זה כל כך בורז'וואה
ב"חוות העלמות", ממשיכה שולמית לפיד לבנות את דמותה של האיכרה העצמאית והלוחמת, אך ללא הכוח הדרמטי שליווה את הספר הראשון. אלי אשד מחכה כבר לספר השלישי
שולמית לפיד, סופרת, מתרגמת ומחזאית, נולדה בתל אביב ב-1934. היא שייכת בכל מאודה לעולם הספרות והתקשורת. לפיד היא בתו של העיתונאי דוד גלעדי; היא אישתו של העיתונאי והאישיות הטלוויזיונית, שר המשפטים לשעבר וראש מפלגת "שינוי" עד לאחרונה, יוסף לפיד; היא גם אימו של העיתונאי, שדרן הטלוויזיה וסלבריטאי על וגם סופר (ולעיתים סופר בלשים כמוה) יאיר לפיד. גם כלתה ליהי לפיד היא עיתונאית וסופרת. לפיד באה אם כך ממשפחה של סופרים ואנשי תקשורת, שנושאי תרבות עומדים תמיד על סדר יומם.
שולמית לפיד היא מזה שנים אחת הסופרות הפוריות המגוונות והמצליחות בישראל, הן בתחום הסיפורת והן בתחום הדרמה לתיאטרון. היא חיברה ספרי ילדים, רומנים ריאליסטיים וספרי בלשים בסדרת "ליזי בדיחי", שעסקו בעיתונאית בלשית בבאר שבע המודרנית והפכו לרבי מכר. אבל דומה שהצלחתה הגדולה ביותר מבחינה ביקורתית וספרותית היה ברומנים ההיסטוריים שלה, ובראש ובראשונה בספרה "גיא אוני" - ספר בו פנתה לפיד לתיאור תקופה ודמויות שהיו עד אז (וגם מאז) מקופחות מאוד בספרות העברית.
"גיא אוני" עסק בעלייה הראשונה לארץ ישראל ובמרכזו עמד הישוב "גיא אוני", המוכר לנו כיום כראש פינה, אחת המושבות הראשונות. באופן יוצא דופן לתקופה שבה כתבה שולמית לפיד את הספר, הדמות המרכזית בו היא אישה חזקה השולטת בגורלה, ומהווה ציר מרכזי בעלילה שהכל סובב סביבו. במרכז הסיפור עומדת פניה מנדלשטאם, אישה שברחה כנערה מהפוגרומים ברוסיה ויצאה להתעמת עם הקשיים בארץ החדשה, משימה בה היא מצליחה באופן מזהיר ביותר. פניה תוקעת שורש בארץ ישראל והופכת לדמות מרכזית, בטוחה בעצמה ובכוחה, הנלחמת בכל משבר אפשרי ותמיד יוצאת בסופו של דבר מנצחת.
לא במקרה, הספר פורסם בשנת 1982, שנת המאה ליסודה של ראש פינה, והיה בו ניסיון להציג בצורה חיובית יותר את אנשי ובעיקר את נשות העליה הראשונה, שעד כה הועמדו בצל המחקר והסיפורת בידי אנשי העליות השנייה והשלישית, שבאו אחריהם והעמידו את עצמם במרכז ההתיישבות והפוליטיקה הציונית. אנשי העליה הראשונה, איכרים ברובם, זכו עד אז להתעלמות יחסית וכמעט לזלזול בהיסטוריוגרפיה ובספרות היפה, ותפקידם ומעמדם נראה כמשני לעומת העליות שבאו אחריהם והצטיירו כ"חשובות באמת" בתולדות ההתיישבות הציונית בארץ ישראל.
כדי להעמיד במרכז את אלו שהיו עד כה בשוליים ובצללים, בחרה באמצעי ספרותי שנחשב לשולי ובזוי בעיני הביקורת - הרומן ההיסטורי הרומנטי. אין זה מקרה שלפיד בחרה בז'אנרים שאינם שייכים ל"זרם המרכזי" בספרות על מנת להציג דמויות נשיות מסוג חדש זה. בסיפורי הרפתקאות היסטוריות ובלשיות, הרדיקליות של דמויות אלה תבלוט הרבה פחות והקורא יוכל לקבל אותו ביתר קלות.
כדאי
"גיא אוני" תיפקד הן כרומן היסטורי רציני ודקדקני, פרי של מחקר מפורט על תקופת העלייה הראשונה בראש פינה (ספר ששימש מאז כחומר קריאה בבתי ספר ומדריך לטיולים בראש פינה), והן ככרומן פמיניסטי בלתי מתנצל, שהדמות הנשית הראשית שבו היא גיבורה לכל דבר ומבטאת ערכים פמיניסטים מובהקים של עצמאות, יוזמה נשית ועמידה על שלה גם כנגד הגברים. מבחינות אלו ספר זה של לפיד היה מהראשונים מסוגו בספרות העברית, וסביר שרומנים מסוג זה שהופיעו בארה"ב ובאנגליה וניתן שימשו לו כמודל.
בזמנו, המאמר הרציני ביותר שנכתב על לפיד ויצירתה היה מאמר התקפה ארסי של חוקר הספרות דן מירון, נציג בכיר של הממסד הספרותי ושל האליטות הוותיקות. מירון השתלח בספריה הבלשיים של לפיד וטען שיש בהם כתב פלסטר של שנאת העילית האשכנזית המסורתית, המוצגת לדעתו כעילית שהסתאבה לחלוטין, שנאה פשטנית אך עזה שמביאה את שולמית לפיד "אל סף ההסתה האנטישמית האנטי אינטלקטואלית ואף מעבר לה" (דן מירון "נוגע בדבר" ע' 339).
אם נרצה, ספרה החדש של שולמית לפיד "חוות העלמות" מבטא את השינויים הדרמטיים שחלו בסטטוס התרבותי והתקשורתי שלה עצמה ושל המגזר הנשי כולו בתרבות ובספרות, מדמויות שוליים לדמויות מרכזיות ומשפיעות בתקשורת ובפוליטיקה.
מספר מקביל של שנים עבר על גיבורת "גיא אוני" ובני משפחתה ועל שולמית לפיד בעולם האמיתי. ב"חוות העלמות" פניה היא כבר דמות בולטת מרכזית וחשובה בישוב העברי בארץ ישראל המכירה את כל האישים הידועים והמפורסמים שבו. שוב אין המדובר בדמות שוליים מבוזה הנאבקת בעקשנות על מעמדה. נהפוך הוא. זאת היא דמות דומיננטית המטילה את צילה על נוניה, בתה גיבורת הספר, שמחפשת דרך להימלט מהשפעתה חובקת הכל. נוניה עושה זאת על ידי הצטרפות (כנגד רצון אמה) כפועלת ל"חוות העלמות", חווה במושבת כינרת שמטרתה להכשיר פועלות עבריות לעבודת האדמה (!). הנשים בדמותן של פניה וביתה גיבורת הספר נוניה הן הדמויות החזקות המנהלות את העניינים והגברים עומדים לחלוטין בצילן.
כמו ב"גיא אוני", שולמית לפיד מכניסה לעלילה אלמנטים ששייכים לז'אנרים נחשבים פחות של ספרות פופולארית כולל עלילה בלשית מהסוגד שהתפרסמה בו כל כך בספרים אחרים: תעלומה של גבר שנרצח ביחד עם אהובתו, אשת איכר. נוניה, הגיבורה הכמו בלשית, אף נחשדת ברצח שאותו אולי ביצעה כ"סהרורית ההולכת בשנתה" ("תנשמת" כפי שהיא מכונה בספר). כלומר, הנשים בספר הן חזקות מספיק לא רק כדי להיות הגיבורות הטובות, אלא גם מסוגלות תיאורטית לפחות לבצע מעשי פשע שבספרים קודמים יוחסו רק לגברים. בנוסף לסיפור הבלשי יש בספר גם אינטריגות רומנטיות שונות בדומה לקודמו. לבסוף, לאחר התלבטויות רומנטיות שונות נוניה גם מוצאת את אהוב ליבה - עולה שתקן מארה"ב ומתאגרף בעברו.
"חוות העלמות" מלא בדמויות של הוגים והוזים מהעליה השנייה, טיפוסים צבעוניים הרבה יותר מאנשי העליה הראשונה שאיכלסו את "גייא אוני". לעומת המתיישבים והאיכרים בספר הקודם, שכל רצונם היה להיאחז באדמה, כאן אנו פוגשים דמויות בעלות אידיאולוגיות של שינוי עולם: אנשים כמו א. ד גורדון, פקיד שעלה בגיל העמידה לארץ ישראל וכאן הפך לסוג של גורו הקורא לאידיאולוגיה חדשה של עבודה, הסופר ברנר והמשוררת רחל.
לכאורה, הצבעוניות והדרמטיות של העלילה הופכת את הספר למתאים יותר לבני נוער מאשר למבוגרים. אבל קשה להאמין שבני הנוער של ימינו יתחברו להשקפת העולם של אדם שמוכן לנטוש הכל על מנת להיות איכר בכינרת. מבחינה זאת, הבורגנות שכנגדה יוצאים גיבורי הספר שוב ושוב ושוב השיגה את נצחונה השלם על צאצאיהם של גיבורי הספר.
היציאה נגד הבורגנות והחיפוש אחר דרכי חיים אלטרנטיביים נראות הזויות עוד יותר כאשר אנו זוכרים שהספר נכתב בידי אישתו של המנהיג לשעבר של ראש מפלגת הבורגנים ועורכי הדין, דמויות שערכיהן השמרניים הם המנוגדים ביותר לערכים המתוארים בספר.
האם יהיה לספר זה המשך שאולי יהפוך אותו לטרילוגיה? הספר בהחלט חסר את הכוח הדרמטי שיהפוך אותו למשהו העומד לחלוטין בפני עצמו (בניגוד גמור לקודמו), והוא נראה כחלק אמצעי בטרילוגיה מתוכננת כלשהי. שורת הסיום, האומרת ששנת 1914 תהיה שנה טובה, מבשרת את האפשרות שלפיד תכתוב על פניה ונוניה ובני משפחתם בתקופת מלחמת העולם הראשונה. שם היא עשויה לעסוק הכיבוש התורכי בגירוש מתל אביב, בכיבוש ארץ ישראל בידי גנראל אלנבי, בפרשת יוסף טרומפלדור ואירועים דרמטיים אחרים. בהחלט יהיה מעניין לקרוא על אירועים אלה ועל תולדות בני משפחתה של פניה מנדלשטאם לאורך השנים.
נא להמתין לטעינת התגובות
