קרוב משפחה מסתורי

בהרי אלטאי שבדרום סיביר, כ-350 קילומטרים מהמקום שבו רוסיה נוגעת במונגוליה, בסין ובקזח'סטן, מתחת למצוק הניצב כ-30 מטרים מעל הנהר הקטן אני (Anuy), שוכנת מערה המכונה דניסובה (Denisova). המערה מושכת אליה מבקרים זה זמן רב. היא נקראת על שם הנזיר המתבודד דניס, שלפי המסופר חי בה במאה ה-18. זמן רב לפניו הסתופפו במערה רועים ניאוליתים, ואחריהם רועים טורקים, שאספו אליה את עדריהם כדי להתגונן מפני החורף הסיבירי.

בירכתי המערה יש חלל צדדי קטן. הארכיאולוג הרוסי הצעיר, אלכסנדר ציבנקוב, חפר שם יום אחד ביולי 2008 במשקעים שגילם לפי הסברה 30,000 עד 50,000 שנים, עד שנתקל בפיסת עצם קטנה. לא הייתה זו תגלית מבטיחה: גוש מחוספס, שגודלו וצורתו כשל רסיס אבן שהייתם מסלקים מתוך הנעל. לאחר זמן, כשנפוצה הבשורה על המקום הזה, שמעתי מפי פליאואנתרופולוג שפגשתי בדניסובה תיאור של העצם: "המאובן הכי פחות מרשים שראיתי בחיי. ממש מדכא." ובכל זאת, הייתה זו עצם. העצם שמרה על מבנה אנטומי שהספיק בקושי לפליאונטולוג לזהותה כרסיס מקצה אצבע של פרימאט, וביתר פירוט: החלק שמול המפרק האחרון של הזרת. הואיל ואין שום ראיות להימצאות פרימאטים מלבד האדם בסיביר לפני 30,000 עד 50,000 שנים, היה מקום לשער שהמאובן שייך לאדם כזה או אחר.

מחצית מהעצם הועברה למעבדתו של סוונטה פאבו, גנטיקאי אבולוציוני במכון מקס פלנק לאנתרופולוגיה אבולוציונית בלייפציג שבגרמניה. יוהן קראוס, חבר בכיר בצוות של פאבו, ותלמידת המחקר שלו, צ'יאו-מיי פו, חילצו מעצם הזרת די-אן-איי מיטוכונדרי. הם השוו את רצף הדי-אן-איי עם קטעים מקבילים של בני אדם חיים ושל ניאנדרתלים, ומיד שבו וחזרו על הבדיקה, מפני שלא האמינו למראה עיניהם כשחזו בתוצאות הבדיקה הראשונה. התוצאות הראו כי הרסיס הזעיר של עצם האצבע לא היה שייך כלל לאדם מודרני. אבל גם לא לניאנדרתלי. הוא השתייך לטיפוס חדש של יצור אנושי, שלא נודע עד כה.

שני מאובנים אחרים שנחשפו באתר הכילו די-אן-איי דומה לזה של עצם הזרת - שתי שיניים טוחנות. גודלן של השיניים היה מפתיע, כאשר משטח הלעיסה של אחת מהן היה כפול בגודלו מזה של שן טוחנת אנושית טיפוסית. למען האמת, השן הזאת הייתה כה גדולה עד שהפליאואנתרופולוג בנסיי ויולה חשב בשוגג שהיא שן של דוב. רק כשנבדק הדי-אן-איי שלה התברר שהיא שן אדם, ליתר דיוק, אדם דניסובי, כפי שהחלו המדענים לכנות את האב הקדמון הזה. "זה מראה עד כמה הטיפוסים האלה היו משונים," אמר ויולה. "לפחות השיניים שלהם היו מוזרות מאוד."

בקיץ 2010 התגלתה במערה עצם בוהן אנושית. תלמידת המחקר סוזנה סויר בדקה את הדי-אן-איי בלייפציג, וב-2011 הציגה את תוצאותיה לראשונה. לתדהמת כל הנוכחים התברר שהבוהן השתייכה לאדם ניאנדרתלי, והתעלומה האופפת את המקום העמיקה שבעתיים. לרשימת הממצאים מצטרף צמיד עשוי אבן ירוקה שנמצא במקום קודם לכן ואשר יוצר כמעט ללא ספק על ידי בני אדם מודרניים. מערה אחת, שלושה טיפוסים של בני אדם. "דניסובה היא מקום קסום," אמר פאבו. "זה המקום היחיד עלי אדמות שידוע לנו שחיו בו גם ניאנדרתלים, גם דניסובים וגם בני אדם מודרניים."


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון יולי 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף