אהבה ואובדן על גדות נהר הסן
הסן הוא העורק המרכזי של פריז, הלב הפועם שלה. הנהר מסמל את הזמניות ואת השינויים המאפיינים את חייהם של הפריזאים
מאת: קתי ניומן | צילום: וויליאם אלברט אלארד
סמוך לפון דז אר (Pont des Arts, גשר האמנויות) הצוללנים מעלים מהקרקעית מפתחות שהשליכו למים זוגות אוהבים, שהצמידו לגשר מנעולי פליז ששמותיהם נחקקו בהם בתקווה להנציח את אהבתם. הגשר הבא במעלה הנהר הוא פון נף (Pont Neuf, הגשר החדש), שלמרות שמו זהו הגשר העתיק ביותר בפריז. בסמוך לו נמצאים בתי המשפט שבהם נחתמים גירושין. משם הצוללנים מושים טבעות נישואין שהושלכו לנהר כשהאהבה הנצחית חלפה מן העולם.
הסן הוא העורק המרכזי של פריז, וככזה מצטברת בו באופן טבעי הפסולת של מערכות יחסים ושל התרבות האנושית בכלל. במרוצת מאות שנים שימש הסן נתיב תעבורה מהיר, תעלת מגן, ברז מים, ביוב וגיגית כביסה. עיקול הנהר מבתר את העיר, מחלק אותה לגדה השמאלית ולגדה הימנית. בעבר משכה אליה הגדה השמאלית בוהמיינים ואילו הימנית הייתה חביבה על האצולה והחברה הגבוהה, אבל ההבדלים האלה די היטשטשו עם הזמן.
הסן הוא מרכזה של פריז; הוא הלב הפועם שלה. באבני הריצוף לפני בניין האבן של הקתדרלה הגותית נוטרה דאם (Notre Dame) נקבעה שושנת מצפן עשויה מברונזה. מכאן – נקודת האפס – נמדדים כל המרחקים אל העיר. "בעיני הפריזאים הסן הוא מצפן, הדרך לדעת היכן הם נמצאים," אומרת מרינה פרטי, אוצרת מוזיאון האימפרסיוניזם בז'יברני (Giverny).
הסן הוא גם, כפי שהצרפתים נוהגים לומר, "פלואיד" (fluide, נזיל) - מילה בעלת משמעות פילוסופית. היכנעו לזמניות ולשינויים, הנהר לוחש. דבר לא נשאר כפי שהיה. אין טעם לצפות מהסן שיעמוד במקום. הוא אינו דומם אלא משתנה עם השעה ביום ועם העונה. זרמיו נושאים את השברים והמטען של החיים והמוות – צעצועי פלסטיק אבודים, בלונים שהשתחררו מהאוחזים בהם, בדלי סיגריות (גולואז, כמובן), בקבוקי יין ריקים, לפעמים אפילו גופה. כולם מתערבלים, נסחפים, צפים וחולפים על פני המבנים, הגשרים והאנדרטות האדירים של פריז. אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים, אמר הפילוסוף היווני הרקליטוס. הוא זורם.
בציוריהם דימו האימפרסיוניסטים את הנהר לזרימה של אור. רצועת המים שנראתה שטוחה ואפורה ביצירות של ציירים מוקדמים פיזזה ולבשה חיים דרך עיניהם. אומנותם שיקפה את הזרם, לא רק של הסן אלא גם של העולם. קלוד מונה החזיק סטודיו צף בספינה ליד ארג'נטוי (Argenteuil). אנרי מאטיס, פוסט-אימפרסיוניסט, היה בעל סטודיו על קה סן מישל (Quai Saint-Michel).
במחווה לאמנים האלה נתאר את הנהר השזור בחייהם של הפריזאים וזורם סביבם כבמה שעליה מתרחשות דרמות של אהבה ואובדן. עם זאת, לעתים הנהר הוא עד לאירוניה ולהפוגות משעשעות, למשל, בדוכני המזכרות המציעים למכירה פסלונים זולים של מגדל אייפל מתוצרת סין. כאשר הקונה הוא דווקא תייר סיני שמביא את החפץ הביתה, בלי משים הוא משלים מעגל.
הביטוי קו דה פודרה (coup de foudre) פירושו בצרפתית להתאהב ממבט ראשון ולאבד את הראש. כך קורה לגברים עם הספינות שלהם.ביום ראשון אחד לפני 34 שנים הלך קלוד תרו, צעיר שעסק בחקר שווקים, לאורך הסן. ליד קה דה קונטי (Quai de Conti) הוא ראה את קתאר (Cathare) - דוברה הולנדית, 21 מטרים אורכה, שנבנתה ב-1902. היא עמדה למכירה.
"למעשה חיפשתי דירה," הוא אומר. ביום רביעי הוא חתם על החוזה. "רק אחר כך גיליתי שזאת הייתה ספינה בלי חשמל ובלי מים."
199 ספינות מגורים עוגנות בפריז, וכל אחת מהן היא סיפור של התאהבות. בשנות השבעים של המאה הקודמת, כאשר הובלת סחורות ברכבות ובמשאיות נעשתה זולה וזמינה יותר מאשר בדוברות, היה אפשר לקנות ספינה בזול ולחיות בה באופן חסכוני. לא נדרשו רישיונות כלשהם עד 1994, אז הנהיגה העיר מס דיור, אגרת עגינה וחוקים הדורשים חוזה מגורים.
בשעה 22:58 בלילה של 19 ביולי 2013 התקדמה לאטה משאית עמוסה ב-36 עצי דקל לאורך שדרת שאנז-אליזה (Champs-Élysées), כשהיא מלווה בארבעה שוטרים רכובים על אופנועים וניידת משטרה. המשאית הגיעה מפארק בואה דה בולון (Bois de Boulogne), שבו עשו העצים את החורף, ונעצרה בפון נף.
כעבור 26 דקות הניף עגורן את העץ הראשון, שבעה מטרים וחצי גובהו, וקבע אותו על החוף שהוקם בתוך שלושה ימים על גדות הסן, לפני בניין העירייה. עצי הדקל הם הדובדבן שבקצפת של "חופי פריז" – אירוע מקסים שמתקיים בכל עונת קיץ, אשר במהלכו מקימים על גדת הנהר שלושה חופים, עם חול וכל הציוד הדרוש.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון מאי 2014 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
תגובות