כתבות קודמות

  • צילום: דיוויד גוטנפלדר

    סבכי קוצים, בדרכו לאתרי חריפה באפריקה, נלכד על מקל מכוסה דבק

  • צילום: דיוויד גוטנפלדר

    בשביל הזהבנים המחללים, נווה המדבר אל-מגרח במצרים הוא נקודה ירוקה וברוכה במדבר סהרה. אבל הציידים אורבים לציפורים התשושות

  • צילום: דיוויד גוטנפלדר

    מגש זה של ציפורי שיר קפואות, שגודל כל אחת מהן אינו יותר מסנטימטרים אחדים, הוחרם על ידי פקחי יער באיטליה. ציפורים שניצודו בניגוד לחוק מוגשות כמעדן בהיחבא

  • צילום: דיוויד גוטנפלדר

    בדואי צעיר במדבר המערבי במצרים מתפאר בדוגמה משלל הבוקר: זהבן מחלל, העשיר בשומן לאחר שעבר את הקיץ באירופה. הבדואים לרוב אוכלים את שללם

  • צילום: דיוויד גוטנפלדר

    ספירת ציפורי שיר מתות בשוק בא-דבע במצרים. סוחרים מוכרים ציפורים חיות ומתות כאחד בשווקים מיוחדים בעיירות לאורך החוף

  • צילום: דיוויד גוטנפלדר

    עצים גדולים המכוסים ברשתות יכולים ללכוד אלפי ציפורי שיר לאורך החוף בעת עונת הנדידה. חלק מהציפורים מסיימות את חייהן בצלחת

  • צילום: דיוויד גוטנפלדר

    שני פקחים, חברים ביחידת משטרה מיוחדת המוקדשת למלחמה בציד לא חוקי באיטליה, מתשאלים זוג לאחר שראו את הגבר, מימין, נושא רובה ציד בקירבת רשת לא חוקית

  • צילום: דיוויד גוטנפלדר

    אדום החזה הזה, שהוחרם מצייד בברשה (Brescia), איטליה, ישוחרר אל עולם הפכפך, שבו מקום החיות שלו נמצא בסכנה וטורפים וציידים אורבים לו

  • צילום: דיוויד גוטנפלדר

    רשתות עוטפות את העצים הראשונים שציפורי שיר נודדות רואות במצרים לאחר חציית הים התיכון. הציפורים נכנסות דרך הצד הפתוח של הרשת ולא מצליחות לצאת

  • צילום: דיוויד גוטנפלדר

    עוף דורס קשור משמש להתרעה במצרים. כשהוא מבחין בבז, הוא מרים את מבטו. כך הוא מודיע לצייד לשחרר ציפור הנושאת מלכודת, כדי לתפוס את הבז אם ינסה לצוד אותה

  • צילום: דיוויד גוטנפלדר

    אדום חזה, שנלכד באחיזת מוות בצווארו וברגלו, נתגלה על ידי פקחי יער. ציד בדרך זו איננו חוקי, אבל הציידים בכל זאת משתמשים במלכודות ביערות צפוניים באיטליה

  • צילום: דיוויד גוטנפלדר

    קרקיר מצוי מת צף בין פיתיונות דמויי עופות שמשכו אותו לטווח ירי באלבניה. רק אזרחים מעטים החזיקו ברובים עד שמחסני הנשק הלאומיים נבזזו ב-1997

  • צילום: דיוויד גוטנפלדר

    מתנדבים במועצה למאבק בהרג עופות מתגנבים למטע שבו הציב חוואי מקל דבק כדי ללכוד ציפורים. הארגון פירק כמעט 9,000 מלכודות בקפריסין בשנה שעברה

  • צילום: דיוויד גוטנפלדר

    מקום מזמין למנוחה מתגלה כמלכודת קטלנית לשני סבכים. רגליהם וכנפיהם תפוסות במקלות מכוסי דבק, אשר ציידים לא חוקיים הציבו ליד כביש בקירבת הים התיכון

  • צילום: דיוויד גוטנפלדר

    לאחר חילוץ הסבכי שחור הכיפה ממקל דבק בקפריסין, המחלץ משתמש ברוק כדי לסלק שרף דביק של עץ שזיף מנוצותיו ומרגליו, כדי שיוכל לעוף עם שחרורו

גלרית תמונות

שירתן האחרונה

ציפורי השיר החוצות בנדידתן את הים התיכון נקטלות בהמוניהן. הסופר האמריקני ג'ונתן פראנזן ביקר באלבניה ובמצרים כדי לנסות להבין כיצד ניתן למנוע את המשך ההרג

