 |
/images/archive/gallery/248/545.jpg חולצת קבלה של איילת אביב
 |
|
|
|
|
|
|
| אז ככה: במילים זניחות וקטנות טמונים סודות קבליים גדולים. אור זוהר בטור מיוחד לרגל ספירת העומר - סדנה בת חמישים ימים באדיבות החוכמה העברית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אז ככה. בשבת חול המועד פסח אנחנו לוקחים נשימה ונחים לשבוע אחד מהמעקב אחרי פרשיות התורה. בבתי הכנסת קוראים קטע מספר שמות, ולנו יש הזדמנות להתבונן במעגל השנה העברי מהיבט קצת אחר, ולהתמקד בתקופה שאליה נכנסנו עכשיו, שבעה שבועות בין פסח לשבועות, הידועה בשם 'ספירת העומר'.
אז ככה. הביטוי הזה, "אז ככה", טומן בחובו כמה סודות קבליים חשובים, הקשורים, כפי שנראה בהמשך, בספירת העומר, מנהג שמהווה בעצם סדנה רוחנית בת חמישים ימים, המוגשת חינם לכל דורש ולכל מתמיד. ואיך יכול להיות,
שביטוי שחוק, מחוק ומודרני כל כך כמו אז ככה טומן בסודו סודות קבליים עתיקים?
אז ככה. הקבלה התפתחה כמסורת וכשיטה שמטרתה לגרום לאדם להתנער ממצבי תודעה שעושים בנאליזציה למציאות, ממצבי תודעה אוטומטיים ובשימוש גס בשפה ולעורר אותנו להפך: כלומר, לראייה חיה של המציאות, למצבי תודעה ערים, רגישים, עשירים ומפוקסים, ולשימוש מודע, עשיר, מדויק ויצירתי בשפה, שהיא בסופו של דבר ההמצאה האנושית המדהימה ביותר וכלי התקשורת העיקרי שלנו בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין אחרים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
סוד המילים הזניחות
|
|
|
 |
|
|
|
אז ככה, אחד התחביבים הלשוניים של המקובלים הוא להיתפס דווקא למילים זניחות וחסרות משמעות בשפה ולהתבונן בהם כשערים להתבוננות ולפיתוח התודעה. במיוחד חביבים על המקובלים הכינויים הרומזים, מילות השאלה ומילות הקישור בשפה, מילים כמו מי, מה, זה, זאת, אלה, אז, ככה וכן הלאה.
למה? ככה! כלומר, כי המילים האלה, בניגוד למילים האחרות בשפה (ציפור, יוסי, אבטיח, חללית, אגרונום, פטיש...) הן חסרות משמעות קונקרטית. זאת אומרת, הגיית המילים האלה אינן מייצרות תמונה קונקרטית אצלנו בראש והן תמיד מתלוות למילה אחרת, רגילה, על מנת לייצר משמעות.
לכן, המקובלים הבינו שהמילים הללו מצביעים לא על התוכן שבה עסוקה התודעה שלנו, אלא על האופנים ועל המנגנונים שבאמצעותם פועלת התודעה עצמה. לדוגמא: התבוננות במילות השאלה מלמדות אותנו על עצם מצב התודעה של השאלה והכינויים הרומזים מלמדים אותנו על הדרך שבה התודעה שלנו מבחינה למשל בין עצם קונקרטי העומד לנגד עינינו ובין רעיון מופשט.
