שאלה של סיכון
מה מניע אותנו להסתכן? מה גורם לחוקרים נועזים להתמודד עם סכנות ולהמשיך הלאה במקום שאחרים פונים לאחור?
מאת: פיטר גווין
נטילת סיכונים היא חלק ממהותו של כל מסע חקר אל הלא נודע, בין שמדובר בהפלגה של רב חובל אל ימים שלא מופו ובין שבמחקריו של מדען על מחלות מסוכנות או בהשקעתו של יזם ברעיון חדשני. אבל מה בדיוק דחף את כריסטופר קולומבוס למסעו אל מעבר לאוקיינוס האטלנטי, את הרופא הבריטי אדוארד ג'נר לנסות לחסן ילד מפני אבעבועות שחורות על פי תיאוריה שפיתח או את הנרי פורד להמר על המכונית בתור תחליף לסוס?
אחדים מהמניעים לנטילת סיכונים ברורים מאליהם: גמול כספי, תהילה, רווח פוליטי, הצלת חיים. רבים חושפים את עצמם מרצון לרמות שונות של סיכון בחתירתם אל יעדים מסוגים אלה. אך ככל שגוברת הסכנה, כך יורד מספר האנשים המוכנים להתמודד עמה, עד שנשארים רק נוטלי הסיכונים הקיצוניים, אלה שמוכנים להמר על שמם הטוב, על הונם ועל חייהם. זוהי תעלומת הסיכון: מהו הגורם המניע בני אדם מסוימים לסכן כל כך הרבה, גם כשהתוצאות עלולות להיות חמורות מאין כמותן?
מחקריהם של המדענים מתמקדים במוליכים העצביים, הכימיקלים המנהלים את התקשורת במוח. מוליך עצבי אחד הממלא תפקיד חיוני במשוואת נטילת הסיכונים הוא דופמין. הדופמין מסייע להפקת תחושה של סיפוק כשאנו משלימים משימות בהצלחה: ככל שהמשימה מסוכנת יותר, כך מנת הדופמין שאנו מקבלים גדולה יותר.
חשוב לזכור שאדם אינו חייב לצנוח מהחלל כדי להיחשב נוטל סיכונים, אומר דניאל קרוגר, פסיכולוג אבולוציוני מאוניברסיטת מישיגן. "הסתכנות היא חלק מהמורשת האנושית שלנו. הכוחות המניעים את כולנו הם השאיפות לשרוד ולהתרבות. כדי להשיג את שתי המטרות האלה, אנחנו מקבלים החלטות שעלולות להיות להן תוצאות שליליות. ביסודה, זוהי המהות של נטילת סיכונים."
הכירו כמה אנשים נועזים בסדרת הכתבות "לוקחים סיכון":
סילביה ארל, אוקיינוגרפית, עשתה כמעט שנה מימי חייה בצלילה במי האוקיינוסים. בשנות השישים היה עליה להיאבק כדי להצטרף למשלחות חקר. נשים לא היו רצויות. היום החוקרת האגדית, בת 77, נאבקת למען שמורות ימיות.
פליקס באומגרטנר הוא האדם הראשון ששבר את מחסום הקול בעת נפילה. באוקטובר שעבר הוא עלה בכדור פורח לסטרטוספירה. הוא צנח מגובה שיא של 36.3 קילומטרים והגיע למהירות של 1,356 קילומטרים לשעה. עכשיו, בגיל 44, הוא מתכוון להטיס מסוקי חילוץ.
סר רנולף פיינס ידוע בתור "חוקר הארצות הגדול ביותר החי כיום". אמנם הוא אינו מחבב את התיאור הזה, אבל קורות חייו מדברות בעד עצמן. במשך יותר מ-40 שנים עמד החוקר הבריטי בראש משלחות שהלכו לאורך נהרות, חצו מדבריות והגיעו לשני הקטבים. בחורף שעבר עמד סר רנולף, בן 69, להשלים את חצייתה של אנטארקטיקה במסע הקר ביותר עלי אדמות, בחושך כמעט מוחלט, אבל כוויות קור אילצו אותו לפרוש והשאירו אותו מאוכזב קשות.
גרלינדה קלטנברונר היא האישה הראשונה בהיסטוריה שטיפסה ללא תוספת חמצן על כל 14 פסגות העולם הגבוהות מ-8,000 מטרים, הישג אותו השלימה בהגיעה לפסגת ההר K2 באוגוסט 2011. המטפסת האוסטרית, בת 42, פילסה את דרכה בשלג בגובה החזה, בעוד הטמפרטורות היו מתחת לאפס, ומפולות סלעים גרמו לאחרים לפנות לאחור. אף על פי כן, היא אומרת שרוב הזמן היא מרגישה "די בטוחה".
פול ניקלן עשה חלק ניכר מילדותו בעיירות נידחות באי באפין (Baffin), שבקנדה, וסייר בנופים הארקטיים עם ילדי האינואיטים (Inuit). החוויות האלה הביאו אותו לתחום הצילום. עכשיו, בגיל 44, הוא מצלם חיות בר מעל הקרח הקוטבי ומתחתיו.
ג'יימס נאכטווי הצטרף לצי הסוחר אחרי קבלת התואר הראשון, ולאחר מכן למד צילום בכוחות עצמו. במשך יותר משלושה עשורים כצלם הוא הגיע למקומות האלימים ביותר בעולם ותיעד רבים ממאבקיה הגדולים של האנושות.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון יוני 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
להצטרפות למינוי »אחדים מהמניעים לנטילת סיכונים ברורים מאליהם: גמול כספי, תהילה, רווח פוליטי, הצלת חיים. רבים חושפים את עצמם מרצון לרמות שונות של סיכון בחתירתם אל יעדים מסוגים אלה. אך ככל שגוברת הסכנה, כך יורד מספר האנשים המוכנים להתמודד עמה, עד שנשארים רק נוטלי הסיכונים הקיצוניים, אלה שמוכנים להמר על שמם הטוב, על הונם ועל חייהם. זוהי תעלומת הסיכון: מהו הגורם המניע בני אדם מסוימים לסכן כל כך הרבה, גם כשהתוצאות עלולות להיות חמורות מאין כמותן?
מחקריהם של המדענים מתמקדים במוליכים העצביים, הכימיקלים המנהלים את התקשורת במוח. מוליך עצבי אחד הממלא תפקיד חיוני במשוואת נטילת הסיכונים הוא דופמין. הדופמין מסייע להפקת תחושה של סיפוק כשאנו משלימים משימות בהצלחה: ככל שהמשימה מסוכנת יותר, כך מנת הדופמין שאנו מקבלים גדולה יותר.
חשוב לזכור שאדם אינו חייב לצנוח מהחלל כדי להיחשב נוטל סיכונים, אומר דניאל קרוגר, פסיכולוג אבולוציוני מאוניברסיטת מישיגן. "הסתכנות היא חלק מהמורשת האנושית שלנו. הכוחות המניעים את כולנו הם השאיפות לשרוד ולהתרבות. כדי להשיג את שתי המטרות האלה, אנחנו מקבלים החלטות שעלולות להיות להן תוצאות שליליות. ביסודה, זוהי המהות של נטילת סיכונים."
הכירו כמה אנשים נועזים בסדרת הכתבות "לוקחים סיכון":
סילביה ארל, אוקיינוגרפית, עשתה כמעט שנה מימי חייה בצלילה במי האוקיינוסים. בשנות השישים היה עליה להיאבק כדי להצטרף למשלחות חקר. נשים לא היו רצויות. היום החוקרת האגדית, בת 77, נאבקת למען שמורות ימיות.
פליקס באומגרטנר הוא האדם הראשון ששבר את מחסום הקול בעת נפילה. באוקטובר שעבר הוא עלה בכדור פורח לסטרטוספירה. הוא צנח מגובה שיא של 36.3 קילומטרים והגיע למהירות של 1,356 קילומטרים לשעה. עכשיו, בגיל 44, הוא מתכוון להטיס מסוקי חילוץ.
סר רנולף פיינס ידוע בתור "חוקר הארצות הגדול ביותר החי כיום". אמנם הוא אינו מחבב את התיאור הזה, אבל קורות חייו מדברות בעד עצמן. במשך יותר מ-40 שנים עמד החוקר הבריטי בראש משלחות שהלכו לאורך נהרות, חצו מדבריות והגיעו לשני הקטבים. בחורף שעבר עמד סר רנולף, בן 69, להשלים את חצייתה של אנטארקטיקה במסע הקר ביותר עלי אדמות, בחושך כמעט מוחלט, אבל כוויות קור אילצו אותו לפרוש והשאירו אותו מאוכזב קשות.
גרלינדה קלטנברונר היא האישה הראשונה בהיסטוריה שטיפסה ללא תוספת חמצן על כל 14 פסגות העולם הגבוהות מ-8,000 מטרים, הישג אותו השלימה בהגיעה לפסגת ההר K2 באוגוסט 2011. המטפסת האוסטרית, בת 42, פילסה את דרכה בשלג בגובה החזה, בעוד הטמפרטורות היו מתחת לאפס, ומפולות סלעים גרמו לאחרים לפנות לאחור. אף על פי כן, היא אומרת שרוב הזמן היא מרגישה "די בטוחה".
פול ניקלן עשה חלק ניכר מילדותו בעיירות נידחות באי באפין (Baffin), שבקנדה, וסייר בנופים הארקטיים עם ילדי האינואיטים (Inuit). החוויות האלה הביאו אותו לתחום הצילום. עכשיו, בגיל 44, הוא מצלם חיות בר מעל הקרח הקוטבי ומתחתיו.
ג'יימס נאכטווי הצטרף לצי הסוחר אחרי קבלת התואר הראשון, ולאחר מכן למד צילום בכוחות עצמו. במשך יותר משלושה עשורים כצלם הוא הגיע למקומות האלימים ביותר בעולם ותיעד רבים ממאבקיה הגדולים של האנושות.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון יוני 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
תגובות