רון לשם זכה בפרס ספיר
"אם יש גן עדן" ספרו הראשון של לשם, הוא הזוכה בפרס ספיר לשנת 2005-6. בתגובה לזכייה אמר לשם: "לכתיבה יש את הכוח המשכר לברוא עולמות פנטסטיים אבל היא בוגדת בעצמה אם היא לא מכניסה את המציאות פנימה"
בטקס שנערך היום בהיכל התרבות בכפר סבא, הופתעו רבים לשמוע שלשם הוא הזוכה, זאת לאחר שיעל הדיה הייתה המועמדת העיקרית לזכיה בפרס. גובה הפרס שמוענק לזוכה מטעם מפעל הפיס הוא 150 אלף שקל, מה שממצב אותו גם כיקר שבפרסים.
את חמשת המועמדים בחר חבר שופטים, בראשות היו"ר יצחק לבני, מתוך כ- 80 ספרים שיצאו לאור בשנת 2005 . חבר השופטים השנה כלל את מאיר ויזלטיר, דן לאור, אלינורה לב, וד"ר חיים נגיד. יצויין שמדובר בהפתעה רצינית שהדהימה את יושבי האולם הלח בכפר סבא. אפילו יונה אליאן, המנחה של האירוע, התבלבלה כאשר הקריאה את שמו של הזוכה. לשם עצמו עלה לבמה ואמר שיקח לו שבועיים לעכל את מה שקרה כאן. הקולגות שלו ראוי לציין, נעלמו במהרה מהמקום.
לאחר שירד מהבמה אמר לשם: "אני חושב שלכתיבה יש את הכוח המשכר לברוא עולמות פנטסטיים אבל היא בוגדת בעצמה אם היא לא מכניסה את המציאות פנימה. אני מקווה שהזכייה בפרס תעזור לי להגשים את חלום הכתיבה. אני בטוח שהבחירה בי דרשה מהשופטים המון אומץ כי יש נטייה לזהות את הספר עם ז'ורנליזם ולא עם ספרות בגלל השפה הבוטה ובגלל שהוא מריח מאקטואליה לכאורה. לכן אני מופתע ומאושר מהזכייה".
לשם התייחס לקהל הקוראים של הספר ואמר : "חיילים זה הקהל שלי שעזר לי בכל התקופה הראשונית שבה כתבתי. אבל יותר מעניין אותי לפנות לאמהות של, החברות של וכל מי שזה לא העולם שלו. אני לא מתייחס כמובן מאליו לזכייה בעיקר בגלל שיש נטייה להירתע מספרים שמתעסקים במועקה הזו (הכוונה ללבנון. א"ש)".
השופטים התייחסו לבחירה: "וריאציה חדשה ואקטואלית על הסיפור העתיק והאוניברסלי של גברים בקרב. בשפה כמו-דוקומנטארית, קדחתנית ומחוספסת, ובה-בעת רעננה, מלוטשת ומדויקת מאוד - עיבוד מתוחכם וממזרי של סלנג צה"לי אותנטי.לפנינו עיצוב ספרותי חי ומרתק, עקוב מדם ואש ותמרות עשן אך גם רווי באהבה ובחמלה, של הזוועה - ובאורח פרדוקסאלי, של היופי שובר-הלב - שבחווייה המעצבת של דור שלם".
רון לשם, בן 29 בלבד, הוציא בשנת 2005 את ספרו הראשון " אם יש גן עדן" בהוצאת זמורה ביתן. בעבר עבד ככתב ורכז כתבים ב" ידיעות אחרונות" ושמש כסגן עורך "מעריב" . במקביל עבד כמרצה ורכז קורסים במרכז הבינתחומי בהרצליה. כיום הוא מכהן כסמנכ"ל פרוייקטים ורגולציה ב "קשת" .
בריאיון לעיתון " מקור ראשון" התייחס לשם לכתיבת ספרו:"בתקופה שבה כתבתי את הספר הייתי ראש אגף חדשות ב'מעריב'. הייתי סוגר עיתון באחת בלילה, מסתגר בחדר ומתחיל לכתוב. החומרים האלה ממכרים. העיסוק בשכול ממכר, הפחד ממכר מאוד, וברגע שאתה מצליח לשקוע עמוק, האמוציות שואבות אותך כל כך חזק שכל עניין אחר מתגמד..."
לשם תאר את הכמיהה להווי צבאי שלא הכיר "הכתיבה שלי באה מערגה למקום שלא הייתי בו, ומערגה של הדמויות למקום שכן היו בו. ישנה גם תחושת החמצה שלי על כך שלא הייתי שם. עם כל התובנות על כך שההתנהלות המדינית היתה גרועה ושבתפקוד של צה"ל היתה תחושה של סתמיות, עדיין יש בי קנאה ללוחמים שחוו
עבור לשם "לבנון" היא הרבה יותר משם של מדינה שכנה . "18 שנה שמעתי את המילה לבנון, ולא הצלחתי לדמיין מה זה בכלל. המלחמה שם היתה שייכת לשבט אחד בלבד, וכל שאר הציבור אטם את עצמו לגמרי. הכתיבה של הספר הזה באה מכעס שלי על עצמי ומהצורך לדעת, לחפור ולחדור ל'גֶן הקרבי' ולנשמה של הסיפור הזה".
הספר מתאר כאמור את חודשיו האחרונים של צה"ל במוצב " בופור". על בסיס הספר מופק בימים אלה הסרט "הבופור", בבימויו של יוסף סידר. בתגובה לזכייתו של לשם אמר היום סידר: " אני בשמיים! עבורי זו לא הפתעה. זו יצירה חד פעמית על אנשים שמגיעה להם הזכות לזכות בהוקרה."
נועה מנהיים, מעורכות ספרו של לשם אמרה: "אני כמובן שמחה מאוד. זהו ספר חשוב , ועם או בלי הזכייה בפרס זה ספר שיישאר על המדפים . הספר נוגע לכולנו, לחברה הישראלית והוא מעורר השראה."
נא להמתין לטעינת התגובות
