 |
/images/archive/gallery/836/184.jpg מהארישי מהש יוגי
 |
|
|
|
|
|
|
| מצב התודעה השביעי שחווים במדיטציה טרנסצנדנטלית הוא המצב הגבוה ביותר של הארה. במצב זה הסובייקט המתנסה, האובייקט שנחווה ותהליך ההתנסות המחבר ביניהם נמצאים כולם ברמה של אי-מוגבלות. פרק חמישי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כפי שראינו במאמר הקודם, במצב התודעה החמישי של תודעה קוסמית, כפי שנחווה בעקבות תרגול מדיטציה טרנסצנדנטלית, האדם חופשי ממתחים ולחצים ומצוי במודעות טהורה ובלתי מוגבלת. מצב תודעתי זה בא לידי ביטוי בעיקר בדרך שבה האדם חווה וקולט את העולם שמסביבו. הרגיעה והשלווה פנימית שנחוות בתודעה הקוסמית מאפשרות למערכת העיכול לתפקד בצורה יותר יעילה ולייצר חומר מעודן שנקרא בספרות הוודית "סומא"; נוזל שמימי שנחווה בגוף כזרמים של אושר עליון, אננדה. זרימת הסומא בגוף מחזקת את התפקוד הפיזיולוגי ומאפשרת את עידון התפיסה החושית.
 |
| עירנות נינוחה |
|
עשרות מחקרים נעשו לאורך השנים כדי לפצח את סוד ההצלחה של המדיטציה הטרנסצנדנטלית. מוטי שפי, מתרגל ותיק, מסביר איך מתבצע החיבור לתודעה הקוסמית ומהו מצב התודעה הרביעי שאותו מתאר המהארישי |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
בנוסף לכך התפתחות זאת בתפיסה מאפשרת להעריך בצורה עמוקה את יופי הבריאה, ואהבה אוניברסלית ממלאת את הלב שמתחיל לעלות על גדותיו ולחוות אהבה ודבקות באל. זהו מצב התודעה השישי שמהרישי מגדיר "כבאגאווד צ'טנה" או תודעת אלוהים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
עידון הקליטה
|
|
|
 |
|
|
|
מהרישי דן בשני היבטים של האלוהות; אישית ובלתי אישית. האלוהות האישית הינה ישות עליונה כל יכולה בעלת צורה ספציפית ובעלת תכונות ואיכויות מסוימות הקיימות ברמה השמימית, המעודנת של הבריאה. ישנם אנשים שמעניקים להיבט אישי זה של האלוהות איכויות זכריות, אחרים משייכים לו איכויות נשיות ויש כאלו שטוענים שהוא מהווה שילוב של איכויות זכריות ונשיות. אלוהות אישית זאת מנהלת ומארגנת באופן אוטומטי את כל חוקי היקום ואת כל התהליך ההתפתחותי המתרחש בטבע "כל הקיום היחסי" אומר מהרישי, "מנוהל על ידי חוקי הטבע המתפקדים בצורה אוטומטית במחזוריות מושלמת. רצונו של האל הכול יכול, הקיים ברמה הגבוהה ביותר של הבריאה, שומר על המחזוריות וההרמוניה הקיימים בחיים".
מצב התודעה השישי מתאפיין בדבקות בהיבט אישי זה של האלוהות. האדם מרגיש אז קירבה אינטימית לאל ומסוגל להתנסות בו בצורה ישירה דרך קליטה חושית מעודנת.
מהרישי מדגיש שמצב זה שונה לחלוטין מכל אותם ניסיונות להתקרב לאל דרך פיתוח רעיונות פילוסופיים או באמצעות מילוי מצוות וחוקים המוזכרים בכתבי הקודש. תודעה קוסמית מהווה תנאי ראשוני לפיתוח מצב של תודעת אלוהים. לפני שתודעה קוסמית מתבססת, עוצמת האהבה והדבקות באל הינה מוגבלת מאחר והלב והרוח אינם מפותחים ואינם מסוגלים להעריך את היצירה האלוהית בצורה מלאה.
