 |
/images/archive/gallery/141/975.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
| מה הקשר בין אפקט הפרפר לקריאה בקלפי טארוט ולמה תמיד נדמה לנו שצירוף הקלפים שיצא לנו אינו אקראי ומכוון בדיוק אלינו. ד"ר יואב בן דב על פיזיקה קוואנטית וקלפי טארוט. חלק ב' |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לקראת סוף המאה העשרים התפתחו כמה תחומי מחקר חדשים שמתבססים במידה רבה על השימוש במחשבים. הראשון שבהם, שהופיע במהלך שנות השישים, זכה מאוחר יותר לשם הפופולרי "כאוס". כפי שהתברר, הפיזיקה של המאות הקודמות התעסקה בעיקר בבעיות של מערכות פשוטות, כמו מסלול התנועה של כוכב לכת בודד שנע סביב השמש. כאשר ניסו הפיזיקאים להתמודד גם עם בעיות מורכבות יותר, כמו לדוגמה מספר כוכבי לכת שכולם משפיעים זה על זה או מערכת מזג האוויר על פני כדור הארץ, הם נתקלו בתסבוכת מתימטית שלא ידעו לפתור. לפיכך, הם פשוט הניחו לבעיות כאלה וכמעט שלא עסקו בהן. אולם כיום המחשב מאפשר להתמודד גם עם בעיות שהיו קשות מדי עבור המתימטיקה של המאות הקודמות. כאשר עושים זאת מתברר שלמערכות מורכבות, שיש בהן גורמים שונים המשפיעים הדדית זה על זה, יש צורת התנהגות ייחודית ולא צפויה.
 |
| קלפים פתוחים |
|
אלקטרון יכול להראות כחלקיק, ויכול להראות כגל: זה תלוי בהתבוננות שלנו. באותו אופן, קלף שבחרנו יכול להיות עבורנו אקראי או סימן רב משמעות. ד''ר יואב בן-דב על פיזיקה קוונטית וקריאה בטארוט. חלק א' |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
בתפיסה המדעית הישנה אפשר בעיקרון לחזות כל אירוע שיקרה בעתיד. אולם במערכות מורכבות יכולים להיווצר מצבים שבהם חיזוי אינו אפשרי. לדוגמה, תורת הכאוס מסבירה מדוע אי אפשר לחזות את מזג האוויר בעוד כמה חודשים. כפי שמתברר, במקרים רבים די בהפרעה זעירה של מערכת מזג האוויר, כמו לדוגמה משק כנפי פרפר, כדי להניע תהליך של שינוי שהשפעתו הולכת וגדלה. בסופו של דבר התהליך יכול להביא להתפרצותה של סופת רעמים שתתרחש במקום אחר בעולם וכמה שבועות אחר כך. התופעה הזו זכתה לכינוי "אפקט הפרפר": כביכול, משק כנפיו של פרפר בודד יכול, בתנאים המתאימים, לחולל סופת רעמים.