מאת: ג'ונתן פראנזן | צילום: דיוויד גוטנפלדר
בשוק עופות בעיירה מרסה מטרוח שלחוף הים התיכון במצרים, הבטתי בכלובים גדושי תורים מצויים ושלווים. אחד המוכרים הבחין בתיעוב שעלה על פניי וקרא בציניות, בערבית: "אתם האמריקנים מרחמים על הציפורים, אבל אתם לא חשים רחמים כשאתם מפילים פצצות על המולדת של מישהו." יכולתי להשיב לו שאפשר לרחם על הציפורים ועל קורבנות הפצצות גם יחד, שאין צורך להוסיף חטא על פשע. אבל חשבתי שיש אמת בדבריו על הבעיה של הגנת הטבע בעולם גדוש עימותים בין בני אדם. הוא נישק את אצבעותיו כדי לסמל עד כמה טוב טעמן של הציפורים, ואני המשכתי להזעיף פנים לנוכח הכלובים שלו.

בעיני מבקר מארץ שבה ציד עופות נתון בפיקוח הדוק, המצב השורר בחלק גדול מאגן הים התיכון מזעזע: מדי שנה בשנה, מקצה אחד של הים התיכון ועד קצהו, מאות מיליונים של ציפורי שיר ועופות נודדים נקטלים לשם מאכל, רווח כספי, ספורט ובשביל שעשוע. ההרג נעשה ללא הבחנה, ויש לו השפעה מרה על מינים שגם כך סבלו קשות מהרס או מקיטוע של מקום החיות שלהם.

כאשר ביקרתי באלבניה ובמצרים אשתקד, מצאתי שהמצב הולך ומחמיר. פברואר 2012 הביא עמו למזרח אירופה את מזג האוויר הקר ביותר זה 50 שנים. אווזים אשר לרוב חורפים בעמק הדנובה נמלטו דרומה. כ-50,000 מהם נחתו במישורי אלבניה, מורעבים ומותשים. כולם עד האחרון שבהם חוסלו. גברים נושאי רובי ציד וקלשניקובים רוסיים ישנים קצרו בהם, ונשים וילדים נשאו את הפגרים לעיירות ומכרו אותם למסעדות. רבים מהאווזים האלה תויגו על ידי חוקרים קודם שעפו דרומה. ההכנסה לנפש באלבניה היא מהנמוכות באירופה והשפע הבלתי רגיל של אווזים שנפל בידי החוואים והכפריים המקומיים היה מקור הכנסה לא צפוי.

נתיבי הנדידה המזרחיים ביותר באירופה חולפים מעל ארצות הבלקן. קו החוף האדריאטי, אשר בדרך כלל הוא הררי ומאיים, נפתח באלבניה למערכת עשירה להפליא של בתי גידול לחים, אגמים ומישורי חוף. במשך אלפי שנים יכלו העופות הנודדים צפונה מאפריקה לנוח ולהתחזק שם לפני שהמשיכו במאמציהם לחצות את האלפים הדינריים אל שטחי הרבייה שלהם. הם היו עוצרים שם שוב בסתיו לפני ששבו וחצו את הים התיכון.

 

בסרטון: הצלם דיוויד גוטנפלדר מספר על עבודתו

שלא כמו בבלקנים, בצפון-מזרח אפריקה קיימת מסורת עתיקה, עשירה ורציפה של ציד עופות נודדים מכל הגדלים. (עוד בתנ"ך מוזכר השליו כמזון שניתן בדרך נס לבני ישראל במדבר לצד המן). כל עוד נמשך הנוהג בשיטות מסורתיות (רשתות ומקלות דבק עשויים ביד, מלכודות קטנות מקנים, גמלים כאמצעי תחבורה), ההשפעה על אוכלוסיות הרבייה של העופות הייתה כנראה נסבלת. הבעיה כיום היא שטכנולוגיה חדשה הגדילה את היקף הציד בה בעת שהמסורת נשארה בעינה.

במדבר ממערב לקהיר, בעודי יושב באוהל עם שישה ציידי עופות, בדואים צעירים, ראיתי נחליאלי צהוב מקפץ על החול בחוץ. תגובתי הייתה רגשית: לפניי היה בעל חיים קטנטן, בוטח, בעל חם דם ופלומה יפהפייה, שזה עתה עף כמה מאות קילומטרים במדבר. הצייד לידי הגיב מיד בירייה ברובה האוויר שלו. בעיניו, כאשר הנחליאלי עופף מהמקום ללא פגע, היה הדבר שקול לדג שברח. בעיניי היה זה רגע נדיר של הקלה.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון יולי 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

להצטרפות למינוי »

תגובות