מהרישי מדגים במשל הבא את הדרך המובילה ליצירת קשר בן האדם להיבט האישי של האלוהות : צייר ידוע מחליט להציג את יצירותיו בתערוכה וכדי לראות כיצד הקהל מתרשם וקולט את יצירתו הוא מגיע לתערוכה מחופש ומתערב בין המבקרים. כאשר הוא מבחין שהאנשים אינם קולטים את המשמעות והיופי הפנימי הכלולים ביצירתו הוא אינו חש צורך ליצור עימם קשר, אולם ברגע שהוא
רואה אדם נרגש ונפעם שעומד מול יצירתו וקולט ומרגיש אותה בצורה מלאה הוא שמח לגשת אליו ולפגוש אותו. באופן דומה אדם מתוח ולחוץ אינו מסוגל להעריך את ההיבטים העדינים של הבריאה ואת היופי הטמון ביצירה האלוהית. כאשר הוא פונה ומתפלל לאל תפילתו מושפעת ממתחים ומבעיות פנימיות ואינה נובעת מהערכה ואהבה טהורה לאל. תפילה זאת אינה מאפשרות לו ליצור מגע ישיר עם האלוהים. לאחר שאדם מתבסס בתודעה קוסמית הקליטה החושית שלו מתעדנת ומאפשרת לו לקלוט ולהעריך בצורה מלאה ועמוקה יותר את האינטליגנציה האלוהית הקיימת בטבע. הוא מתחיל יותר ויותר לחוש את הגדולה האלוהית כפי שהיא מתבטאת בסדר וביופי הפנימי הקיים בטבע. הערכה זו ליצירה האלוהית גורמת להתעוררות רגשות אהבה והוקרה כלפי אלוהים וכך מתחיל להיווצר קשר ישיר ואינטימי ביניהם.
"אם אדם רוצה לדבוק באמת באלוהים עליו להתחבר לעצמיותו הטהורה. עליו לשחרר את עצמו מתכונות שאינן שייכות לו ורק אז הוא יוכל לדבוק באל. אם הוא עטוף בדברים שאינם מהווים את עצם מהותו דבקותו תהיה מכוסה על ידי יסודות זרים אלו. דבקותו לא תוכל להגיע לאלוהים והאהבה והחסד של אלוהים לא יגיעו אליו. כדי שדבקותו של האדם תגיע לאלוהים חיוני שהוא יתחבר בתחילה לעצמיותו הטהורה ולא יהיה מכוסה בדבר. אז הדבקות תחבר אותו באופן ישיר לאל ותעניק לו את המעמד של חסיד. רק לאחר שהאדם מתחבר לעצמיותו האמיתית הוא יכול להיכנע בצורה נכונה לעצמיות הגדולה של האל. אדם שהגשים את אלוהים חווה את האל ברמה החושית ורואה את כל הדברים כביטוי של האל. האל נחווה בצורה ישירה ואינטימית דרך כל ההתנסויות שהוא עובר בחייו. כל מחשבה, כל מילה וכל פעולה מתבטאים כגלים של אושר עליון. נצחיות חודרת לכל רגע של הקיום החולף".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מצב התודעה השביעי: תודעת אחדות
|
|
|
|
|
|
|
זמן הוא הגורם העיקרי שמאפשר את התפתחות התודעה מעבר למצב של תודעת אלוהים. אחרי שאדם חי זמן מה במצב התודעה השישי התפיסה החושית שלו ממשיכה להתעדן ומגיעה לשיא שבו הוא מסוגל להעריך כל אובייקט במונחי הערך האין סופי של העצמי המוחלט (האטמן). המבנה הפיזי של מערכת העצבים עובר טרנספורמציה לרמה גבוהה יותר של תפקוד והאדם חווה מצב תודעה חדש שמהרישי מכנה בשם "בראמי צ'טנה" או תודעת אחדות. במצב תודעה שביעי זה הסובייקט המתנסה, האובייקט שנחווה ותהליך ההתנסות המחבר ביניהם נמצאים כולם ברמה של אי מוגבלות. האובייקטים החומריים מפסיקים אז לחלוטין להצל על המהות הבלתי מוגבלת של האדם והוא חווה את האחדות הפנימית שבתוכו (אותה הוא חווה כבר בתודעה קוסמית) כקיימת בכל נקודה בבריאה. בתודעת אחדות האדם מרגיש אינטימיות וקירבה לכל דבר. הוא מסוגל עדיין להעריך ערכים חיצוניים שונים אולם חווה אותם כביטוי לאותה תודעה טהורה אין סופית הקיימת בתוכו.