למעשה, גם כאן מופיעה תמונה של שבילי עתיד מתפצלים כמו בתורת הקוונטים. כאשר המערכת נמצאת במצב של כאוס, דבר שבמערכת מזג האוויר קורה לעתים קרובות, פירוש הדבר הוא שיש כמה שבילים שפתוחים לפניה. בדוגמת הפרפר, שביל אחד מוביל אל עתיד שבו יהיה מזג אוויר נוח, ושביל אחר אל עתיד של סופת רעמים. כאשר השבילים מתחילים להתפצל הם עדיין קרובים זה לזה, ואז די במשק כנפיו של פרפר בודד כדי שהמערכת תעבור משביל אחד לשביל האחר. זמן קצר אחר כך השבילים נפרדים ומתרחקים, ואז ההבדל ביניהם הופך משמעותי: גם מיליון פרפרים לא יוכלו לעצור את הסופה כאשר היא מתחוללת. באופן כזה, פעולה קטנה במקום ובזמן המתאימים יכולה לחולל שינוי גדול.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
גם במילימטר אחד
|
|
|
 |
|
|
|
גם בתהליך הקריאה בקלפי הטארוט אנו רוצים להפעיל את אפקט הפרפר. בחיי השואל פועלים כוחות ומנגנונים רבי עוצמה, גם פנימיים וגם חיצוניים. הכוחות האלו מקבעים אותו במציאות מסוימת, והסיבה שבגללה הוא בא לקריאה היא שהוא חש אי נחת עם המציאות הזו. עוצמתו של תהליך הקריאה היא מוגבלת: בסך הכל כמה פיסות קרטון מצויירות ושיחה עליהם שנמשכת, נאמר, כשעה. השואל אמנם משקיע בתהליך זמן, כסף ואנרגיה רגשית, אולם ההשקעה הזו עדיין קטנה מאוד ביחס לכוחות הקיימים בחייו. ובכל זאת, הערעור הקטן שאנו יכולים לחולל במהלך פגישה כזו יכול להזיז את השואל - ז'ודורובסקי היה אומר, גם במילימטר אחד - ולהעלות אותו על מסלול חדש, שיוביל למציאות חיים שונה. במקרה כזה, התזוזה הקטנה שגרמנו עם הקלפים יכולה להביא לשינוי גדול.
ההשפעה של תהליך הקריאה על חיי השואל מזכירה גם ענף חדש של צורות גיאומטריות הנקראות "פרקטלים" (Fractals). הצורות האלה התפתחו מאז שנות השבעים כדי לתאר את התנהגותן של מערכות במצב של כאוס. כפי שהתברר, במערכות כאלה נוצרות תבניות שחוזרות על עצמן
בקני מידה שונים, מהגדול ביותר ועד לקטן ביותר. לדוגמה, תמונת המפרצים והשוניות של קו חוף באזור כלשהו בעולם נראית מאוד דומה בין אם מתבוננים בה מרחוק בתמונת לוויין, או בתצלום מגובה של כמה עשרות מטרים. במילים אחרות, אם מסתכלים על החלק - התצלום מקרוב - רואים צורה דומה מאוד למה שרואים כאשר מסתכלים על קו החוף השלם. צורות כאלה, שבהן כל חלק קטן נראה כמו הצורה השלמה, נקראות בשם פרקטלים.
אפשר לראות גם כאן דמיון למה שמתרחש בזמן הקריאה בקלפים. אירוע הקריאה הוא חלק קטן מאד ממהלך חייו של השואל. אולם בתוך מרחב הקריאה אנו יכולים לקלוט ולהבחין באותן תבניות רגשיות שהשואל נושא איתו, ושפועלות בתקופה זו בחייו. באופן זה החלק הקטן, שהוא תהליך הקריאה, משקף את השלם, שהוא מהלך חייו של השואל בתקופה הנוכחית. אפשר גם לחשוב בכיוון ההפוך: אם במהלך הקריאה (או לפעמים, טקס מאגי) נגרום שינוי במצב התודעה של השואל וניצור בו תבנית חדשה שחורגת מהמגבלות שהיו לו עד כה, התבנית הזו תוכל להתבטא גם בקנה מידה גדול, ולחולל שינוי משמעותי במהלך חייו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תורת המערכות המורכבות
|
|
|
|
|
|
|
הגישה הקוונטית למרחב הקריאה שתיארתי קודם מתבססת על רעיון ההשלמתיות, ומתייחסת לערבוב הקלפים כתהליך אקראי רק בתחום שמחוץ למרחב הקריאה. אולם היא משאירה שאלה פתוחה. נניח שאנו נמצאים מחוץ לתהליך, אבל רוצים להבין מה קורה בו. כעת איננו משתתפים בקריאה עצמה, ובשבילנו ערבוב הקלפים הוא תהליך אקראי. אולם מנקודת המבט הזו, איך אפשר להבין את תפקידו של ערבוב הקלפים? אם מדובר בצירוף קלפים אקראי וחסר משמעות, איזה קשר יכול להיות לקריאה עם חיי השואל?