בנוסף לכך, מילים ריקות ממשמעות כמו "אז" ו"ככה" הן מילים ריקות, ולא במובן השלילי של המונח, אלא במובן החיובי של ריקות כמושא של מדיטציה. כלומר: ההתבוננות במילים הללו עשויה להצביע לתודעה שלנו לנוע מהמצב הקשיח שבו היא מזדהה יתר על המידה עם המשמעות שהיא יוצרת ומשליכה על המציאות ולהתרכך לעבר מצבי תודעה שמבינים שהמארג הלשוני שאנחנו יוצרים כדי להגדיר לעצמנו את מה שכביכול מתרחש בתוכנו ומסביבנו הוא בסך הכל פילטר גמיש שמצד אחד מסביר הרבה, ומצד שני עשוי גם להטעות, במיוחד אם נתפשים איליו באופן רציני יתר על המידה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אז מה זה אז?
|
|
|
|
|
|
|
אז ככה. את המילה "אז" מפרשים המקובלים כצירוף של שתי אותיות, א' וז', צירוף שהוא צופן המצביע על יחסי זיקה המתקיימים בין שני מרחבי תודעה שונים, או שמא נאמר – בין שתי רמות תודעה שונות. א' היא אות שמתארת את הרובד האלוהי השקט, הנסתר, הבלתי מתגלה לחלוטין, האחד שאינו נתון לחשיבה דיאלקטית המבחינה בין סובייקט לאובייקט, שאינו נתון לשינויי המרחב, הזמן, התודעה וכולי וכולי וכולי.
ז' (ז' בגימטריה = 7) היא האות המצביעה על הספקטרום המשתנה והדינאמי של העולם המורגש והנחווה, המסמלת את שבעת ימי השבוע, את שבעת צבעי הקשת, את שבעת התווים בסולם המוזיקאלי, את שבע הצ'אקרות, את שבעת הנקבים שבראש האנושי (2 אוזניים, 2 עיניים, 2 נחיריים, ופה) וכולי וכולי וכולי.
מכיוון שכך, המילה אז, מסמלת את הצירוף, הזיווג והאיחוד בין שתי רמות התודעה הללו. כלומר, עבור המקובלים בכל פעם שהמילה אז נאמרת, נהגית, נכתבת או נקראת, היא עשויה להוות בעבורינו תזכורת לכך ששתיקת האות א' מצויה תמיד בתוך הסיפור, התנועה, הרעש והדראמה של האות ז'. במילים אחרות: תזכורת לכך שהאלהים נוכח בכל רגע ורגע.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ככה ככה
|
|
|
|
|
|
|
המילה "ככה" מזכירה למקובלים תובנה דומה, אך בניואנס קצת שונה. "ככה" קשורה בתחביר הצופן הקבלי הסודי בשתי ספירות: ספירת כתר וספירת מלכות. למה? ככה. כלומר, כי ככ"ה זה ראשי תיבות של כתר כל הכתרים ובהיבט הזה שלה, המילה ככ"ה מקבילה לאותו התיאור של הא' שתיארנו קודם – כלומר של ההיבט האלוהי הנסתר, הבלתי מתגלה, הריק, המלא, האינסופי והשקט שמצוי בכל ואיננו מתגלה.
מצד שני, השימוש הרגיל במילה "ככה" מצביע ומפנה אותנו אל המציאות הקונקרטית כפי שהיא מתגלה ברגע הזה: ככה זה, זה מה שאני רוצה וככה זה יהיה, למה? ככה! וכולי וכולי וכולי, ולכן המילה "ככה" מצביעה לא רק כלפי הריקות הבלתי נתפשת של ספירת כתר אלא גם כלפי הקונקרטיות המאד ממשית של ספירת מלכות – שהיא התדר שבו על פי הקבלה מתגלה האלוהות בהתרחשות הקונקרטית והפשוטה בכל רגע ורגע במציאות. רמז נוסף לעניין זה מצוי בערכה המספרי של המילה: ככה = 45, וזהו המספר המקביל לסך כל הספרות, מ-1 עד 9, כלומר: 1+2+3+4+5+6+7+8+9 = 45 ומשום כך "ככה" מרמזת למלכות, הספירה העשירית, שמתהווה בכל רגע ורגע מחדש על ידי הכוחות, התדרים והסיפורים שמוזרמים אליה מתשע הספירות ש"מעליה".
