 |
במשחק האחרון של העונה, בדיוק ברגע הנכון, תפגוש מכבי ת"א את הקבוצה הכי קשה עבורה, ואולי גם היחידה שיכולה לנצח אותה.
טאו היא הדבר האמיתי היום באירופה. היא היחידה מבין קבוצות הפיינל-פור שאוכלת קש גם בליגה שלה, בלי טיולים לגליל, כרתים או נובוסיבירסק. אבל המשחק הזה הוא לא רק בין השחקנים על המגרש, אפילו לא בין המאמנים, אלא בין שתי מערכות. מי יכין את השפן הקטן, שלא שכח לסגור הדלת, וייתן לשני סטירה. וכמו שאנחנו יודעים, אין כמו המערכת של מכבי באירופה.
טאו קשה. טל בורשטיין ומכבי כולה עשו עבודה נהדרת על לאקוביץ' בחצי הגמר, אבל מאצ'יאוסקאס הוא ליגה אחרת לגמרי, ולידו משחקים רכזים כמו קלדרון ופריג'יוני, שיכולים להוריד שלשה על הראש, אם משאירים אותם לבד. בטס וספליטר לא טובים בהרבה מחבורת הנגרים של אוברדוביץ', אבל לטאו יש מתחת לסל את סקולה, שחקן כמעט מושלם. הוא מנוסה, זכה באולימפיאדה, לא מפחד מאף אחד והולך חזק לטבעות.
צסק"א, יותר נכון השופטים של צסק"א, העמיסו על סקולה עבירות, אבל איבקוביץ' לא ידע לנצל אותן. למכבי זה לא יקרה. צריך לגרום לסקולה לעבוד בהגנה, לרדוף אחרי באסטון, לנסות להתיש ולמלא אותו בעבירות. את מאצ'אס יהיה הרבה יותר קשה למלא בעבירות, כי הגנה זה לא בדיוק השטח שלו, אבל ללכת עליו בהגנה זו הצעה לא רעה בכלל.
טאו לא תישבר. יש לה רוח שמזכירה קצת את מכבי של תחילת המילניום הנוכחי. אבל, למכבי יש במוסקבה את האקס-פקטור ואיתו היא צריכה לנצח את הגמר - הקהל. לא, הוא לא יפריע לטאו ואפילו לא ילחיץ את השופטים המנוסים. אבל הוא ייתן לשחקנים של מכבי עוד קצת מחויבות ומוטיבציה ויעזור לצאת ממשבר, בדיוק כמו שקרה בתחילת המחצית השניה בערב שבת. בדרך-כלל אנחנו יודעים שהקבוצה הביתית מנצחת משחקי גמר, ומכבי מרגישה במוסקבה כמו בבית.
|
 |
 |
 |
 |
|
|