פילוסופים והוגי דעות רבים הניחו שבבסיס כל התופעות בטבע קיימת הוויה אחדותית אחת אולם תודעת אחדות יכולה להיהפך למציאותית רק כאשר היא נחווית על בסיס קונקרטי של מצב פיזיולוגי מיוחד ודרך תפיסה ישירה של האחדות הקיימת בין המציאות החיצונית והפנימית של האדם.
במצב של תודעת אחדות האדם מגשים למעשה את הזהות הקיימת בינו לבין האלוהות הבלתי אישית; תודעה טהורה מוחלטת וחסרת צורה הקיימת בלבו של כל אדם ובכל דבר בבריאה.
"האלוהות הבלתי אישית חופשית מתכונות, איכויות או סממנים כלשהם מכיוון שכל אלו שייכים לשדה היחסי של החיים והאלוהות הבלתי האישית הינה מוחלטת. אלוהות זאת הינה בלתי אישית וחסרת תכונות אולם מהווה, עם זאת, את המקור לכל הקיום היחסי ולכל הצורות והתופעות השונות הקיימות בבריאה. ההוויה המוחלטת הינה בלתי נגלת, היא מתגלה ברמות ובצורות שונות ברבדים השונים של הבריאה. הטבע האמיתי של כל אדם זהה למעשה לאותה אלוהות בלתי אישית".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אתה הוא זה
|
|
|
|
|
|
|
עבור אדם המבוסס בתודעת אחדות, התחום היחסי והמשתנה של החיים נתפס כאשליה (מאיה). היחס בין המציאות האחדותית למציאות היחסית מודגמת במסורת הוודית בסיפור ידוע על הנחש והחבל.
חתיכת חבל מונחת על דרך חשוכה. אדם העובר במקום נתקל בחבל ומשוכנע שנחש מונח לפניו. באותו רגע החבל אינו קיים עבורו והתחושה של נחש מסוכן משפיעה על התנהגותו ועל הרגשתו. רק עם עלות השחר אותו אדם נוכח לדעת שקיומו של הנחש הינו אשלייתי. באופן דומה היבטים חומריים של הבריאה היחסית הגורמים לאדם להשתקע בהיבטים חולפים וחסרי יציבות של החיים, הינם אמיתיים לחלוטין עבור אדם השרוי בבערות ואינו חווה בצורה ישירה את האחדות העומדת בבסיס כל השוני הקיים בבריאה. במצב זה אין טעם לטעון שהמציאות היחסית הינה אשליה (כפי שהאדם הסובר שהוא מביט בנחש חווה עקב כך חרדה וחלץ אמיתיים למרות שלמעשה הנחש איננו קיים) רק ברגע שאדם מבוסס בתודעת אחדות הוא חווה את התחום היחסי המשתנה של הבריאה כאשליה שלמעשה אינה קיימת. זהו המצב הגבוה ביותר של הארה שבו האדם חווה את האחדות שבתוכו ומכיר אותה כקיימת בכל נקודה בבריאה החיצונית. או במילותיו של מהרישי: "כשאדם מתבסס בתודעת אחדות הוא מגשים את האמירה של הרישים הוודים באופנישאדות – 'הנני זהה להוויה זאת, הנך זהה להוויה זאת והכל זהה להוויה זאת'".
בפעם הבאה: יצירת חברה אידיאלית
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | בעל תואר שני בפילוסופיה ודית מהאוניברסיטה הוודית של מהרישי, הולנד. השתלם בהודו באסטרולוגיה הודית עתיקה וזמרה וודית מסורתית. לימד מדיטציה והרצה על היבטים שונים של הספרות הוודית במסגרת קבוצה בין-לאומית של מורים למדיטציה בארה''ב, אירופה, דרום מזרח אסיה והודו. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
