 |
/images/archive/gallery/890/147.jpg שלמה קרליבך.
צילום: יח''צ  |
|
|
|
|
|
|
| הוא גי'מג'ם במועדונים במנהטן עם בוב דילן ונינה סימון, הקים קומונות רוחניות בארה"ב ובישראל, פתח לאנשים את הלב עם המוזיקה שהלחין והצהיר על רצונו לחבק כל אדם באשר הוא. למרבה הצער על דמותו האגדית של שלמה קרליבך מסתובבים היום גם סיפורים על הטרדה מינית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הוא גי'מג'ם במועדונים במנהטן עם בוב דילן ונינה סימון. הוא היה חבד"ניק אבל עזב את חסידות חב"ד ופנה לדרך חדשה. הוא היה סוג של מורה רוחני כריזמאטי שסחף אחריו רבים בכל העולם. תלמידיו הקימו בהשראתו קהילות, קומונות ויישובים ברחבי ארה"ב וגם בישראל. הוא היה מוזיקאי גאון, מלחין בחסד ופרפורמר ייחודי. הוא חיבר בין התרבות ההיפית של הסיקסטיז והסבנטיז ובין החסידות. הוא שבר את המחיצות בין נשים וגברים בבית הכנסת והצהיר על רצונו לחבק כל אדם באשר הוא, יהודים ולא יהודים, גברים ונשים כאחד. הוא הקליט עשרות אלבומים בימי חייו והשאיר אחריו מורשת מוזיקאלית ורוחנית מפוארת. גם היום, ארבע-עשרה שנים לאחר מותו, רבים מתלמידיו ותומכיו ממשיכים לראות בו דמות אגדית ולפעמים כמעט על-אנושית בעוד שמבקריו מייחסים לו שורה ארוכה של הטרדות מיניות חמורות.
רבי שלמה קרליבך נולד בגרמניה והיגר כילד עם משפחתו לארצות הברית עם עליית הנאציזם. אביו היה רב והוא התחנך בישיבה. כשגדל, הוסמך לרב בעצמו ובשלב מסוים התקרב מאוד לעולמה של חסידות חב"ד. אלה - הכירו בכאריזמה שלו ובכשרונו המוזיקאלי ושלחו אותו לתור
ברחבי אמריקה כדי שילהיב צעירים יהודים ויקרב אותם ליהדות. אבל קרליבך פרץ הרבה מעבר לתחומיה של היהדות הרבנית-חסידית ומשנות השישים והשבעים הוא סחף אחריו המונים כשהציע להם תורה וחוויה רוחנית-יהודית-מוזיקאלית אלטרנטיבית ברוח הזמן. רבים הזדהו עם דרכו, למדו את תורתו ושרו את ניגוניו. ב"חבורות" - הקומונות היהודיות שהיו בארצות הברית בשנות השישים והשבעים, היתה לו השפעה רבה וחבריהם שרו את שיריו ולמדו את תורותיו, ובשנות השמונים הקימו תלמידיו בארץ יישוב בשם "מבוא מודיעים" שבו חיים, לומדים ושרים עד היום על פי דרכו, המוגדרת לפעמים כ"ניאו-חסידות".
גם כיום, כארבע-עשרה שנה לאחר מותו, ישנו מספר גדול של קהילות ובתי כנסת ברחבי העולם שמשתמשים בניגוניו בתפילה והמוזיקה שלו הפכה לפופולארית כל-כך עד שישנם רבים שמתפללים בנוסח קרליבך ובטוחים שמדובר במזמורים עתיקים בני מאות שנים. ללא ספק – מדובר באחת הדמויות המשפיעות ביותר בהיסטוריה של הרוחניות היהודית והמוסיקה העברית במאה העשרים, ויצירתו ממשיכה להכות גלים ולהשפיע על התרבות היהודית והישראלית עד ימינו - ולא רק בעולם הדתי.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
רופא של נשמות שעושה מסאז' ללב
|
|
|
 |
|
|
|
אולם בעוד תרומתו העצומה לעולם המוזיקה היהודית איננה מוטלת בספק, עבור רבים שלמה קרליבך היה הרבה יותר ממוזיקאי מוכשר: "אבא שלי היה רופא של נשמות, המוזיקה היתה עבורו כלי שמטרתו לאפשר לאנשים ללמוד להגשים את עצמם", אומרת נשמה קרליבך, בתו של רבי שלמה. נשמה, שהחלה להופיע עם אביה לקראת מותו וממשיכה את דרכו כזמרת, מדברת על אביה בהערכה רבה, הגובלת בהערצה: "הוא היה יושב עם אנשים, והמנגינות היו פשוט מגיעות, ואנשים היו שרים ושרים במשך שעות. השירה שלו היתה כמו חללית של אור, מסאז' ללב. הוא הפך את המוזיקה היהודית למשהו מגניב ולזה התחברו האנשים".
נשמה קרליבך יודעת לספר גם על מנהיגותו הרוחנית האמיצה של אביה, בעיקר כאשר הוא התעקש לאפשר לה לשיר איתו בהופעות, למרות מחאותיהם של יהודים אורתודוקסים.
אבל החיים איתו כילדה לא תמיד היו קלים לנשמה קרליבך. "הוא התקשה להציב גבולות בין חייו הפרטיים ומשפחתו ובין צרכיהם של תלמידיו, חסידיו ומעריציו הרבים", היא מספרת. "כילדה, זה היה קשה להצטרך לחלוק אותו עם כולם. אף פעם לא היה רגע פרטי, בשבת תמיד היו המון אנשים, הם אפילו היו אוכלים מהצלחת שלו, וגם כשהוא כבר היה עייף מכולם, הוא לא ידע איך להגיד לא. הוא נתן אהבה, והם לקחו ולקחו". נשמה קרליבך מותחת ביקורת על סוג מסוים של "מעריצי שלמה קרליבך" שלדבריה, חיקו אותו, הלכו איתו לכל מקום, ופיתחו עמו קשר תלותי. "אבא שלי היה אדם, ולא מלאך אבל באופן טבעי, היו כאלה שרצו להפוך אותו לסמל, ולא רצו לראות את האנושי שבו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חיבוקים חמים מדי?
|
|
|
|
|
|
|
בד בבד עם תהליכי האיקוניזציה שעברה דמותו של קרליבך, בעיקר לאחר מותו, כרבי וכמורה מואר שחיבק, נגע והאיר את גופם, ליבם ונשמתם של רבים, החלו לצוץ לאחר מותו גם שמועות וסיפורים על יחס בלתי הולם של כלפי נשים. על פי אינפורמציה המצויה באתר Awareness Center אתר העוסק באיסוף עדויות של מקרי הטרדה מינית של רבנים אורתודוקסים, מדובר במקרים לא מעטים הנעים בין פלירטוט בוטה, להטרדות טלפוניות ליליות, ועד למקרים של הטרדה מינית חמורה. על פי Awareness Center הקונפליקט בין חסידיו של קרליבך ובין מתנגדיו על רקע ההאשמות הללו הגיע לשיא כאשר, לאחר מותו, ביטלה עיריית ניו יורק קריאת רחוב על שמו בשל התנגדותן של נשים שלדבריהן נפגעו מינית משלמה קרליבך. למרבה הצער גם בישראל מסתובבים סיפורים דומים.
בניגוד לגורואים, רבנים ומנהיגים רוחניים כאריזמטיים אחרים שהואשמו בהטרדות מיניות של צאן מרעיתם והוקעו כנוכלים, מתחזים ושרלטנים, את המקרה של קרליבך לא ניתן לפטור בקלות רבה כל כך. ראשית, ההאשמות עלו רק לאחר מותו והוא מעולם לא נדרש להתעמת איתן. שנית, בניגוד למקרים אחרים, רבי שלמה קרליבך לא היה מתחזה, לא נוכל ולא שרלטן. הוא היה, באמת ובתמים מלחין בחסד ופרפורמר יוצא מגדר הרגיל, מורה רוחני ואיש רוח בסדר גודל מרשים. דרכו, תורותיו ומעשיו הצליחו להשפיע, להניע ולרגש נשמות רבות ולהצית לבבות רבים.
