להאכיל את כל העולם

כשאנו חושבים על פגיעה בסביבה, בדרך כלל אנו רואים בדמיוננו מכוניות וארובות מעשנות, ולא שולחן ערוך לארוחת ערב. אבל האמת היא שאחת הסכנות הגדולות ביותר לכדור הארץ נובעת מהצורך שלנו במזון.

החקלאות נמנית עם התורמים הגדולים ביותר להתחממות כדור הארץ. כמות גזי החממה שהיא מייצרת גדולה מזו של כל המכוניות, המשאיות, הרכבות והמטוסים בעולם יחד. המזיקים ביותר הם גז מתאן (מבקר ומשדות אורז), תחמוצת החנקן (מדשנים כימיים בשדות) ופחמן דו-חמצני (בשל כריתת יערות לצורך הסבת שטחים לגידול יבולים או חיות משק).

החקלאות היא הצרכנית הצמאה ביותר של מים יקרי מציאות. היא גם גורמת זיהום סביבתי רחב ממדים כאשר נגר מדשנים וזבל משבש את המערכות האקולוגיות השבריריות של אגמים, נהרות וחופים בכל רחבי העולם. החקלאות אף מאיצה את תהליך צמצום המגוון הביולוגי: עיבוד שטחי בר יערות לטובת חוות חקלאיות מחסל בתי גידול חיוניים ומציב את החקלאות בראש רשימת הגורמים המאיימים על חיות הבר.

החקלאות מעמידה בפנינו אתגרים סביבתיים עצומים, אשר ייעשו דוחקים יותר ככל שנצטרך לספק את הביקוש העולמי הגובר למזון. האומדנים מצביעים על כך שעד אמצע המאה יהיה צורך להאכיל שני מיליארדי פיות נוספים – ובסך הכל יותר מתשעה מיליארדי בני אדם. אולם גידול האוכלוסייה אינו הסיבה היחידה לצורך במזון רב יותר. השגשוג הכלכלי שמתפשט כיום מעבר לעולם המערבי, ובעיקר לסין ולהודו, מגביר את הביקוש לבשר, ביצים ומוצרי חלב, ומעצים את הלחץ על החקלאים לגדל יותר תירס וסויה להזנת כמות הולכת וגדלה של בקר, עופות וחזירים. אם יימשכו המגמות הללו, יחייב אותנו שילוב הגורמים הקטלני הזה של גידול אוכלוסייה ותזונה עשירה יותר להכפיל עד שנת 2050 את כמות התוצרת החקלאית שנגדל.

צוות מדענים ניסח תוכנית של חמישה צעדים לפתרון בעיית המזון העולמית:

צעד ראשון – הקפאת טביעת הרגל החקלאית

איננו יכולים יותר להרשות לעצמנו להגדיל את תוצרת המזון באמצעות התפשטות חקלאית. המרת יערות טרופיים באדמות מעובדות היא אחת הפעולות ההרסניות ביותר לסביבה, ורק לעתים נדירות היא נעשית לתועלתם של 850 מיליוני בני האדם בעולם שעדיין סובלים חרפת רעב.

צעד שני – הגדלת התוצרת במשקים הקיימים

יש צורך דחוף להתמקד בהגדלת התוצרת באדמות מעובדות שאינן פוריות מספיק – בעיקר באפריקה, דרום אמריקה ומזרח אירופה. במקומות הללו קיימים פערי תנובה בין היקפי הייצור בפועל ובין אלה שאפשר להשיג בשיטות עיבוד מתקדמות יותר.

צעד שלישי - שימוש יעיל יותר במשאבים

כבר כיום קיימות שיטות להגדלת תוצרת חקלאית אגב צמצום דרסטי של השפעותיה הסביבתיות של החקלאות הקונוונציונלית. שכלולים וחידושים הן מהחקלאות הקונוונציונלית והן מהאורגנית עשויים להגביר את התנובה בהתאמה לצריכת מים וחומרים מזינים.

צעד רביעי - שינוי תזונתי

יהיה קל הרבה יותר להזין תשעה מיליארדי בני אדם ב-2050 אם שיעור גבוה יותר מהתוצרת החקלאית יהיה מיועד להזנת בני אדם. כיום 55 אחוזים בלבד מקלוריות התוצרת החקלאית העולמית מזינים בני אדם באופן ישיר; שאר הקלוריות משמשות מזון לחיות משק (כ-36 אחוזים) או נהפכות לדלק ביולוגי ולמוצרים תעשייתיים (תשעה אחוזים בקירוב).

צעד חמישי - צמצום הבזבוז

ההערכה היא כי 25 אחוזים מקלוריות המזון בעולם ועד 50 אחוזים ממשקל המזון הכולל אובדים או מתבזבזים עוד לפני שניתן לצרוך אותם. בארצות עשירות, מרבית הבזבוז מתרחש בבתים, במסעדות או במרכולים. בארצות עניות, עיקר אובדן המזון מתרחש במעבר מן החקלאי אל השוק בשל תנאי אחסון ותובלה לא נאותים. מתוך כל הדרכים האפשריות להגדלת זמינות המזון בעולם תהיה בלימת הבזבוז אחת האפקטיביות ביותר.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון מאי 2014 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף