 |
/images/archive/gallery/123/792.jpg 9/11
רויטרס  |
|
|
| דמוקרטיה, קפיטליזם, טרור וניו אייג' |
|
|
|
| האושר שהפך למוצר, הטרור למעשה אמנות: דדי מיכאלי על הקשר ההדדי בין תרבות הצריכה, חופש הפרט, משיחיות ופיגועים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לכל תופעה ורעיון בעולם יש בו-זמנית תופעה משלימה. אין תופעה כלשהי הקיימת לבדה. ישנו קשר משלים בין הרעיון הדמוקרטי העכשווי לבין שלוש השלכות והיבטים שלו כיום: טרור, קפיטליזם וניו אייג'.
כנגד שאיפתה של הדמוקרטיה לשקיפות ופתיחות עולה צל הכיסוי והבידול. כנגד השיתוף והשיח הפתוח עולה צל הטהרנות והטוטאליטריות. כנגד הרווחה הכלכלית עולה צל השוד. מול הסדר עולה הפרת הסדר, מול השקט הצבאי עולה צל המלחמה. הדמוקרטיה מספקת כלים מערכתיים וחוקיים של חופש פרט וביטוי כבועה מוגנת למניפסטים מכל סוג.
 |
| גן עדן של רוצחים |
|
סוכני סתר, הסכמי שקר, רציחות פולחניות, נשים וחשיש ותקווה למשיח עולמי: דדי מיכאלי על כת האיסמעילים |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
חלק מובנה ממנגנון ההרס העצמי של המדינה הדמוקרטית, הדוגלת בחופש פרט, בעלות פרטית וחופש התארגנות ובחירה, הוא הבחירה עצמה - והאופציה לבחור כתרבות הצריכה החומרית והרוחנית. מכאן מופיע הטרור, גם הוא כחלק מובנה, כיוון שמהותו היא ניצול של הפרט הצרכני העצמאי ובחירתו החופשית, האלטרנטיבית והאמנותית, לצורך מרד אלים במערכת החוק ובצריכה.
הקפיטאליזם, המבטא את חופש הפרט החומרי, הבעלתני והצרכני, הדוגל ביוזמה ויזמות ויוצר מערכות-על, כולל כחלק מובנה את הניו אייג', המבטא את חופש הפרט הרוחני והתפתחותו, המשתלב בתרבות הצריכה ודוגל גם הוא ביצירתיות ויזמות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
ההון העיוור והפיגוע המושגי
|
|
|
 |
|
|
|
ההון במיטבו מעניק לנו גן עדן אופנתי, מערכת מורכבת של שפע ונוחות, המאפשרים הגות וגם חמלה. בגן עדן זה נמצא פנאי, מזון מגוון, סניטציה, ניידות, אסתטיקה, תקשורת ומוצרים משוכללים ויעילים.
יחד עם זאת ההון הוא עיוור, ומוכן לייצר כל דבר אם יש לו דרישה. ההון העיוור משתלט ומכתיב את הזמן, מייצר ומעצב את השווקים עצמם יחד עם סביבות הייצור, משנה את הסביבה ואת הקהילה, עם חשבון של הרס אקולוגי הנוסק מול צמיחת המודעוּת שלנו לאחריותנו, מפרק את הקהילות ומגייס אותם כמתפרנסים.
בניצולו לרעה של ההון העיוור אנחנו פוגשים את תעשיית הנשק כמייצרת כסף ומלחמה, המנחילה ערכים של כוחניות והשמדה ויוצרת סביבה של דיכוי. אנחנו פוגשים את הפן הרע של השפע בתעשיית המזון המהיר המנחיל זללנות
ובדידות, פיגועים בריאותיים ומחנות ריכוז ועיבוד לתוצרת חקלאית ובעלי חיים.
בעולמו של ההון אנחנו פוגשים את תעשיית הפרסום, הצומחת על תשתית מתכלה של עצים (נייר) וחשמל, שניתקה את מושג האושר מהנשגב ועיצבה אותו כמוצר נרכש, יוצרת אמנות מוּטה, היוצרת סביבה תחרותית של מקובלים ודחויים. זהו פיגוע-מושגי וקיבוע של חברה בגיל ההתבגרות.
כאשר הכל נמדד בעלות-תועלת פרטית ותאגידית (הסופר הנרי מילר קרא לזה ''התאגיד הקוסמו-דמוני''), מגורשת הרוח והאמונה מן המעשה הפרטי והכללי. בקצרה - אין להם אלוהים, יש להם מכשירים; במקום הרוח – בור של דיכאון, משום שללא אלוהים אין הכרה באדם. הרוח המגורשת נודדת כדיבוק המחפש גוף, ומתגשמת בתקופתנו בטרור ובניו אייג' ובכל ערוץ אמוני אפשרי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אמונה ואמנות
|
|
|
|
|
|
|
הניו אייג', כדתיות חדשה וכניסיון אינדיבידואלי להגיע לנשגב, לאמונה ויצירת קהילה חדשה משתמש, בהתאם לתכתיבי התקופה, בצורות הביטוי והאמונה של הדמוקרטיה וההון ובקידום מכירות של שוק חופשי.
הפיכת החצר הרוחנית למערכת עסקית ולמוצרים המגלגלים סכומי כסף עצומים היא אחד העסקים הרווחיים ביותר וזה מתאפשר תודות למבנה העירוני, לאמצעי התעבורה והתקשורת העכשווית המאפשרים הפצה של מידע במהירות נגיפית ולשבירת המונופול של גופי האמונה האורתודוכסיים.
הניו אייג' הוא דמוקרטיה של אמונות, ארכיטיפים ודפוסים. הניו אייג' מתיך אמונות ורעיונות ומהווה מעבדה לניסוח תחושות ומושגים חדשים.
הטרור משתמש בחופש ביטוי, גם אם הביטוי הוא פצצה, ובבחירה חופשית, גם אם הבחירה היא רצח. הטרור משתמש בכלי ההון: ביזמות, בשכפול, בפרסום, בתקשורת, בעיצוב, בשיווק, בהפצה ובהנפקות.
אם המדינה משתמשת במלחמה כמערך ופיתרון ארגוני, הטרור הוא ביטוי אישי של זעם. הטרור הוא אמוני וגם אמנותי כמיצג, פולחן וטקס. זוהי שליחות רוחנית קטלנית המספקת מוצא, מיקוד, מטרה ואופק ללכת אליו. ובקצרה, תשובה מצוינת לדיכאון הפונה פנימה וגם לאנונימיות.
בזאת משלים הטרור את הצד הפשיסטי (בהעדפת הפעולה לכשעצמה על פני היחסים) והפטישיסטי (בסגידה לפריטים של שליטה) העיוור (לא פחות מן ההון) של המסגרת הדמוקרטית, המקבלת-כל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
התמכרות לדימויים משוכפלים
|
|
|
|
|
|
|
לכל ארבעת המרכיבים (דמוקרטיה, קפיטליזם, טרור וניו-אייג') יש הגדרה של אידיאל הרמוני כמטרה-תוצאה-מוצר. חוץ מן המסגרת הדמוקרטית, המניחה ביסודה גם מרכיב של תום, ושבסדרת הערכים שלה נמצאים כרטיס הבוחר, חופש התנועה, סובלנות מינית וזכות לגור על פי בחירה, בשלושת הקלפים האחרים קיים מרכיב מסוכן של התמכרות שאינה רואה בני אדם אלא קהל מטרה ומנצלת את הסובלנות, הקבלה והתקינות המובנים בדמוקרטיה. בהתמכרות זו המציאות איננה אלא מערכת סמלים זכרית-מייצגת של פנטזיית אושר צרכני, המשקפת במעוות את סדרת הערכים הדמוקרטית.
בסדרה הקפיטליסטית אלו כרטיס אשראי, מכונית, אישה יפה ובית פאר. בסדרה הניו אייג'ית אלו כרטיס אשראי רוחני, רולס רויס, אם אפשר, נשים יפות ואשראם. בסדרה של הטרור אלו כרטיס אשראי אידיאולוגי, רכב כל שהוא או תנועה, נשים כהבטחה מובלעת ומצודה.
כאשר העולם הופך למשחק הישגי, בריותיו הופכות לשטוחות וקל להפקיע אותן מאנושיותן בשיכרון הכוח, ולעבור על הדיבר ''לא תרצח'' הנפשי ו/או הפיזי האמור להימצא בשורשה של מדינת החוק הדמוקרטית.
מושג האושר היום משודך להצלחה חומרית, ומשמש כהבטחה עתידית לכולם. בו זמנית מתקיים מולו הדיכאון. מושג האושר הוא שימוש קר לב בדימויים משוכפלים על מנת להשיג הבטחה שלעולם לא תושג ולפיכך מה שנותר הוא הפעולה העוויתית עצמה של המיצג הדמוקרטי-טרוריסטי-קפיטליסטי-ניו אייג'י, אשר מתחבט בעצמו בו-בזמן שעולמו-סביבתו נאכלים ומתכלים בסערה מטורפת.
ההשקעה וההקרבה של המכור לעבודה, שאינו רואה אחרים, בדלני, ובקצרה מה שמכונה ''מקצועי'' - מחליפים את מושג האחריות הטרנסצנדנטי, שנמוג יחד עם רוח הדברים תחת לחצי המושגים הנוראים: ''מבחן התוצאה'', ''עלות תועלת'', ''אושר לכל'', ו''זה לגיטימי'' הגרוע במיוחד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מהות מרקדת של שימור והרס
|
|
|
|
|
|
|
היכן שיש דמוקרטיה יש טרור. היכן שיש קפיטליזם יש ניו אייג'. אלו הם פני הבחירה השונים של אותה מהות מרקדת של שימור והרס. הרביעייה הזאת היא סדרת הקלפים המניעה ויוצרת את העולם של היום, בקשרי גומלין הדוקים ותלות הדדית: שני קלפים שמהותם ארגון ומבנה, ושני קלפים שמהותם אמונה ואמנות. הסיווג של ארגוני ואמוני אינו קשיח, משום שכל ארגון מקורו בחזון ואמונה וכל אמונה תהפוך בסופו של דבר לארגון.
חובתם של חברי המסגרת הדמוקרטית כ''דרך האמצע'' לקיים תחושה ורוח שאינן נופלות מעוצמת הזעם של הטרור ומעוצמת החמדנות של ההון. אסור לאפשר ניצול לרעה של החוקה הדמוקרטית, כמו שימוש בהפרטה משולחת רסן שמשמעה משיחיות של הון, או משיחיות מכל סוג אחר.
המשיחיות הופכת את בן האנוש המרגיש והחושב לחלק מקהל חסר פנים של צרכנים או מאמינים המזמין ניצול ודיכוי מצד אחד ופיגועים מצד שני. הבחירה האישית ''הקלה'' באופציית העדר מייצגת את הפחד, את הצד המדכא של המערכת ואת שנת הויתור על העצמי ועל האחריות האנושית.
כל פעולה בשמה של המשיחיות מחליפה את הכאן ועכשיו האמיתיים בהבטחות, ואת המציאות בצללי סמלים המחליפים את המימד המושגי והרוחני למימד כוחני משחית וטוטאליטרי. יש לפעול לאור כללים ברורים ולא לאור הבטחות.
עשרת הדיברות יכולות להיות בסיס אישי פשוט וטוב. "לא תחמוד" ו"לא תרצח" עדיפים לאין ערוך על שאיפה משיחית המזלזלת או מאבדת או מבטלת את הקיום של כאן ועכשיו, עם כבוד האדם וחירותו. הבטחות ופעולות להשגת אור או יש מוחלטים כמו רווח או משיח טוטאליים, מביאות עימן כניגוד משלים חורבן טוטאלי של אדם ועולם - חושך וריק מוחלטים.
|
|
|
|
|
|
|  | | דוד מיכאלי
| /images/archive/gallery/296/527.jpg  | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | איש טאי צ'י צ'ואן, סופר ואמן בוגר בצלאל, מפתח ועוסק בתרפיית זן בשטח פתוח. מחבר הספרים 'הערות זמניות על תנועה' ו'זמן המדבר', תרגם לאחרונה מסינית את כתבי המופת 'טאי צ'י צ'ואן ג'ינג' | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
