 |
/images/archive/gallery/594/867.jpg פטנג'לי
 |
|
|
|
|
|
|
| מוטי שפי ממשיך לפרש את היוגה סוטרה: איך נפרדים מהפעילות מנטאלית לסוגיה ועוברים למצב של אושר עליון ועצמיות טהורה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המאמר הקודם דן באופן כללי בטבע התודעה הטהורה, המצוי מעבר לכל תנודות הרוח – מחשבות, רגשות ושאיפות.
 |
| היוגה היא הסמדהי |
|
גם מתרגלים מתחילים יכולים להתנסות בקלות בתודעה טרנסצנדנטלית |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
הסוטרות הבאות דנות ביתר פירוט בסוגי הפעילות המנטאלית, והאופן שבו מדיטציה מביאה להיפרדות מהן ולאושר עליון ועצמיות טהורה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
זרעי הקארמה וסוגי הידע
|
|
|
 |
|
|
|
5.
קיימים חמישה סוגים של פעילות מנטאלית. הם יוצרים סבל או חופש מסבל.
פעילות מנטאלית רגילה מצלה על התודעה הטהורה (הפורושה) של האדם ויוצרת "סאמסקארות", או רשמים קארמתיים חבויים בתודעה. רשמים אלו טמונים בתודעה כזרעים, וכאשר תנאים דומים לאילו שיצרו את הרשמים חוזרים וצצים בחיים, הם מפעילים את אותם רשמים, והאדם חווה שוב את אותם הרגשות ותחושות שהוא חווה בעבר.
6. חמש פעילויות הרוח הן: ידע נכון, ידע שגוי, דמיון, שינה וזיכרון.
7. ידע נכון מבוסס על תפיסה ישירה, היסק או עדות מילולית (של אנשים נאורים).
פטאנג'אלי מפרט כאן את אמצעים התקפים לרכישת ידע נכון (פראמנות).
אנו יכולים לחשוב שתפיסה ישירה (פרטיאקשה) קשורה לתפיסה חושית רגילה, שבה לדוגמה אדם רואה להבות ומסיק שהאש קיימת. מהתנסותנו אנו יודעים כי תפיסה זו עלולה להטעות. למשל, החושים אינם יכולים לקלוט עצמים מאד קרובים או מאד רחוקים. התפיסה הישירה המוזכרת בסוטרה, איפוא, היא התפיסה יוגית, הנחווית במדיטציה כמצב תודעה הכולל רק אמת (ריתם בארה פראגיה המוזכרת ב 1.48) .
היסק שכלי (אנומאנה) כולל הכללות, הסקת מסקנות וניתוח הגיוני. היסק זה מופעל כאשר אינפורמציה חושית ישירה אינה זמינה או מספיקה. כך לדוגמה העין רואה עשן והאינטלקט מסיק שגם האש קיימת.
עדות מילולית (אגמאה) מתייחסת לעדותם של רישים וודים, שהיו מבוססים במצבי תודעה גבוהים וכך הכירו את חוקי הטבע המעצבים ומארגנים את כל הבריאה. הוודה מתארת ידע נצחי (ניטיה) שאינו נוצר על ידי אינטליגנציה אנושית (אפורושיה) ולכן ידע זה מקבל ערך של אמת מוחלטת. העדות המילולית של אנשים מוארים מאפשרת לנו להבין מצבים או רעיונות שנמצאים מחוץ להתנסותנו הישירה, ולכן היא קרובה יותר למהות האמיתית של האובייקט.
8. ידע שגוי הוא אשליה המבוססת על צורה שאינה אמיתית.
לדוגמה, אם חבל מונח על הדרך, והראות אינה טובה, אנו עלולים להניח שמצוי לפנינו נחש. האשליה יוצרת תגובה שאינה נכונה, ועלולה לגרום לבעיות שונות, במקרה זה - דפיקות לב ופחד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
דמיון, שינה וזיכרון
|
|
|
|
|
|
|
9. דמיון הוא מחשבה המבוססת על זיהוי מילולי ביחס לדבר שאינו קיים.
הדמיון נובע, בדרך כלל, בשל העדר תפיסה ישירה של האובייקט, ויוצר ריחוק או ניתוק בין המדמיין למציאות. כאשר אנו מתייחסים למשמעויות לוואי או לרמזים הנובעים ממילים שמתארות את המציאות, אנו מחזקים את הנטייה לדמיין דברים שאינם קיימים. דמיון יכול לנבוע גם מחלומות, רגשות או רישומים חבויים מהעבר (סאמסקארות). בסוטרה הקודמת פטא'נגאלי מדבר על עצמים שעשויים ליצור אשליה ואילו בסוטרה הנוכחית הוא מתייחס רק למילים שיוצרות אצל אדם חוות דעת דמיונית.
