המינים הנכחדים חוזרים לחיים

ב-30 ביולי 2003 הצליח צוות של מדענים ספרדים וצרפתים להחזיר את הזמן לאחור. הם השיבו לעולם בעל חיים שנכחד. אך לצערם, עד מהרה הוא שב ונעלם מעל פני האדמה. היצור אשר חזר לזמן קצר לחיים היה עז הפירניאים (pyrenaica Capra pyrenaica). עז הבר הזאת הייתה חיה גדולה ומרשימה ששקלה עד מאה קילוגרמים והתהדרה בקרניים ארוכות וקמורות במקצת. היא חייתה במשך אלפי שנים במרומי הרי הפירניאים, הרכס המפריד בין צרפת לספרד, ושם דילגה בין המצוקים, כרסמה עלים וגבעולים ועמדה בגבורה בתנאי החורף הקשים.

כל זאת עד שהגיעו הרובים. ציידים רדפו אותה ופגעו באוכלוסייתה במשך כמה מאות שנים. ב-1999 נשארה רק עז יחידה: נקבה ששמה סיליה. צוות של אנשי הפארק הלאומי אורדסה אי מונטה פרדידו (Ordesa y Monte Perdido), בראשות אלברטו פרננדס-אריאס, וטרינר של חיות בר, הצמיד לצווארה קולר אלחוטי ושחרר אותה בחזרה לטבע. תשעה חודשים אחר כך מתה סיליה, ועז הפירניאים הוכרזה רשמית מין נכחד.

אבל תאי גופה של סיליה המשיכו לחיות. במשך השנים הבאות טיפל בהם צוות של פיזיולוגים המתמחים ברבייה, בראשות חוזה פולק. אנשי הצוות הזריקו גרעינים מהתאים האלה לתאי ביצה של עז הבית שרוקנו מהדי-אן-איי שלהם והשתילו את הביצים באימהות פונדקאיות. אחרי 57 השתלות, רק שבע עזים נכנסו להיריון, ומשבעת ההיריונות, שישה הסתיימו בהפלה טבעית. אבל נקבה אחת - הכלאה של יעל הפירניאים עם עז - נשאה את השיבוט של סיליה עד להמלטה. פולק ועמיתיו יילדו את העובר המשובט, שמשקלו היה שני קילוגרמים, בניתוח קיסרי. אך הגדייה התקשתה לנשום ומתה עשר דקות לאחר ההמלטה.

עז הפירניאים היא רק פריט אחד ברשימה ארוכה של בעלי חיים שהאדם הביא להכחדתם, לפעמים בכוונה תחילה. ומכיוון שמינים רבים נוספים נמצאים כיום בסכנת הכחדה, עתידים להצטרף בשנים הבאות עוד שמות רבים לרשימה, אחרי עז הפירניאים. פרננדס-אריאס שייך לקבוצה קטנה אך נלהבת של חוקרים הסבורים ששיבוט יוכל להפוך את המגמה על פיה.

רעיון ההחייאה של מינים שנעלמו ואינם - יש המכנים אותו "אי-הכחדה" (de-extinction) - מרחף מעל קו התפר שבין מציאות למדע בדיוני כבר יותר מ-20 שנים, מאז החזיר הסופר מייקל קרייטון את הדינוזאורים של "פארק היורה" לעולמנו. במשך רוב הזמן הזה קרטע מדע האי-הכחדה הרחק מאחורי הפנטזיה. אבל פרננדס-אריאס מחכה בסבלנות. מאז חזה ברגעי חייה המעטים של עז הפירניאים המשובטת, הוא מחכה שהמדע יסגור את הפער, והאדם ירכוש את היכולת להחזיר לחיים יצורים שהוא גרם להכחדתם.

"אם אנחנו מדברים על מינים שאנחנו גרמנו להכחדתם, אני חושב שיש לנו אחריות לנסות לעשות זאת," אומר מייקל ארצ'ר, פליאונטולוג הדוגל באי-הכחדה זה שנים. המתנגדים מוחים ואומרים שהחייאת מין שכבר אינו קיים משולה למשחק באלוהים. ארצ'ר מבטל את התפישה הזאת באומרו, "אני חושב ששיחקנו באלוהים כשחיסלנו את החיות האלה."


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אפריל 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף