טיול מסוג אחר: טרק ברכס הרי המטרה בהונגריה
ד"ר חזי שקד זנח את הערים הרומנטיות ואת המצודות העתיקות, ויצא לטרק בהר הכי גבוה בהונגריה. בין היערות העבותים ובעלי החיים הוא הרגיש כמו במעשייה של האחים גרים. שבוע הונגריה
ברכס הרים זה נמצא גם ההר הגבוה ביותר בהונגריה. אף על פי שגובהו בסך הכול 1,014 מטרים, הוא עדיין הנקודה הגבוהה ביותר במדינה, והדרך אל פסגתו מרגשת ומדהימה ביופייה. על כן, העפלה רגלית לפסגת ההר שווה גם שווה את המאמץ. ובל נשכח שגם את הכרמל, הגלבוע והתבור שלנו אנו מכנים בשם "הרים", אז בואו ניתן לפסגת קקש (Kekesteto) את הכבוד הראוי ונתייחס אליה כאל הר.
רכס הרי המטרה מהווה חלק מרצועת הרים גיאוגרפית הנקראת "ההרים המתונים הצפוניים" (Northern Medium Mountains). זוהי רצועה ממוצא וולקני מובהק, מלאה בסלעים בזלתיים הפזורים מכל עבר, המשתייכת לאיזור הוולקני הצעיר והגדול ביותר באירופה. הרכס שוכן בין נהר הטרנה (Tarna) במזרח לבין נהר זדווה (Zagyva) במערב, מרחק של 40 קילומטרים, ואילו עמוד השדרה של הרכס נמתח לאורך של 14 קילומטרים מדרום לצפון.
את הרכס ניתן לחלק בבירור למספר יחידות מבנה השונות טופוגרפית זו מזו. בחלק המערבי שולטת פסגת מוסלה (Muzsla), המתנשאת לגובה של 805 מטרים. השדרה המרכזית מורכבת מרמה הררית שממנה צצים מספר חרוטים וולקניים, ביניהם ניתן לציין את הר קקש (1,014 מטרים).
החלק המזרחי הוא החלק היותר תלול, שם מתנשאות פסגות בגובה של 650 עד 750 מטרים בזו אחר זו. לכיוון דרום משתפל הרכס באופן מתון לאורכם של מספר עמקים מקבילים. החלק הצפוני של הרכס נקרא מטרהלבה (Matralaba) - "רגלי המטרה". זהו איזור גבעתי המכוסה בחרוטים וולקניים קטנים הנמצאים בגובה של 250 עד 400 מטרים.
אל רכס הרי המטרה הגענו לטרק בן שלושה ימים. רצינו להכיר, ללמוד ולחקור חלק
שמו של ההר הוא קקש (Kekes), שמשמעו "כחלחל", רמז למראה צבעו של הרכס ממרחק בשל העצים והיערות הצפופים. ההונגרים מכנים אותו קקשטטו (Kekesteto), כוונתם "הגג של קקש" או במילים אחרות פסגת קקש. השפה ההונגרית היא בין השפות המוזרות והקשות ביותר להגייה ולהבנה, ולא פעם נתקלנו בניסיונות נואשים להבין את סודותיה וכוונותיה. אבל במקרה של קקשטטו, הבנו גם הבנו.
רכס הרי המטרה ממוקם צפון-מזרחית לבודפשט, מרחק נסיעה של כשעה וחצי בדרך מהירה. שער הכניסה להרי המטרה היא העיירה דיונדוש (Gyongyos). עד העיר עצמה הנסיעה הייתה במישורים הנרחבים של הונגריה.
עם זאת, ברגע שעברנו את העיר ופנינו צפונה לכיוון העיירה המקסימה מטרהפירד (Matrafured), השתנה הנוף באופן דרמטי. ממישורים שרואים בהם מאופק לאופק, מצאנו את עצמנו בנסיעה על גבי כביש הררי, והנוף שנשקף מבעד השמשה היה נוף של יערות אירופיים מרשימים בצבעם ובאיכותם.
הגענו בתחילת חודש יוני, כך שהכול היה כל כך ירוק וכל כך יפה. זוהי התקופה שבהם היערות האירופיים, היערות הממוזגים, מחדשים את עלוותם, הפריחה בשיאה ועדיין יורדים גשמים. הריאות מתרחבות עם כל נשימה נוכח צלילות האוויר, הלב מתרחב עם כל מבט וכל צליל נוכח הצבעים וקולות ציפורי היער.