10. שינה היא פעילות מנטאלית אשר בבסיסה מצויה התנסות בריקות.
השינה דומה במובנים מסוימים לסמאדהי מכיוון שהיא מלווה בשקט ומחייה ומרעננת את מערכת העצבים. אך השינה מוגדרת כמצב של אינרציה (טמאס) בעוד שבסמאדהי חווים תודעה טהורה (סאטווה). במצב של שינה עמוקה הפעילות המנטאלית אינה מפסיקה אולם המוח מתנתק מהמחשבה וכך הוא אינו קולט את הפעילות החשיבתית. כאשר אדם מתעורר המח והמחשבה מתחברים מחדש.
בפרוש לסוטרה זאת וויאסה טוען שכאשר אנו מתעוררים משינה, אנו מודעים או נזכרים בעובדה שישנו וכן באיכות השינה, ומעובדה זאת הוא מסיק ששינה היא פעילות מנטאלית.
11. זיכרון הוא אי שיכחת האובייקט הנתפס.
זיכרונות קשורים לרשמים חבויים (סאמסקארות). כאמור, הסאמסקרה מופיעה על פני השטח של ההכרה בתנאים שדומים לאלו שיצרו אותה. זיכרון יכול להיות קשור לחוויה אמיתית או דמיונית (כמו לדוגמה דברים שמתרחשים בחלום). וויאסה טוען בפרוש לסוטרה זאת: "קיימים שני סוגי זיכרונות; דמיוניים ושאינם דמיוניים. בחלימה מופיעים זיכרונות של דברים דמיוניים ואילו במצב של ערות מופעים זיכרונות של דברים אמיתיים. כל הזיכרונות נובעים מרשמים שונים שנובעים מהסיבות הבאות: זיהוי נכון של המציאות, חוסר הבנה, רעיונות או מושגים מטושטשים, שינה עמוקה וזיכרונות קודמים. התנודות הקודמות של המחשבה מתאפיינות בעונג, כאב או קהות חושים. הצמדות באה אחרי הנאה, דחייה אחרי כאב ואילו קהות חושים הנה בערות. יש להרחיק או למנוע את כל התנודות הרוחניות הללו וכאשר הן מסולקות נוכל להשיג סמפראג'אנטה סמאדהי (סמאדהי המלווה בפעילות מחשבתית) ואסמפראג'אנטה סמאדי (מצב טהור של סמאדהי)".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מצב התודעה הרביעי
|
|
|
|
|
|
|
12. באמצעות תרגול וחוסר היצמדות אנו עוברים מעבר לפעילויות אלו.
פטא'נגאלי אינו ניכנס כאן לפרטים ביחס למהות התרגול, אולם מכיוון שבסוטרות הקודמות הוא דן בתהליכים מנטאליים, כנראה הוא מתייחס בסוטרה זאת למדיטציה. מדיטציה מאפשרת לנו לעבור מעבר לפעילות מנטאלית ולחוות מצב תודעה רביעי (טוריה צ'טאנה) השונה מערות, חלימה ושינה.
במצב זה אנו חווים שקט ומנוחה עמוקים אולם יחד עם זאת אנו מודעים לעצם מהותנו הבלתי מוגבלת. התנסות זאת מוגדרת כערנות נינוחה, השונה לחלוטין משלושת מצבי התודעה היחסים. כאשר אנו ערים אנו מודעים לסביבתנו אולם בדרך כלל פעילותינו המנטאלית אינה שקטה לחלוטין, בשינה אנו חווים רגיעה מסוימת אולם המודעות לסביבה אינה מתקיימת, בחלימה אנו חווים אשליה שאינה משקפת בהכרח את המציאות הרגילה.
כאשר תרגול המדיטציה נמשך בצורה סדירה המתרגל מסוגל לחוות את מצב התודעה הרביעי (הזהה לסמאדהי) גם כשהוא עוסק בפעילות יום יומית. במצב זה הוא חווה מצב טבעי של חוסר הצמדות. התודעה הטהורה מבוססת בתוכו ועל בסיס חוויה זאת רשמים חושיים שונים ופעילות מנטאלית אינם מסוגלים להצל על עצם מהותו הבלתי מוגבלת, וליצור בו רשמים חבויים. חוסר ההיצמדות נוצר בטבעיות כתוצאה מההתנסות הרוחנית הפנימית בתודעה טהורה, ואין טעם לנסות לטפח אותו ברמת ההתנהגות הרגילה. ניסיונות כאלו יכולים רק ליצור ניתוק מהחיים המעשיים ואינם תורמים לפיתוח התודעה.
