 |
/images/archive/gallery/105/148.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
| חגי סגל על ההופעה המבישה של נבחרת הכדורסל בטורניר חצי גמר אליפות אירופה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ביום ראשון הבא למולי קצורין יהיה הרבה זמן כדי להופיע בחליפה השחורה באולפן בטריבונה. הוא היה שם בשבועיים האחרונים, אז זה קרה אחרי ניצחונות על בולגריה ולטביה, עסק כמו בכל התקופה האחרונה בטפל, ולא בעיקר, ושכח שמעבר להתעסקות עם התקשורת ומעלליה, הנבחרת שלו משחקת את הכדורסל האומלל ביותר שהציגה נבחרת לאומית של ישראל מאז תחילת שנות התשעים.
כל אחד מקבל את מה שמגיע לו והנבחרת הזו (ככל הנראה בלי קצורין), מקבלת עונש כפול, נסיעה לפורטוגל, דרך בודפשט וז'נבה, למשחק פורמלי שמעניין רק את נשות השחקנים והתינוקת של מרקוביץ'. אבל העונש הגדול ביותר יהיה בקיץ הבא, אז תתייצב הנבחרת בניסיון להשיג את הכרטיס האחרון לאליפות אירופה, מול אריות כדורסל כמו שבדיה, פורטוגל, אוקראינה והולנד.
כמו בשביתה, גם הפעם ייענשו גם חפים מפשע והכוונה לנבחרת העתודה, שאמורה לשחק בתקופה מקבילה לטורניר באליפות העולם בארגנטינה ועכשיו צריכים מנהלי האיגוד (כי לאיגוד הזה
אין קברניטים), לקבל החלטה מה עושים עם לימונד והלפרין ומה חשוב יותר. שאלה קשה ותשובה קשה עוד יותר.
עד הרגע האחרון רצינו להאמין שזה אפשרי, אבל זה היה בגלל הרגש והרבה פחות בזכות השכל. אין נסים בספורט. טפירו יכול להיות גדול ועוד פעם גדול, אבל כדורסל היה ונישאר משחק קבוצתי ויש דרך להפוך את הכוכב שלך לגדול. ישראל שיחקה כדורסל מיושן, ללא כל תחכום ומחשבה. התרגילים נראו כמו מלפני שני עשורים, לא מתואמים ליכולותיהם של השחקנים בסגל. גם קצורין לא ממש הופיע למשחק. הוא לא הגן על בורשטיין וגרין עם 3 עבירות בתחילת המחצית השניה ואיבד אותם בהמשך, כדי למצוא את עצמו על המגרש ברבע האחרון עם תמיר הרכרוכי.
למרות הכישלון אני עדיין טוען שלישראל יש אוסף מאוד מוכשר של שחקנים, שזקוק לשלושה דברים עיקריים: יד מכוונת, רצון להקשיב ליד המכוונת ומישהו שיגרום להם ליהנות מחדש מהמשחק גם במדים הכחולים לבנים, כי בתקופה האחרונה זה היה עונש וסיוט עבורם.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
חרוש, טמן ראשו בחול ולא זכאי לרשת את קצורין. צילום: אלן שיבר
|
|
|
 |
|
 |
|
הכישלון של קצורין מהדהד, צריך לחשוב על המחליף
|
|
|
 |
|
|
|
הכישלון הזה מהדהד. לסיים בית בן ארבע קבוצות, סך הכל ששה משחקים, כבר אחרי חמישה - זה הכישלון הגדול ביותר שאפשר להעלות על הדעת. ישראל נכשלה כי איבדה זהות. היא לא ידעה אם היא משחקת פנימה לגרין, עובדת בשביל טפירו, מבודדת את ששון או משחקת כדורסל קבוצתי, בו גם בורשטיין יכול לבוא לידי ביטוי.
שמעתי המון אנשים אומרים בימים האחרונים שבורשטיין מאכזב ולא לוקח כלום על עצמו. כולם צודקים. גם אותי בורשטיין איכזב ואפילו מאוד, אבל בורשטיין הוא הסימפטום של הנבחרת הזו. בהיעדר כוכבים דוגמת ג'מצ'י, קטש, גורדון או מרסר, נבחרת ישראל צריכה לשחק כדורסל קבוצתי ונבון, כי בלעדיו אין לה סיכוי לנצח אפילו את פורטוגל.
מכיוון שאנחנו מכירים את הכדורסל בארץ, השאלה האם קצורין סיים את דרכו עדין צריכה להישאל. בכל מדינה אחרת, הוא היה קם ומתפטר ובכך מונע מעצמו את בושת הפיטורים. לנו כבר יש את הזכות והחובה לחשוב מי יכול להחליף אותו. לטעמי יורם חרוש מזוהה עם הכישלון הזה כמו קצורין. חרוש לא מאמין במרבית הדברים שקצורין עשה, אבל כאחד שטמן את ראשו בחול, הוא לא זכאי לאמן את הנבחרת הבאה.
המאמן הבא צריך להיות אחד כזה שיבין את השחקנים והמועמדים שלי הם שלושה: דייויד בלאט, ארז אדלשטיין ושרון דרוקר. בלאט מאמן כעת ברוסיה וכמו שזה נראה בהכנה הוא עוד יהיה שם הרבה זמן ולכן ראשי האיגוד יצטרכו לקבל החלטה אמיצה. הם יצטרכו לגרום לשניים שנותרו לעבוד יחד, כי היום כולם צריכים לשים את האגו והכבוד האישי בצד לטובת הנבחרת הלאומית, כי עדין אין לנו נבחרת אחרת.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | כתב כדורסל בכיר במערכת הספורט של "מעריב", פרשן הכדורסל של התוכנית "צעד וחצי" בגלי צה"ל וחבר מערכת הספורט של nrg מעריב. מסקר את מכבי תל אביב | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
