איה בן רון ללא כותרת, מתוך "עדיין בטיפול", גלריה שלוש מעניין אותי היחס שבין המבט האסתטי, זה שמסתכל בפני השטח של הצורה לבין המבט הדיאגנוסטי, המבט שמזהה פתולוגיה. איך מזהים פתולוגיה? איזה סוג או רגישות של מבט מעורבת בזיהוי של פתולוגיה?  הפתולוגיה מגיחה בפתאומיות. היא לא מוסוות או מסתתרת, היא קיימת וחשופה שם, רק שלא רואים אותה מיד. המחלה היא כמו פרץ של חיות. הגידול שהוא צורת חיים מוגברת, הצטברות של תאים שמסרבים למות, מכלה את הגוף המזין אותו. גם טביעה היא פרץ של חיות. הטובע הדבר שרוצה לחיות, אינסטינקטיבית גורף את המציל ומטביעו תוך כדי ניסיון להציל את עצמו. מה שהורג או מה שפורע את הצורה זה עודף של חיים. שמור במזוודה שלח לחבר הדפסה הוסף תגובה    עבור לפורום כתוב לעורך ראשי > תרבות > גלריה       בארכיון google.com    איה בן רון - ללא כותרת, מתוך "עדיין בטיפול", גלריה שלוש איה בן רון עוד בגלריה  שולה קשת שי צורים דניאל חביף כהן שי איגנץ שירה גלזרמן פנינה רייכמן שלום ברווז יואב בן דב הלל רומן ליאור שביל חן שיש הילה לולו לין עדי נס אהל עדן ליטל דותן ואיל פרי נדב ויסמן רפי לביא לי ינור גיא ינאי טליה קינן אוהד מרומי יוסי ברגר אילן ספירא יעקב מישורי אשרף פואחרי גלעד אופיר אדם שר אורי גרשט מוטי מזרחי סיגל אבני איברהים נובאני דיוף עזיז-טארו נעמה צבר טלי אמיתי-טביב ארנה וינד דוד ריב גרי גולדשטיין נלי אגסי בטון ומלט חיילים מספרים חברון אניסה אשקר רמי מימון