שוברים שתיקה

תושבי זימבאבווה קשורים לאדמתם בקשר מיוחד, ואין בכך פלא. כל מי שראה את הסומק האדמדם הפושט ביערות עצי המוסאסה בראשית הגשמים, נוכח כי היא שובה את הלב. מובן שיש מחיר לחיבור הזה לאדמה. מלחמות ומהפכות יתחוללו למענה ובגללה, והאובדן הבלתי נמנע של המנוצחים או של אלה שאינם נמנים עם תומכי ממשלת השלטון יהיה כה בלתי נסבל עד שהעקורים יהיו לרוחות רפאים, נשמות תועות המחפשות אחר קרקע.

בעבר שכנה שם רודזיה, מדינה אשר הוחרמה על ידי הקהיליה הבינלאומית בשל גזענותה. איאן סמית, ראש הממשלה של רודזיה, יצא ב-1965 בקריאה ל"רודזיה לבנה יותר, מצליחה יותר." בשלהי 1979 נכנסו לרודזיה כוחות שחרור ממחנות שהוקמו במוזמביק ובזמביה השכנות. חיילי הממשלה טבחו בהם אך לא הצליחו לעצור את המספר הרב של לוחמים שזרמו מעבר לגבול. לאחר משא ומתן נחתם הסכם שלום. לשלטון עלתה מפלגת האיחוד הלאומי האפריקני של זימבאבווה - החזית הפטריוטית (ZANU-PF). מנהיג המפלגה, רוברט גבריאל מוגאבה, היה לראש הממשלה הראשון של זימבאבווה.

 
בסרטון: האזינו לסיפוריהם האישיים של כמה מתושבי זימבאבווה

מוגאבה ניצל את קווי השבר האתניים, הגזעניים והפוליטיים שחרצה ממשלת המיעוט הלבנה לפניו, והמשיך לפלג עוד את האומה ולהבטיח לעצמו עוצמה בלתי מוגבלת. בזימבאבווה יש שתי קבוצות אתניות מרכזיות: הרוב הם בני שונה (Shona) והמיעוט - נדבלה (Ndebele). מוגאבה הוא מבני שונה. מ-1983, במרוצת חמש שנים נטבחו כ-20,000 בני נדבלה. "הוא הבין היטב את החולשות שלנו וידע לנצל אותן," אמר ווילפרד מנדה, מפקד לשעבר ב-ZANU-PF שלחם לצד מוגאבה. "אין דבר קטלני יותר ממישהו כה חסר ביטחון, שמחקה את התוקפנות של הרודנים ששלטו בו והופך להיות רודן בעצמו."

ב-1999 הושקה התנועה לשינוי דמוקרטי (MDC) בראשותו של מורגן צוונגיראי. ב-2005, לאחר שזכתה בכמה מושבים בבית הנבחרים, הגיב מוגאבה ב"מבצע מוראמבצווינה", שפירושו: "מבצע ניקוי הזוהמה". בערים בכל רחבי המדינה נהרסו דוכני שוק ובתים אשר היו שייכים לבני השכבות החלשות ביותר, שהיוו חלק נכבד ממתנגדי מפלגתו של מוגאבה. בסבב הבחירות הראשון ב-2008 הפסידה סוף-סוף ZANU-PF לתנועה לשינוי דמוקרטי. אנשי מוגאבה וחסידיו קראו לקיים סבב הכרעה נוסף בבחירות ויצאו בגל אלימות אכזרי בתמיכת המדינה. כדי להימנע משפיכות דמים נוספת ומקריסה כלכלית נוראה עוד יותר, פרש צוונגיראי מהמירוץ, ומוגאבה הכריז על ניצחונו.

"כיצד נתגבר על עברנו העקוב מדם אם איננו יכולים לדבר עליו?" שאל טפדזווה מוזונדו, מחזאי מקומי בן 33, אשר הרשויות אסרו עליו להציג מחזה שכתב. "כשמצרפים עוני עם פחד ושתיקה, החיים אינם ראויים לחיותם. הם יכולים באותה מידה לבצע בנו הרג המוני." תושבי זימבאבווה נמצאים במצב מבהיל, שבו הם הולכים ומאבדים את קולם ואינם נשמעים עוד. הם כאילמים שסיפוריהם נשמעים רק מפי כתבים זרים ועובדי סיוע מן המערב. "אנחנו יודעים. ללא קול אין לנו אפשרות בחירה," אמר מוזונדו. "ובלי בחירה איפה אנחנו? שקועים לעולם באלימות."


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון מאי 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף