים אינם רק נמצאים באוויר. למעשה, הם בראו אותו, או לפחות את החלק שאנו זקוקים לו יותר מכל. כאשר הופיעו החיים בכדור הארץ לראשונה, האטמוספירה לא הכילה כמות משמעותית של חמצן. חמצן הוא תוצר לוואי של פוטוסינתזה, ואנו חבים את המצאת התהליך הזה, שאירע לפני כשניים וחצי מיליארדי שנים, לכחוליות (ציאנובקטריות). חיידקים אלה אחראים באופן ישיר לעד חצי מכמות החמצן המיוצרת בכדור הארץ מדי שנה בשנה, ובאופן עקיף לרוב הכמות הנותרת.
אוכלוסייה עשירה של דיירים זעירים אף שוכנת בגופנו דרך קבע. בסך הכל, מספרם של האורגניזמים בגוף האדם גדול ממספר תאי הגוף ביחס של עשרה לאחד, ומשקלם דומה לזה של המוח או אף יותר – כ-1,350 גרמים באדם בוגר ממוצע. לפיכך כל אחד מאיתנו הוא אורגניזם ובה בעת גם מערכת אקולוגית צפופה, שיש בה מקומות חיות שונים המקיימים מינים שונים זה מזה, בדומה לבעלי חיים המאכלסים את יער הגשם לעומת אלה שבמדבר. אפילו האורגניזמים השוכנים בשקעי החניכיים שסביב השיניים שונים מאוד זה מזה. על כך אמר החוקר דיוויד רלמן: "כל אחת מהשיניים שלנו היא ביסודו של דבר אי, סלע בבריכת גאות."
עם זאת, האורגניזמים השוכנים בגופנו מועילים לנו על פי רוב, או מתקיימים בקרבנו בלי להזיק לנו. הם מסייעים לנו לעכל מזון ולספוג חומרים מזינים, הם מייצרים ויטמינים חיוניים וחלבונים נוגדי דלקת שהגנים שלנו לא מסוגלים לייצר, והם מאמנים את מערכת החיסון שלנו להילחם בפולשים מידבקים. ככל שאנו מוסיפים לחקור את עולם המיקרואורגניזמים כך עלינו למתן את חששנו מפני צורות החיים הבלתי נראות סביבנו ובתוכנו, להתייחס בכבוד למה שאנו מגלים עליהן ולהתרגש לקראת מה שנגלה בעתיד.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון ינואר 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
להצטרפות למינוי »אבל אפשר לנשום לרווחה: רוב המיקרואורגניזמים שבאוויר אינם מזיקים לנו, ואין כמעט ספק שחלק מהם אף מועילים לנו. למען האמת, אנחנו עדיין יודעים עליהם מעט מאוד. את החיידקים, אשר מרכיבים את רוב מסת החיים בכדור הארץ, אנו מכירים רק מאז החל המדען ההולנדי, אנטוני ואן ליוונהוק, חלוץ השימוש במיקרוסקופ במדעי החיים, לבחון מקרוב דגימות של מי שלולית ורוק לפני כ-350 שנים. הנגיפים, הקטנים בהרבה מהחיידקים, אך רבים במספרם יותר מכל יתר צורות החיים גם יחד, התגלו לפני לא הרבה יותר ממאה שנים, כאשר בני אדם כבר נסעו במכוניות. בעשרות השנים האחרונות למדנו עד כמה צורות החיים המיקרוסקופיות הללו רווחות ומשגשגות, הן בפסגות העננים והן קילומטרים רבים מתחת לפני האדמה. ואילו כיום אנו רק מתחילים להבין עד כמה הן חיוניות לבריאותנו ולבריאות העולם.
בורותנו בדבר שפע המיקרואורגניזמים עלי אדמות נבעה בחלקה הגדול מחוסר היכולת שלנו לגדל את רובם במעבדה. בזמן האחרון התאפשר לנו לחקור אוכלוסיות שלמות בסביבה נתונה באמצעות ריצוף די-אן-איי, בלי שנזקקנו לשיטת המעבדה המסורתית, העושה שימוש בצלחת פטרי.
המיקרואורגניזמים אינם רק נמצאים באוויר. למעשה, הם בראו אותו, או לפחות את החלק שאנו זקוקים לו יותר מכל. כאשר הופיעו החיים בכדור הארץ לראשונה, האטמוספירה לא הכילה כמות משמעותית של חמצן. חמצן הוא תוצר לוואי של פוטוסינתזה, ואנו חבים את המצאת התהליך הזה, שאירע לפני כשניים וחצי מיליארדי שנים, לכחוליות (ציאנובקטריות). חיידקים אלה אחראים באופן ישיר לעד חצי מכמות החמצן המיוצרת בכדור הארץ מדי שנה בשנה, ובאופן עקיף לרוב הכמות הנותרת.
אוכלוסייה עשירה של דיירים זעירים אף שוכנת בגופנו דרך קבע. בסך הכל, מספרם של האורגניזמים בגוף האדם גדול ממספר תאי הגוף ביחס של עשרה לאחד, ומשקלם דומה לזה של המוח או אף יותר – כ-1,350 גרמים באדם בוגר ממוצע. לפיכך כל אחד מאיתנו הוא אורגניזם ובה בעת גם מערכת אקולוגית צפופה, שיש בה מקומות חיות שונים המקיימים מינים שונים זה מזה, בדומה לבעלי חיים המאכלסים את יער הגשם לעומת אלה שבמדבר. אפילו האורגניזמים השוכנים בשקעי החניכיים שסביב השיניים שונים מאוד זה מזה. על כך אמר החוקר דיוויד רלמן: "כל אחת מהשיניים שלנו היא ביסודו של דבר אי, סלע בבריכת גאות."
עם זאת, האורגניזמים השוכנים בגופנו מועילים לנו על פי רוב, או מתקיימים בקרבנו בלי להזיק לנו. הם מסייעים לנו לעכל מזון ולספוג חומרים מזינים, הם מייצרים ויטמינים חיוניים וחלבונים נוגדי דלקת שהגנים שלנו לא מסוגלים לייצר, והם מאמנים את מערכת החיסון שלנו להילחם בפולשים מידבקים. ככל שאנו מוסיפים לחקור את עולם המיקרואורגניזמים כך עלינו למתן את חששנו מפני צורות החיים הבלתי נראות סביבנו ובתוכנו, להתייחס בכבוד למה שאנו מגלים עליהן ולהתרגש לקראת מה שנגלה בעתיד.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון ינואר 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
תגובות