 |
 |
|
|
|
|
|
|
| רון עמיקם על החובה לשחק דוקא ביום השואה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לפני 15 שנה שיחקה נבחרת הנשים בכדורסל בגרמניה בערב יום השואה. הארץ רעשה וגעשה. אחרי הכל, אם בתי העינוגים סגורים בערב יום השואה, קל וחומר קבוצת ספורט אינה יכולה לחלל את היום הקדוש הזה. אבל שימו לב למשפט הראשון בטור הזה: נבחרת הנשים שיחקה בגרמניה בערב יום השואה, כן בגרמניה, במקום בו רקחו קברניטי המשטר הנאצי את השמדת יהודי אירופה וצפון אפריקה.
זו הסיבה שהתמיהה על כך ששחקני הנוער של מכבי חיפה משחקים בשוייץ בערב וביום השואה, כמו גם משחקה של נבחרת הנערים באליפות אירופה באיטליה, אינה במקום.
אין גאווה גדולה יותר לראות את דגל ישראל מורם אל-על ולשמוע את ההמנון מנוגן ברחבי אירופה בשעה שהמוני בית ישראל מתייחדים עם זכר קורבנות השואה שהרי הם, כמאמר המשורר, במותם ציוו לנו את החיים. לא סתם מהדהדות בנו המילים משיר הפרטיזנים 'אנחנו פה': "מארץ התמר עד ירכתי כפורים, אנחנו פה במכאובות ויסורים".
ביום השואה לא רק שלא צריך לאסור לשחק בשם ישראל והספורט ברחבי אירופה, זו צריכה להיות חובה. בכל מדינה ומדינה שאזרחיה היהודים הלכו לכבשנים צריכה להיות נבחרת ישראלית, בקול, בשיר ובדממה, "כי מצעדינו עוד ירעים – אנחנו פה".
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | מבכירי מערכת הספורט של "מעריב" ולשעבר חבר מערכת "חדשות הספורט" בערוץ הספורט ובתוכנית "ספורTV". כתב לשעבר בעיתונים "חדשות" ו"עולם הספורט". מתמחה בהיסטוריה של הספורט הישראלי לדורותיו ואוהד של מכבי יפו המיתולוגית | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
