 |
/images/archive/gallery/432/465.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
| כמו במחלת הצרעת, שבה נושרים אברים מגופו של האדם, כך גם רכילות והוצאת לשון הרע תולשת ומפוררת את הדימוי של האדם. אור זוהר על פרשת תזריע-מצורע |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חלק ראשון: אימפרוביזציה
מצורע, מוציא שם רע, מת מצער, מות צורה, מצר ורע, מרע ורץ, בלי מעצור, בלי רצועה, מרוצץ, מרוצע, צור רעם, צור וערום, צם וער, עץ מור, רום עץ, עוץ רום, מוץ רע, רוע צם, צו רעם, ער מיצר, עור צמא, צור צורה, מצורע מוציא שם רע.
 |
| הנוסע השמיני |
|
מה הקשר בין מתמטיקה קבלית, אש זרה, מיניות, מדור הניו אייג' ובקבוק יין טוב? יכול להיות שאין קשר. מפתח לפרשת שמיני |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
גוף יצר צליל, צליל יצר מילה, מילה יצרה מציאות, מילה עיוותה מציאות, מילה פגעה במציאות, מציאות יצרה מילה, מילה יצרה מחלה, מחלה יצרה נגע. נגע צרעת. לא לנגוע,לא לגעת, נגע צרעת, נגע צרעת, עור מצר, צורה רעה, נגע צרעת מה נורא.
מילים, חברי וחברותי האהובים והיקרים המשתבחים בשמו של השם בכל יום ויום, הפכו קלות, הפכו נזילות, הפכו זולות, הפכו נוזלות, הפכו פוזלות. הפכו פליליות, הפכו מעילות, הפכו מגעילות, הפכו מרעילות, הפכו מארוע של תום לארוע של מות.
שפה לנו. לשון לנו. דף לנו. עט לנו. מחברת לנו. ספר לנו. דפוס לנו. עיתונים לנו. רדיו לנו. פקס לנו. טי וי דלה-פלסמה לנו. מחשב לנו. מקלדת לנו. מסך לנו. מיקרופון לנו. טלפון לנו. סלולר לנו. אינטרנט לנו. פרסומת לנו. ספין לנו. סי די לנו. אם פי לנו. די וי איקס לנו. דיסק און קי לנו. אינפורמציה לנו. קומוניקציה לנו. טלפתיה לנו. כוח לנו. עוצמה לנו. יופי לנו. טוב לנו?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
חלק שני: אינפורמציה
|
|
|
 |
|
|
|
מרים הנביאה היתה למצורעת הראשונה בהיסטוריה של מצורעי עמנו. לאחר שדיברה סרה במשה רבנו, אחיה, כי אישה כושית לקח. דברי הרכילות שנטפלו לצבע העור הפכו לנגע בעורה של הרכלנית. המילים הפכו לצרעת ומרים נדדה אל מחוץ המחנה ושם התבודדה, מנודה. שבעה ימים התפשט נגע הצרעת בעורה ובגופה של הנביאה. שבעה ימים שבהם התגלם הכיעור הפנימי בכיעור חיצוני והפצע הנפשי היה לפצע פתוח בעור.
מחלת הצרעת שדיניה נזכרים בפרשת "תזריע מצורע" היא מחלה מוזרה בעליל: נגע הצרעת עלול להתפשט לא רק על עור האדם אלא גם על בגדיו ואפילו על קירות ביתו. כפי הנראה, מחלת הצרעת אינה מוגבלת לתחום החי בלבד. גם הדומם יכול לחלות בה. אם בית נעשה חולה בצרעת, יש להוציא את אבני הבית שבהן פשט הנגע ולזרוק אותן מחוץ למחנה במקום טמא. אם זה לא עוזר, והצרעת מתפשטת על כל קירות הבית, יש לנתץ את הבית כולו, לנטוש את אבניו במקום טמא ולבנות בית אחר תחתיו. באותו הזמן על שוכני הבית לרחוץ את בשרם ולחטא את בגדיהם.
