 |
לפני כמה שנים טובות נשאל יעקב שחר בראיון עיתונאי מדוע לא להחזיר לקבוצה את אלון מזרחי, ולהעדיף על פניו את סרגיי קלשצ'נקו. שחר ענה במין חיוך רחמני: "שלוש פעמים זה מספיק ודי". אלון מזרחי היה אז בן 28 וחצי, נתן למכבי חיפה אליפות, גביע, די שערים, אפילו מיליון וחצי דולר בחסות פרימו סאלבי וממשלת הבובות של ניס. ובכל זאת, לשחר היתה חשובה התדמית, ופחות הדיבידנד המקצועי שאלון מזרחי יכול היה להביא איתו.
היום אלון מזרחי כבר בן 33 ואם תקחו אוויר בכל הכוח אולי תצליחו לשרוד בקריאה אחת את רשימת ההעברות להן היה שותף: להפועל ת"א, בחזרה לבני יהודה, למכבי חיפה, משם למכבי ת"א, באמצע העונה לאשדוד, חזרה למכבי חיפה, חיתוך אכזרי לבני יהודה, שוב למכבי חיפה, נסיקה לניס, התרסקות לבית"ר ירושלים, שיחרור, חתימה מחדש, הפועל כפ"ס, מעבר לאח"י נצרת, העברה לב"ש, חזרה לבני יהודה וחרטה מהירה לכיוון ב"ש. אם שכחתי משהו, עם אלון הסליחה. לקורא עופר שיטרית מומלץ להכנס לכוננות, שיא ההעברות שלך עומד בפני שבירה. גם עודד מכנס חשב שזה לא יקרה לו.
אלון מזרחי גאה בכך שהוא מלך השערים של הכדורגל הישראלי (וכדאי שידייק, הוא מלך השערים בליגת הראשונה, יש הרבה שחקנים ישראלים שכבשו בסך הכל יותר ממנו), ועם סרט הסימון הזה הוא חותך מקבוצות כאילו כלום. לא נאמנות, לא זיקה, לא מחויבות לקהל, ובעיקר חוסר אמינות זועק. לפני שלושה חודשים הוא הצהיר שהוא חייב לעזוב את באר-שבע בגלל סיבות אישיות, ביום ראשון הוא התראיין בערוץ 10 ואמר שהוא נשאר בבני יהודה עד סוף הקריירה. לא עברו 24 שעות והוא שוב חתם בב"ש. בא כוחו, בן-ציון באיער, התראיין הבוקר בגל"צ והסביר בשיא הרצינות ששיטת המשחק של בני יהודה לא התאימה לאלון.
המילון העברי מלא בהגדרות שיכולות להתאים לאלון יותר משיטת המשחק של ניצן שירזי. אז אולי מיזנטרופ הוא לא, כי הוא אב מסור, ואין לנו כלים סוציומטרים כדי לבחון את השתלבותו בחברה, אבל הוא כנראה יותר אגוצנטרי מאגואיסט או נרקסיסט. וכל הדברים האלה לא הולכים עם כדורגל יד ביד. כדורגל הוא משחק קבוצתי, שבו יש קורלציה ברורה בין קהל, סמל, מסורת ושחקנים. לאלון מזרחי לא נהיר הקשר הזה, הוא ככל הנראה לא חש כי דמותו היתה יכולה לשמש השראה לאחד ממחזותיו של חנוך לוין, והוא לא יבין לעולם כי יש הוצאת ספרים בבנימינה שהתהילה שלו, היא גם שלה.
אין סיכוי כי הכדורגל הישראלי בכללותו יבין את מה שיעקב שחר הבין כבר בסתיו 1999, כי מאמני קבוצות בלחץ רואים, בדיוק כמו אלון, רק רשת.
|
|
 |
|
 |
|
|
