עוף מוזר
חזותו של הקזואר מצחיקה ואורחותיו מעוררות תימהון, אבל העוף הגמלוני הזה ממלא תפקיד מרכזי במערכת האקולוגית של יער הגשם בצפון אוסטרליה
מאת: אוליביה ג'דסון | צילום: כריסטיאן ציגלר
אני נמצאת ביער דיינטרי (Daintree), מרחק שעתיים נסיעה מעיירת החוף קרנז (Cairns), בצפון הרחוק של אוסטרליה. פה ושם חודרות אלומות של אור שמש מבעד לחופת העצים, מנמרות את האדמה. בקירבת מקום נשמעים חרקים מזמרים. אבל אין זכר לעוף הגדול. סביר להניח שלא הייתי רואה אותו גם אילו ניצב מולי, ממש בין העצים האלה. למרות גודלו, הוא מתמזג בצללי היער. מיהו העוף הזה? זהו הקזואר המצוי, Casuarius casuarius, ראש וראשון לאוכלי הפירות ביערות הגשם של אוסטרליה.
הקזואר הוא עוף גדול חסר יכולת תעופה, קרוב משפחה של האמו, וקרוב רחוק יותר של היען, הננדו הקטן והקיווי. כיום ישנם שלושה מינים שלו. שניים מהם מצויים רק ביערות הגשם של גיניאה החדשה (New Guinea) ובאיים סמוכים. המין השלישי והגדול ביותר - הקזואר המצוי הדרומי - שוכן גם באזורים הטרופיים הלחים של צפון קווינסלנד (Queensland), החבל הגיאוגרפי של אוסטרליה שמזדקר כקוץ לכיוון גיניאה החדשה. חלק מהקזוארים חיים במעבה יערות גשם, דוגמת דיינטרי; אחרים חיים בפאתי יערות ולעתים אף משוטטים בחצרות התושבים.
אבל הקזואר איננו עוף ככל העופות. כאשר זכר בוגר מתמתח למלוא גובהו, הוא יכול להביט מלמעלה על אדם שגובהו מטר ושישים וחמישה סנטימטרים - למשל עליי - ומשקלו יכול להגיע ליותר מ-50 קילוגרמים. הנקבות הבוגרות גבוהות אף יותר, ומשקלן עשוי לעלות על 73 קילוגרמים. בקרב מיני העופות החיים כיום, רק היענים גדולים יותר. אך רוב הזמן הקזואר נראה קטן מכפי שהוא באמת, משום שהוא אינו נוהג ללכת זקוף אלא להשתופף, כשגבו מקביל לקרקע.
נוצותיו שחורות ומבריקות; רגליו קשקשיות. בכפות הרגליים יש לו רק שלוש בהונות - והבוהן הפנימית בכל רגל התפתחה לכדי דוקרן מאיים. כנפיו קטנות. הן התכווצו עד שכמעט נעלמו. אבל צווארו ארוך ועירום כליל, חוץ ממעטה קל ביותר של נוצות קצרות דמויות שיער. עורו, לעומת זאת, צבוע בגוונים מדהימים של אדום וכתום, סגול וכחול. בבסיס הצוואר מלפנים משתלשלים להם זוג קפלי עור ארוכים וססגוניים, הקרויים דבלולים. יש לו עיניים חומות גדולות ומקור ארוך ומתעקל. על ראשו מתנוססת קסדה גבוהה דמוית קרן. היחידים שמטפלים בצאצאי הקזוארים הם הזכרים. הם דוגרים על הביצים ומטפלים באפרוחים במשך תשעה חודשים או יותר - תכונה מעוררת קנאה.
בסרטון: איזה ריח מדיפה לשלשת של קזואר? הכתבת והצלם ביררו זאת
הקזואר משמש מפיץ זרעים רב חשיבות. מערכת העיכול שלו עדינה, והיא אינה מזיקה לזרעים, שנפלטים ממנה שלמים. וכך, בשעה שקזואר משוטט בטריטוריה שלו, אוכל, שותה, מתרחץ ומפריש צואה, הוא מעביר זרעים מאזור אחד של היער לאזורים אחרים - לפעמים למרחק של 800 מטרים או יותר. הוא גם מסיע זרעים במעלה גבעות ועל פני נהרות. בקיצור, הוא משנע זרעים באופנים שכוח הכבידה לבדו אינו מסוגל להם.