13. תרגול הוא למעשה התחייבות להתבסס במצב זה.
כפי שראינו בסוטרה הראשונה, כל אדם יכול לחוות רמה מסוימת של סמאדהי כבר בתחילת תרגול היוגה. אך פטנג'אלי טוען שיש לבסס ולהעמיק את ההתנסות בתרגול. פיתוח התודעה באמצעות תרגול היוגה מוביל לקיווליה, מצב בו ההתנסות בסמאדהי מתבססת בצורה קבועה גם בחיי היום יום. ידע אינטלקטואלי אינו מספיק כדי לחוות סמאדהי ולפתח מצבי תודעה גבוהים. כדי להשיג זאת יש לטהר את מערכת העצבים ממתחים ולחצים, והדרך היעילה ביותר לעשות זאת היא באמצעות תרגול סדיר של יוגה, הכולל מדיטציה, תנוחות ותרגילי נשימה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שלוש פעמים ביום, כל יום
|
|
|
|
|
|
|
14. תרגול היוגה מתבסס כאשר הוא מתבצע במסירות ולאורך זמן.
תרגול היוגה אינו צריך להיות אירוע מקרי. אדם השואף לחוות מצבים עמוקים של סמאדהי ולפתח מצב תודעה גבוהה (קיוולאיה) חייב להתייחס לתרגול בצורה רצינית ולהקפיד על תרגול יום יומי. עיקרון זה תקף ביחס לכל השיטות השונות של היוגה.
בהודו אנשים שעברו את טכס האופאניאנה נוהגים לתרגל מדיטציה שלוש פעמים ביום בסאנדי (נקודות מפגש של היום) המציינות שעות בהם האנרגיה הרוחנית באטמוספרה נמצאת בריכוז גבוה. המדיטציה הראשונה אמורה להתבצע עם הזריחה, השנייה בצהרים (בערך ב 11.30) והשלישית עם השקיעה.
במערב נהוג להמליץ לאנשים לתרגל פעמיים ביום מדיטציה: בבוקר כהכנה לפעילות היום ובערב כאמצעי לנטרול עייפות ולחץ שנצברו במשך היום.
תרגול ההיבטים השונים של היוגה מסלק עייפות ומתחים עמוקים ממערכת העצבים ומאפשר סילוק הסאמסקארות שמונעים מהאדם לפעול בצורה טבעית. ככל שמערכת העצבים נקייה וחופשייה יותר מלחצים, המתרגל יכול לחוות התנסויות עמוקות יותר. פטנג'אלי ממליץ לכל מתרגלי היוגה להתייחס אל התרגול היוגי ברצינות מקסימאלית.
15. במצב של חוסר היצמדות האדם חופשי משאיפות לעצמים מוחשיים או מילוליים.
תרגול סדיר של מדיטציה ויוגה מעמיק את ההתנסות בסמאדהי. עם הזמן השקט ואי המוגבלות הפנימית שנחווים בתחילה רק בעת התרגול מתחילים ללוות אותנו גם מחוץ למדיטציה כאשר אנו עוסקים בפעילות רגילה. התנסויות שונות מפסיקות אז להצל על הטבע הבלתי מוגבל של הרוח ואנו מתחילים לחוות מצב טבעי של חופש פנימי וחוסר הצמדות לחוויות והתנסויות שונות. במצב זה אנו חווים סיפוק ואושר פנימי וחיים בטבעיות את הכאן ועכשיו. שאיפותינו מותאמות לתכלית ההתפתחות הקוסמית ואינן כובלות אותנו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פסגת הידע והאושר
|
|
|
|
|
|
|
16. מצב עליון של חוסר היצמדות הוא חופש מפעילות של הגוּנוֹת, הנובע מהגשמת הפורושה (העצמי הטרנסנדנטאלי).
סוטרה זאת מתארת מצב תודעה שבו האדם חווה בקביעות את התודעה הטהורה הבלתי מוגבלת גם כאשר הוא עוסק בפעילות דינאמית. במצב זה אדם מודע לעובדה שהפעילות בטבע מונעת על ידי שלוש הגוּנוֹת (סאטווה או טוהר, ראג'ס או פעילות, וטמאס או אינרציה) ואינה יכולה לכבול אותו. הוא מבוסס אז במצב של קיוואליה (היפרדות) המתאפיין בחופש טוטאלי שאינו תלוי בפעילות חיצונית.