כדי להבין את העניין, אפשר להיעזר בתפיסה מדעית חדשה שהתפתחה בשנים האחרונות כהמשך לתיאוריות הכאוס והפרקטלים. התפיסה הזו נקראת בשם תורת המערכות המורכבות. היא מדברת על מערכות בתחומים שונים כמו מושבות חיידקים, הגוף האנושי, בורסת המניות או רשת האינטרנט, ומוצאת בהן מאפיינים ומושגים משותפים. מושג חשוב כזה הוא הרעיון של נוף התפתחותי, שנולד ממחקרים על האבולוציה של מינים חיים.
מהו נוף התפתחותי? במהלך האבולוציה, כל מין ביולוגי עובר ללא הרף שינויים קטנים בד.נ.א. שלו. השינויים האלה מצטרפים למסלול רציף של מצבי ד.נ.א. שונים, כאשר כל מצב כזה הוא מערך גנטי מסוים שקובע תכונות מסוימות ליצור החי. בכל דור המין הביולוגי עובר ממצב ד.נ.א אחד לאחר, שונה ממנו במקצת, ותהליך הברירה הטבעית גורם לו לנוע אל מצבים שבהם היצור מותאם יותר לסביבתו. אפשר לחשוב על התנועה הזו באופן דומה לתנועה של כדור קטן שמתגלגל בנוף הררי בין בקעות וגבעות, נע בין הנקיקים ובכל רגע מחפש את הנקודה הנמוכה ביותר. בדימוי הזה, ככל שהנקודה יותר נמוכה היא מייצגת מצב של ד.נ.א. שבו היצור מותאם יותר לסביבתו.
מהו תפקידם של אירועים אקראיים, כמו המוטציות שמשנות את רצף הד.נ.א., בתמונה כזו? הפיזיקאי האמריקני מארי גל-מאן מתאר בספרו "הקווארק והיגואר" את המצב הבא. נניח שהכדור שלנו נמצא בתוך שקע קטן באדמה. מתוך השקע הזה הוא לא יזוז, כי זוהי הנקודה הנמוכה ביותר בסביבה המיידית שלו. אולם ייתכן שממש קרוב, מעבר לגבעה קטנה, עובר נקיק שיוליך את הכדור למקום הרבה יותר נמוך. עבור המין הביולוגי, מקום כזה מייצג ד.נ.א. הרבה יותר מתאים לסביבה מאשר המצב הנוכחי. למעשה, ייתכן שיש בקרבת מקום הרבה נקיקים כאלה שכולם מוליכים למקומות יותר נמוכים, כלומר לתצורות ד.נ.א. מתאימות יותר לסביבה. אולם הכדור שלנו אינו יכול להגיע אליהם. הוא "תקוע" בתוך השקע, ואין לו האנרגיה שדרושה כדי להתרומם ולחצות את הגבעה הקטנה שמפרידה בינו לבינם.
כעת נניח שמישהו מטלטל את משטח הנוף, כמו ברעידת אדמה. הטלטולים יכולים להעיף את הכדור לכיוון אקראי ולהקפיץ אותו מעל מכשולים קטנים. במקרים רבים, תוצאת הקפיצה הזו תהיה שהכדור יצא מתוך השקע, יקפוץ מעל הגבעה ויגיע לנקיק שממנו כבר אפשר להתקדם למצב טוב יותר. פירוש הדבר הוא שגורם אקראי שיחרר את הכדור מהמצב התקוע, ואיפשר לו לנוע ולהתפתח בכיוון חדש.