במטרהפירד, הנמצאת בגובה של 380 מטרים בלבד, התחלנו להבין לראשונה את עוצמת יופיו של רכס הרי המטרה. כמו כל העיירות הקטנות ברכס, מטרהפירד היא עיירה ציורית ומקסימה. ירוקה, עטופה ביערות צפופים, מכניסת אורחים עם בתי הארחה קטנים ואוכל נהדר.
במרכז העיירה הקטנטנה ראויות לציון שתי נקודות חשובות. האחת: דוכני אוכל מהיר, בהם מוגש אוכל זול וטעים להפליא. גולת הכותרת שם היא הגירוס (Gyros), אותה שווארמה טעימה עם רוטב יוגורט חמצמץ, המוכרת לנו כל כך מנסיעותינו ליוון. אגב, מוכרים שם גם פלאפל.
הנקודה השנייה והיותר חשובה מבחינתנו הייתה נקודת ההתחלה לכמה שבילים שסופם בראש רכס הרי המטרה, בפסגת קקש, 635 מטרים מעל העיירה. למעשה, ארבעה שבילים עיקריים שאורכם נע בין שישה לשמונה קילומטרים לכל כיוון.
ניתן לבחור ולעלות באחד, להגיע אל הפסגה ולרדת באחר. השבילים מסומנים היטב, ויותר מכך גילינו שרכס ההרים מרושת במספר רב של שבילים, כך שניתן לעבור משביל אחד לשני ולתכנן מסלול שעונה על דרישות המטייל וצרכיו, בהתאם לרמת הקושי, הזמן והיכולת.
כמעט לאורך כל הדרך עוברים השבילים הצרים בתוך יער אירופי צפוף, יער ממוזג, מלא בעצי אלון, דולב, בוק, דובדבן בר, צפצפות ארזים ועוד. ההליכה בשבילים הצרים היא כמעט מיסטית. יערות אלה, עם עצים בני מאות שנים, עבי גזע וגבהי קומה, כמעט ולא מאפשרים לקרני השמש לחדור מבעד החופה אל קרקעית היער.
פעמים רבות הלכנו בתוך היער בתחושה שאנו נמצאים בסוף היום, בעוד למעשה השעה הייתה רק שעת צהריים. הוסיפה לתחושה מעטפת עדינה של עננים שליוותה אותנו לאורך כל ימי הטרק. ועם קול פכפוך פלגי המים, השקט ושירת הציפורים, לפעמים הרגשנו בתוך סיפורי מעשיות של האחים גרים, על יערות מכושפים, חיות יער וילדים אבודים.
במשך שלושת ימי הטרק בהם טיילנו שעות על גבי שעות בשבילי הרכס, הופתענו בכל פעם מחדש מיתרונו של הטיול בתקופה זו. שלא כמו בימי הקיץ, תקופת שיא התיירות, היו שבילי הרכס בתחילת חודש יוני ריקים מאדם. שני אנשים, משוגעים לדבר, הלכנו בשקט בתוך היער, ובכך התאפשרה לנו חווית התמזגות אולטימטיבית עם הטבע.
שקט, רוגע, אווירה טובה, רגעי מדיטציה ואז כמו משום מקום, פגישה מרגשת עם בעלי חיים, שלולא השקט והעובדה שהיינו רק שניים כנראה שלא היינו רואים. פגשנו במספר איילים שהתבוננו בנו במתח רב בעוד אנו משותקים ולא יכולים להזיז את רגלינו, בל נבריח אותם. וגם כשאלה כבר בורחים, ריצתם האצילית והיעלמותם במרחבי היער סיפקו תמונה בלתי נשכחת.
פגשנו במשפחה של כבשי בר נדירים. היה קשה לזהות ולומר בביטחון שהיו אלה כבשי בר, אלמלא קרניו האדירות והמעוגלות לאחור של הזכר המרשים. הוא גם זה שהזהיר את משפחתו הקטנה בצווחותיו הקולניות, נותן לנקבה ולטלה הקטן לרוץ ראשונים ולהיטמע ביער, בעוד הוא נשאר במקום מתבונן "באיום" בדמותם של שני אנשים מרוגשים שלא מפסיקים להודות לרגע, למקום ולסיטואציה.
פגשנו בסלמנדרות כתומות, להפתעתנו במרחק מה ממקורות מים, את האחת כמעט ודרסתי ברגליי, בעוד השנייה ביום אחר הייתה עסוקה לה בציד ולא הבחינה בעובדה שהיא הופכת לאובייקט צילום, ולרגע קט לסופר סלבריטאית.
מפעם לפעם צווחה חדה ומשק כנפיים אדיר פילחו את צלילות האוויר, ובתוך היער תחת גובה הצמרות, דורסים גדולים ומרשימים עפו במהירות, מנווטים במיומנות רבה בין הענפים הרבים והסבוכים. נדמה היה שהם נהנים מלהטוטיהם עצמם, והכול היה כל כך חוויתי ויפה.