דרך אחת ליישב את הסתירה שבין יצירתו וסיפור חייו המרשימים של האיש ובין ההאשמות המיוחסות לו היא כמובן לטעון שמדובר בשקרים: "תגובתי להאשמות האלה" אומרת נשמה קרליבך, "היא שאני לא מאמינה להן ולו לרגע אחד. ברור שאני מתנגדת באופן נחרץ לאונס ואם היה מתברר שאבא שלי עשה דברים כאלה כשהיה בחיים, הייתי מלווה אותו בדמעות עד לשערי הכלא. אבל למה הן לא יצאו עם הסיפורים האלה כשהוא היה בחיים? למה הן חיכו? איזה תועלת צומחת מהסיפורים האלה עכשיו, חוץ מלהרוס את המשפחה שלנו? אבא שלי התחתן בגיל ארבעים ותשע, והיו לו המון מחזרות ומעריצות. היו לו הרבה אפשרויות ואת כולן הוא דחה. פגשתי חלק מהנשים האלה והן היו מאד אגרסיביות. אני הייתי קרובה מאוד לאבא שלי וגם נסעתי איתו להופעות, ובהתבסס על הניסיון שלי, הדברים האלה לא קרו מעולם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ספירת חסד משתלטת
|
|
|
|
|
|
|
גם רבים מתלמידיו וחסידיו של שלמה קרליבך מכחישים את ההאשמות המיוחסות לו, ורבים מהם אינם מוכנים להתייחס לדברים שנאמרו לאחר מותו. חלקם מציעים כיווני מחשבה נוספים. ג', למשל, מציעה הסבר פשוט משלה: "כל רב הוא קודם כל גבר, ורק אחר כך רב. לרבנים כריזמטיים יש כוח, ומה לעשות, הכוח הזה לפעמים מפתה". לעומתה, הרב ארתור ואסקו, מהדמויות המובילות של הסצינה היהודית-היפית בארה"ב, שהושפע רבות מקרליבך, מציע לבחון את המקרה באמצעות מודל מחשבתי קבלי מעמיק, המתאר שני טיפוסים של מורים רוחניים, שנכשלים דווקא בשל העוצמות הרוחניות שאליהם הם נחשפים:
"הקבלה מזהירה אותנו שספירות מסוימות (היבטים מסוימים של אלוהים המתגלים בנשמתנו) יכולים להפוך לכוחות מעוותים והרסניים. על פי רוב אנחנו מכירים את מקרי המניפולציות וההתעללויות שיכולות לנבוע מ"מנת יתר" של ספירת גבורה, היא מידת הדין... ישנה הסכנה של מורה רוחני שספירת גבורה השתלטה עליו. זהו אדם שמלמד באמצעות פחד משתולל ובאמצעות כעס או באמצעות מניצפולציות פסיכולוגיות. כך, למשל, מורה רוחני שספירת גבורה השתלטה עליו עשוי להפוך את תלמידיו למשרתים צייתנים של רצונותיו המיניים.
"דווקא את הסכנות הכרוכות בבת הזוג של ספירת גבורה, כלומר ספירת חסד (שפע של אהבה), אנחנו מכירים פחות. וזאת משום שאנחנו דווקא נוטים לחבב את הספירה הזאת. אבל שפע של אהבה עשוי להיות דבר מסוכן. גם ספירת חסד יכולה לצאת משליטה. למשל אדם שספירת חסד השתלטה עליו עשוי להיות מאחר כרוני, פשוט כי הוא מנסה לעזור ליותר מדי אנשים בו זמנית. טיפוס כזה עשוי להותיר את עצמו ואת משפחתו ללא פרוטה, כי הוא חילק את כספם לאנשים אחרים. הוא עשוי לשדר לכולם סימנים של אהבה אינטימית ובכך להפוך את האהבה האינטימית, מהסוג שאותה יש לחלוק רק עם אנשים קרובים, לדבר שבשיגרה. וגם – הוא עשוי להשתמש בכוחה של ספירת חסד על מנת להציף את תחושת העצמי של מי שאוהבים אותו והולכים אחריו, ולהשתמש בזה על מנת להתעלל בהם מינית".
יהא אשר יהא הבסיס העובדתי מאחורי הסיפורים המורשת שמשאיר אחריו רבי שלמה קרליבך היא מורשת רוחנית-מוזיקאלית גדולה ומפוארת, וגם מורכבת. מצד אחד - ליבו הרחב, הניגונים, כישרונותיו הכרזימטיים והמוזיקאליים, תורתו, מנהיגותו, עומקו הרוחני, האומץ הרוחני-חברתי, החדשנות והמהפכנות -כל אלו מעניקים לו מקום של כבוד בהיסטוריה של העם היהודי וגם בעולם הנצח של חיי הרוח והיצירה. מצד שני - דווקא השאלות שעלו לאחר מותו על צללים אפשריים באישיותו פורצת הגבולות, מעוררים אותנו להמשיך ולשאוף למנהיגות רוחנית מאוזנת, כזו שיודעת לאזן בין כאריזמה ובין צניעות, בין היסחפות ואהבה אינסופית ובין שליטה עצמית, בין חיבור אינסופי לשפע ולאהבה האלוהית, ובין הצבה נכונה של גבולות פנימיים וחיצוניים. זהו אתגר העומד לפתחו של כל אחד ואחת מאתנו - נשים וגברים, תלמידים ומורים, וכל אלו שמבקשים לפסוע בשבילי החיים בדרכה של הרוח.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מוזיקאי ומורה לקבלה, מלמד וכותב במסגרות שונות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