אפשר לחשוב גם על מהלך חיי השואל כתנועה על נוף התפתחותי, כאשר בכל רגע הוא שואף לשפר את מצבו בתחומים שונים - רגשי, כלכלי, משפחתי ועוד. כמו בדוגמה של הכדור, גם כאן ייתכן שהשואל תקוע במרחב מצומצם של האפשרויות שלו. ההרגלים והכוחות הקיימים פועלים כדי להשאיר אותו במצב הקיים, והוא אינו מסוגל לראות הזדמנויות שנמצאות בהישג ידו אבל דורשות מאמץ קטן של שינוי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אולי יש כאן משהו שמעבר לאקראי
|
|
|
|
|
|
|
כדאי בכל זאת לזכור את הלקח של תורת הקוונטים: לא מדובר פה על "מה שקורה באמת" אלא רק על תיאור של תהליך הקריאה, שנעשה מתוך נקודת מבט והשקפת עולם מסוימת. תיאור כזה יכול להתחבר לשפת המדע (או הפסיכולוגיה החילונית), שמראש אין בה מקום לנס ולמופלא. אם מסתכלים על הקריאה בקלפים באופן כזה, אזי היא נראית כמין משחק: אנו נכנסים למרחב שבו נקבל על עצמנו תמונת מציאות אחרת, וכעת כל דבר יהיה עבורנו סימן. אנו עושים זאת כדי לחזור אחר כך לחיינו במציאות המקובלת והיומיומית עם תובנות חדשות ומועילות. אנו עושים זאת משום שהניסיון האנושי המצטבר מראה שחוקי המשחק של הקריאה בקלפים ושל שיטות דומות אכן יכולים לתת את התוצאה הזו.
ועדיין, כדאי לזכור שזו רק נקודת מבט. פעמים רבות אנו מסתכלים בקלפים שיצאו בפריסה, ויש לנו תחושה חזקה שהם לא יצאו במקרה. משהו בצירוף הקלפים, או בעובדה שאותם קלפים מופיעים שוב ושוב, נראה כמסר שמכוון במיוחד אלינו. האם התחושה הזו היא רק אשליה? אולי לא.
אם נחזור לדוגמת הכדור והקפיצות, אולי יש כאן משהו שמעבר לאקראי. אולי מפעם לפעם ישנה הטיה קטנה שדוחפת את הכדור (כלומר, אותנו) לכיוון טוב יותר. הטיה כזו היא מין השפעה נסתרת, שמתערבת בערבוב הקלפים ומעבירה לנו מסרים מועילים. אפשר להיזכר כאן באופן שבו הדתות המסורתיות מתארות את רעיון ההשגחה הפרטית של האל על חיי האדם. ההתערבות האלוהית לא חייבת להיות נס גלוי כמו זה שמתואר בכתבי הקודש. היא יכולה לבוא כדחיפה קלה שפועלת בכל פעם באופן חד פעמי וייחודי, והיא קשורה במשמעות האנושית של המצב ולא בתנאים הפיזיקליים שלו.
התערבות כזו תהיה קטנה וקלה, כמשק כנפיו של פרפר. המחקר המדעי לא יוכל לגלות אותה, כי הניסוי המדעי מחפש תופעות שתמיד חוזרות על עצמן, ושאינן תלויות במשמעות האנושית אלא בתנאים החומריים. אולם ההתערבות הזו, מין נגיעה קלה שדוחפת אותנו בעדינות לכיוון טוב ומואר יותר, עדיין תהיה ממשית. היא תופיע כמין מגע של חסד שאי אפשר להסביר או לצפות מראש. רק מדי פעם, כאשר אנו נדהמים לגלות צירוף קלפים שנראה כאילו הוא מכוון בדיוק עבורנו, נוכל לחוש את הנוכחות שלה מתוך הרגש החזק שאומר לנו שמשהו כזה, מופלא ולא ניתן להסבר, אכן קרה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| ד"ר יואב בן דב
| /images/archive/gallery/345/820.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | למד פיזיקה ופילוסופיה של המדע באוניברסיטאות תל אביב ופריז, והתמחה בחקר המשמעות הרעיונית של תורת הקוונטים ושל מדעים חדשים אחרים כמו כאוס, פרקטלים ותורת המערכות המורכבות. מורה הטארוט הראשון בישראל (מאז 1979), ומחבר הספר ''קריאה בקלפים''. לימד באוני' ת"א ובאוני' דל וייה בקולומביה. כותב ומרצה בנושאי מדע ומיסטיקה, תורות המזרח, חינוך והוראת המדעים, תרבות דיגיטלית ומסיבות טראנס. יועץ ומנחה סדנאות ללימוד קלפי טארוט, פסיכומאגיה והתפתחות אישית | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