בשעה שבעלי החיים משוטטים, אוכלים פירות ומשנעים זרעים, הם יוצרים את יער העתיד: הם מספקים לצמחים מקומות חדשים לצמוח בהם. כך, כראש וראשון לאוכלי הפירות, הקזואר הוא גם האדריכל הראשי של היער. אם ייעלם הקזואר, ישתנה בהדרגה מבנה היער. עצים ממינים מסוימים יהפכו נפוצים פחות, ומינים מסוימים כנראה ייעלמו כליל.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון ספטמבר 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
להצטרפות למינוי »הקזואר הוא עוף גדול חסר יכולת תעופה, קרוב משפחה של האמו, וקרוב רחוק יותר של היען, הננדו הקטן והקיווי. כיום ישנם שלושה מינים שלו. שניים מהם מצויים רק ביערות הגשם של גיניאה החדשה (New Guinea) ובאיים סמוכים. המין השלישי והגדול ביותר - הקזואר המצוי הדרומי - שוכן גם באזורים הטרופיים הלחים של צפון קווינסלנד (Queensland), החבל הגיאוגרפי של אוסטרליה שמזדקר כקוץ לכיוון גיניאה החדשה. חלק מהקזוארים חיים במעבה יערות גשם, דוגמת דיינטרי; אחרים חיים בפאתי יערות ולעתים אף משוטטים בחצרות התושבים.
אבל הקזואר איננו עוף ככל העופות. כאשר זכר בוגר מתמתח למלוא גובהו, הוא יכול להביט מלמעלה על אדם שגובהו מטר ושישים וחמישה סנטימטרים - למשל עליי - ומשקלו יכול להגיע ליותר מ-50 קילוגרמים. הנקבות הבוגרות גבוהות אף יותר, ומשקלן עשוי לעלות על 73 קילוגרמים. בקרב מיני העופות החיים כיום, רק היענים גדולים יותר. אך רוב הזמן הקזואר נראה קטן מכפי שהוא באמת, משום שהוא אינו נוהג ללכת זקוף אלא להשתופף, כשגבו מקביל לקרקע.
נוצותיו שחורות ומבריקות; רגליו קשקשיות. בכפות הרגליים יש לו רק שלוש בהונות - והבוהן הפנימית בכל רגל התפתחה לכדי דוקרן מאיים. כנפיו קטנות. הן התכווצו עד שכמעט נעלמו. אבל צווארו ארוך ועירום כליל, חוץ ממעטה קל ביותר של נוצות קצרות דמויות שיער. עורו, לעומת זאת, צבוע בגוונים מדהימים של אדום וכתום, סגול וכחול. בבסיס הצוואר מלפנים משתלשלים להם זוג קפלי עור ארוכים וססגוניים, הקרויים דבלולים. יש לו עיניים חומות גדולות ומקור ארוך ומתעקל. על ראשו מתנוססת קסדה גבוהה דמוית קרן. היחידים שמטפלים בצאצאי הקזוארים הם הזכרים. הם דוגרים על הביצים ומטפלים באפרוחים במשך תשעה חודשים או יותר - תכונה מעוררת קנאה.
בסרטון: איזה ריח מדיפה לשלשת של קזואר? הכתבת והצלם ביררו זאת
הקזואר משמש מפיץ זרעים רב חשיבות. מערכת העיכול שלו עדינה, והיא אינה מזיקה לזרעים, שנפלטים ממנה שלמים. וכך, בשעה שקזואר משוטט בטריטוריה שלו, אוכל, שותה, מתרחץ ומפריש צואה, הוא מעביר זרעים מאזור אחד של היער לאזורים אחרים - לפעמים למרחק של 800 מטרים או יותר. הוא גם מסיע זרעים במעלה גבעות ועל פני נהרות. בקיצור, הוא משנע זרעים באופנים שכוח הכבידה לבדו אינו מסוגל להם.
בשעה שבעלי החיים משוטטים, אוכלים פירות ומשנעים זרעים, הם יוצרים את יער העתיד: הם מספקים לצמחים מקומות חדשים לצמוח בהם. כך, כראש וראשון לאוכלי הפירות, הקזואר הוא גם האדריכל הראשי של היער. אם ייעלם הקזואר, ישתנה בהדרגה מבנה היער. עצים ממינים מסוימים יהפכו נפוצים פחות, ומינים מסוימים כנראה ייעלמו כליל.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון ספטמבר 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
תגובות