העלייה לפסגת קקש מהעיירה מטרהפירד לא הייתה קשה במיוחד. היו בה קטעים יותר תלולים וכאלה שהיו קצת פחות תלולים, חלקם יבשים וחלקם רטובים ואפילו בוציים. החלק התלול ביותר, ולפיכך הקשה ביותר, היה דווקא בקטע הסופי, קצת לפני הפסגה. הפסגה עצמה הייתה די שטוחה, ומכיוון שבסך הכול לא מדובר היה בגובה רב, הרי שגם כביש צר וציורי הגיע לפסגה.
בצד הפסגה עצמה, המסומנת בלוח אבן צבוע בצבעי דגל הלאום – אדום, לבן וירוק, שכנה לה אנטנת טלוויזיה אדירת ממדים. למרבה המזל, כיוון ששבילי הרכס מחופים ביער צפוף, הרי שאת האנטנה ניתן היה לראות רק כאשר מגיעים לפסגה, או רק מרחוק בכבישים המובילים אל הרכס ואפילו מהמישורים הנרחבים, הרחק מהרכס הכחלחל.
מהפסגה נשקף נוף מדהים, נוף מישורי הונגריה האינסופיים מדרום. במעלה ההר ניתן היה ליהנות משוקו חם ומפנק, מקפה טוב ומהביל, ומכל מה שבעצם מסעדה טובה על פסגת הר יכולה להציע. למרות החום שבלב, היינו צריכים גם לחמם קצת את ידיים – בכל זאת היה שם קריר, וכמה דוכנים לממכר מעשי יד ביתיים ואותנטיים השלימו את התמונה של עוד אתר תיירות מהשורה.
נקודה נוספת שהייתה ראויה לציון בשבילי הרכס, ללא קשר לפסגת קקש, היא המגדל של העיירה הקטנטנה ששטו Sastoi)), אליה הגענו במהלך טיולנו בשבילים. מאחורי העיירה נמצא אגם חביב, שבצידו מיתמר מגדל מתכת בגובה של 50 מטרים העומד על פיסת אדמה בגובה של 510 מטרים, מוקף ביערות נרחבים סביב.
עלייה לגובה של 50 מטרים נוספים, כמוה כטיול מעל חופת היער. משם ניתן לצפות על מרחבי היער האינסופיים, על פסגת קקש, על מספר עיירות נוספות ואפילו על דיונדוש עצמה. אינני מחשיב את עצמי כאחד הסובל מפחד גבהים, אבל עליי להודות שגם אני לא הרגשתי ממש בטוח לעמוד בראש מגדל, 50 מטרים מעל היער, כאשר חשתי בפירוש את ראש המגדל מתנדנד מעוצמת הרוח. אבל הנוף בהחלט שווה את המאמץ.
מעניין לציין כי כשהלכנו בשבילי הרכס, היינו עדים גם לתקופות בהן היה הרכס מיושב עמוק בתוך היער. דרכים עתיקות שבהן עברו פעם אפילו כרכרות, נקודות מבוצרות בתוך היער שהזמן נתן בהן אותותיו, ושמהן נותרו היום רק הריסות המעידות על עבר מפואר יותר.
בנוסף, זכינו לראות המון בארות מים עתיקות. לצד חלק מהשבילים נובעים עדיין מעיינות טבעיים של מים זכים וטהורים, מי שתייה ב"טעם של פעם", מהם מילאנו בכל פעם מחדש את בקבוקי השתייה שלנו. התמזגות עם הטבע כבר אמרנו?
אחרי הביקור בהרי מטרה המשכנו בטרק נוסף ברכס הרי בוק, שמורת טבע מרשימה ובה מספר גדול מאד של מיני ציפורים הנמצאים בסכנת הכחדה. סיירנו במערות הנטיפים האדירות באגטלק (Aggtelek), בשמורת הטבע הורטובד (Hortobagy) ובשמורת הטבע של גבעות אגם בלטון (Balaton).
גילינו כי להונגריה יש הרבה יותר להציע ממה שחשבנו. לא רק ערים מרשימות, מצודות וקתדרלות, אלא בעיקר טבע ומרחבים מרשימים והכנסת אורחים נעימה ביותר.
הכותב הוא מנהל מחלקת טיול אתגר והרפתקאות בחברת עולם אחר. המאמר מוקדש לעו"ד דניאל פרידנברג על מסירותו, מקצועיותו הרבה ועל הליווי הצמוד לאורך כל הדרך
נא להמתין לטעינת התגובות