ההתבססות בקיוואליה, המלווה בחוסר הצמדות טבעית לעצמים חומריים, מהווה על-פי פטנגא'לי את פסגת הידע ומאפשרת לאדם לשבור את השרשרת הנמשכת של לידה ומוות. שרשרת זאת נובעת מהעובדה שכאשר אנו נפטרים מהעולם מבלי להגשים את שאיפותינו אנו חייבים לשוב ולהיוולד בגוף אנושי כדי להמשיך ולקצור את פרי הקארמה שזרענו בחיינו הקודמים. ויאסה סבור כי חוסר הצמדות הנובע מהגשמת הפורושה מהווה את פסגת הידע ומבססת את הקיווליה כמציאות חייה.
17. סמאדהי (תודעה טרנסנדנטאלית) עם אובייקט לתשומת לב, מלווה בתחילה בפעילות מנטאלית ברמה מגושמת, לאחר מכן ברמה מעודנת, בהרגשת אושר עילאי, ולבסוף - בתחושת עצמיות טהורה.
סוטרה זאת מתארת שלבים שונים הנחווים במדיטציה בעת התנסות בסאמפרג'אנטה סמאדי, או תודעה טרנסנדנטאלית המלווה בפעילות מנטאלית. כבר בשלב הראשון של התרגול אדם חווה שקט פנימי אולם הוא מלווה במחשבות ברורות, בשלב השני הפעילות המנטאלית מתעדנת, המחשבות נחלשות ומופיעות בצורה יותר מטושטשת. לאחר מכן כאשר המדיטציה מעמיקה המתרגל יכול לחוש גלים של אושר פנימי (אננדה) שאינו תלוי בגורמים חיצוניים. הרגשת האושר עשויה להיות אינטנסיבית וחזקה יותר מתחושות רגילות של שמחה שנחווית בחיים הרגילים, אולם היא עדיין מעורבת בתחושת נפרדות של המתנסה, הנובעת מהזדהות עם האגו. בשלב האחרון המודעות מתרחבת והמתרגל חווה מצב של עצמיות טהורה המבטאת אי-מוגבלות פנימית .
18. לאחר התנסות חוזרת בהפסקת הפעילות המנטאלית, מופיע מצב אחר של סמאדהי החופשי מתנודות (מנטאליות). במצב זה נשארים רק רישומים חבויים (של התנסויות קודמות).
כאן מתוארת התנסות עמוקה יותר במדיטציה. המתרגל חווה אי-מוגבלות פנימית שאינה מלווה בפעילות חשיבתית או בתחושות שונות (אסאמפרג'אנטה סמאדי). ויאסה טוען בפרוש לסוטרה זאת ש"חוסר הצמדות טרנסנדנטאלית (פארה-וויראגיה) היא האמצעי לזכות במצב זה מאחר ולא ניתן להשיגו בשעה שאובייקט מסוים (המהווה אמצעי לעידון הפעילות המנטאלית במדיטציה) מהווה את הבסיס לסמאדהי. הפסקה מוחלטת של תנודות הרוח נובעת מחוסר הצמדות טרנסנדנטאלית, שחופשייה מהכרה חומרית כלשהי. ההכרה אינה מתנסה בכל אובייקט שהוא ומפסיקה לכאורה להתקיים (כהכרה אינדיבידואלית). מצב זה של נירביז'ה סמאדהי (סמאדהי ללא זרע), חופשי מעצמים שונים וניקרא אסמפרג'אנטה-סמאדהי."
חוסר ההצמדות הטרנסנדנטאלי אינו מושג בכוח או במאמץ כלשהו, אלא בשעה שאנו עוברים במדיטציה מעבר לפעילות מנטאלית עדינה ביותר, וחווים תודעה טהורה. התנסות זאת מופיעה כשמערכת העצבים משוחררת ממתחים ולחצים וכאשר התודעה מלאה בסאטווה (טוהר).
באסמפרג'אנטה סמאדהי חווים התרחבות פנימית, מגבלות הנוצרות על ידי האגו נעלמות והתפיסה המנטאלית הרגילה מפסיקה להתקיים. אולם כל עוד האדם אינו מבוסס לחלוטין במצב של היפרדות מלאה, סאמסקארות ממשיכים להתקיים ברמה העדינה של התודעה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| מוטי שפי
| /images/archive/gallery/507/614.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | בעל תואר שני בפילוסופיה ודית מהאוניברסיטה הוודית של מהרישי, הולנד. השתלם בהודו באסטרולוגיה הודית עתיקה וזמרה וודית מסורתית. לימד מדיטציה והרצה על היבטים שונים של הספרות הוודית במסגרת קבוצה בין-לאומית של מורים למדיטציה בארה''ב, אירופה, דרום מזרח אסיה והודו. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