לכן, המילה ככה, כמו המילה אז, מצביעה על זיווג מתמיד בין האלוהות המופשטת ובין המציאות הגשמית, או בלשון אחינו הבודהיסטים: בין הריקות לצורה ובין הצורה לריקות, וכפי שהם אומרים: ריקות היא צורה וצורה היא ריקות, נירוואנה היא סמסארה וסמסארה היא נירוואנה. ובלשון המקובלים: אז ככה !
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אוקיי. ועכשיו ספירת העומר
|
|
|
|
|
|
|
אז ככה. קל לדבר וקשה לעשות. להבין את כל זה בראש זה עניין אחד, ולחוות את זה עניין אחר לגמרי. בשביל זה, יש לתרגל, להתמיד, להתאמן, וכולי וכולי וכולי. אחד מאמצעי התרגול שהתפתחו במסורת הרוחנית העברית הוא חמישים הימים של ספירת העומר.
ספירת העומר ראשיתה בערב הראשון אחרי ליל הסדר וסופה בשבועות. בין החג שבו התנערנו מהחמץ הישן שהחמיץ בתוכנו, לבין החג שבו מגישים את עומר התנופה, כלומר את יבול החיטה של השנה הנוכחית, המסמל את ההתחדשות, את הבריאה הרעננה, את היצירה. זאת אומרת – מדובר בתהליך של טרנפורמציה שראשיתה ביציאת מצרים וסופה במעמד הר סיני ובקבלת התורה. ובמילים אחרות: בין היציאה האימפולסיווית מעבדות לחירות אל המימוש הרוחני העמוק שהחירות מאפשרת. וכידוע, יש הבדל גדול בין שני הדברים הללו. הדרך לגיהינום רצופה בכוונות טובות ורבים מהמסעות הרוחניים והארציים אל עבר החופש הסתיימו, מסתיימים וייסתיימו במפחי נפש.
מדוע? כי בדרכה של הנפש אל החופש, הנפש חייבת לעבור דרך הנפש, כלומר דרך עצמה, ופה, כמאמר מקובלי להקת כוורת, קבור הכלב. למרות כוונותינו הטובות, רצוננו הכנה, עינינו הבורקות וחיוכינו המנומס, לנפש אין תמיד את הכוחות להתגבר על שריטותיה, מכשוליה, צלליה ותסביכיה בכוחות עצמה. לכן מנגנוני ההישרדות חוזרים ומציצים; לכן האוטומטים והשטאנצים הישנים אינם נעלמים; לכן כל זבוב זעיר על הקיר בחדרי נפשו של המאסטר יוקרן כפיל ענקי בקרב קהילת תלמידיו ועוד כהנה וכהנה צרות ידועות ומפורסמות וכולי וכולי וכולי.
לכאורה – כי בסופו של דבר, לנפש יש גם יכולת מיסתורית להתחבר למאגרי שפע וריפוי אינסופיים שבאורח פלא כן יכולים, כידוע, להוביל מפעם לפעם לטרנספורמציה, שינוי וריפוי אמיתיים וכולי וכולי וכולי. בלשון המקובלים – זה קורה כאשר נזכרים בסוד שיש למילים "אז" ו"ככה" לספר לנו.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סדנת 50 הימים
|
|
|
|
|
|
|
אז ככה. ה"סדנה" בת חמישים הימים של ספירת העומר מציעה להתבונן באופן איטי וזהיר במרכיביה השונים של הנפש ובאופנים השונים שבו מרכיבים אלו משתקפים אלה באלה. כל שבוע בספירת העומר מוקדש לאחד משבע הספירות התחתונות: חסד, גבורה, דין, תפארת, נצח, הוד, יסוד ומלכות וכל יום בכל אחד מהשבועות הללו מוקדש לספירות הללו גם הוא. כך בשבוע הראשון, המוקדש לספירת חסד, היום הראשון יהיה חסד שבחסד, אחריו חסד שבגבורה, חסד שבתפארת, חסד שבנצח, חסד שבהוד, חסד שבנצח, חסד שביסוד וחסד שבמלכות.
שבע הספירות הללו מסמנים שבעה תדרים, שבעה סיפורים, שבעה קווים, שבעה רבדים, שבעה מרכיבים וכולי וכולי שמהם מורכבת הנפש או הנשמה שלנו. מתרגלי ה"סדנה" של ספירת העומר שוהים במשך שבוע ימים במדיטציה והתבוננות על אחת מהספירות הללו כאשר בכל יום הם מזווגים ומאחדים אותה עם כל אחד מששת ההיבטים הללו ועם עצמה.
באופן הזה עד שמגיעים לחג השבועות נשלמים שבעה שבועות, כלומר ארבעים ותשעה ימים שבהם עוסקים המתרגלים בהתבוננות שיטתית בעצמם, תוך שימת לב לניגודים, למרחבים, לחוויות, לקשיים, לשמחות, להתקשחויות, להתרככויות שעולות במשך התהליך. התוצאה: כאשר מגיעים ללילה החמישים, כלומר לחג השבועות, הנפש מוכנה ככל שהיא יכולה להיות מוכנה לקבלת התורה, ללילה שבו נפתחים השמים, ללילה שבו ה"ז'" פוגש את ה"א'", כתר כל הכתרים הנסתר מתגלה בחווית המציאות הקונקרטית של מלכות.
אז מה הם תכל'ס שבעת המרכיבים של הנפש על פי הקבלה? מה המשמעות ה"קונקרטית" של חסד, גבורה, תפארת, דין, נצח, הוד, יסוד ומלכות? אז ככה. בעניין הזה יש הרבה תשובות, הרבה אמונות, הרבה מסורות, והרבה דעות. עצם הגילוי של שבעת השערים הפנימיים הללו הוא גילוי שיכול להתרחש במשך מספר שנים, עשורים, או גלגולים.
בכל זאת, הנה כמה רמזים למי שמעוניינים להמשיך ולחקור את עצמם בכיוונים האלה:
חסד: לידה, יצירה, אהבה אינסופית, יכולת ללא גבולות, התפשטות, אור, רוך, נתינה.
גבורה: גבולות, כלים, אבחנות, דיאלקטיקה, קשיחות, צללים, מוות, סוף.
תפארת: מרכז, איזון, תחושת אני, עוצמה.
נצח: כמו חסד, אבל כפי שזה נתפס בחוויית החיים שלנו: כלומר, כל השפע, הטוב, והסבבה שאנחנו חווים, זוכרים, מעניקים, נותנים ומקבלים...
הוד: כמו גבורה, אבל כפי שזה נתפס בחוויית החיים שלנו: כלומר, כל הקושי, המגבלות והאתגרים שאנחנו חווים, זוכרים, מעניקים, נותנים ומקבלים...
יסוד: אנרגיה, תנועה, דינאמיות, משיכה, מיניות.
מלכות: חוויית החיים והמציאות כפי שהיא נחווית בפשטות בכל רגע ורגע, כשהיא מוזנת, מן הסתם, מתרכובות שונות של שש הספירות שהוזכרו לעיל.
בנוגע לשלוש הספירות העליונות – כתר חכמה ובינה – הרי שאלו הן הספירות הסתומות שהשתיקה יפה להן, והן מייצגות את הרובד הנסתר של האלוהות שאולי מתגלה, ואולי איננו מתגלה, למי שמתרגל בצורה זו או אחרת את ההתבוננות בשבעת הרבדים הנגלים של הנפש והתודעה. סייג לחוכמה שתיקה, די לחכימה ברמיזה, אין חכם כבעל ניסיון, יגעת ומצאת תאמין וכולי וכול וכולי.
פסח שמח
|
|
|
|
|
|
|  | | אור זוהר
| /images/archive/gallery/490/628.jpg  | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | קבליסט בלונדיני, מוזיקאי ואיש משפחה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