המשותף לעור, לבגד ולבית הוא שהם דברים עוטפים, חיצוניים. הצרעת היא מחלה שמוציאה את הג'יפה החוצה אל פני השטח וגם בני האדם או הדוממים הנדבקים בה מוצאים החוצה – אל מחוץ למחנה. הרטוריקה המקראית המתארת את תהליך הריפוי מן הצרעת משתמשת כל הזמן במונחים של ניקיון ושל התנקות. הצרעת אינה נתפסת כדבר רע, ואפילו לא כעונש, אלא יותר כתהליך הכרחי של התנקות. הלכלוך הפנימי, הפצעים, הכאב, הרוע והאכזריות שבלב יוצאים החוצה ומקבלים ביטוי פיזי על העור, על הבגד, על קירות הבית. והחלקים הטמאים מוצאים אל מחוץ למחנה והם שבים פנימה
רק כאשר תהליך ההתנקות הסתיים והפצע הגליד ועבר.
כאשר נטמאה מרים בנגע הצרעת וגלתה אל מחוץ המחנה שבעת ימים, המתינו לה כולם. מחנה ישראל עצר מנדודיו, וכולם כאבו את חטאה של מרים והמתינו בסבלנות לתהליך ההתנקות וההיטהרות שלה. כמו במחלת הצרעת, שבה נושרים אברים מגופו של האדם, כך גם רכילות והוצאת לשון הרע תולשת ומפוררת את הדימוי, את האימאג' של האדם. של האדם: של זה שעליו הוצאה הדיבה אבל גם על זה שהוציא את הדיבה. בעצם, הצרעת מפוררת את הדמות הקולקטיבית של כולנו ביחד: הגוף מתפורר שכן איבר אחד דיבר סרה באיבר אחר וכך הגוף הקולקטיבי של הציבור מדמם, מקרטע, כואב ביחד את כאבה של מרים וממתין בסבלנות ובאהבה לשובה של הנביאה, טהורה ונקיה, אל חיק המחנה.
בספר הזוהר לפרשת מצורע כתוב: "כל מילה ומילה... שמוציא אדם מפיו עולה למעלה ובוקעת רקיעים ונכנסת למקום שנכנסת ושם נבחנת אותה מילה אם היא מילה טובה או לא. אם היא מלה טובה מכניסים אותה לפני הקדוש ברוך הוא למלא רצונה ואם לא, מוציאים אותה החוצה, ומתעוררת במילה הזו רוח אחרת... רוח של סיאוב".
כוחן של מילים הוא אינסופי. כל המילים נשמעות. גם אלו שנאמרות בחדרי חדרים. גם המילמולים והלחשושים. ישנו רובד מסוים שבו כולם שומעים את כולם. כולם רואים את כולם וכולם יודעים הכל על כולם. מילים בוראות, מילים יוצרות. כך או כך הן בוראות ויוצרות, בעזרת רוח הקודש או בעזרת ה"רוח האחרת". כך או כך המילה תהדהד ותיצור מציאות. את אשר אמרנו הוא אשר יהיה. מחשבות רגשות ומילים מלאות פצעים יצרו מציאות פצועה והנגע יראה מעל לפני השטח.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חלק שלישי: דוקומנטציה
|
|
|
|
|
|
|
הלכנו והרכבנו על חוטמנו את משקפי הצרעת, או שמא נאמר, הצערת, והסתובבנו ברחובות העיר הלבנה. על אוזנינו הרכבנו שפופרות האזנה מיוחדות, וכך יכולנו לפתע לשמוע את מלמולי הרכיל, ההאשמה, האשמה, ההשלכה וההטחה שממלאים את הרחובות, את הבתים ואת החדרים. בכל מקום ראינו כתמי צרעת. על פניהם של האנשים, על כפות ידיהם ועל כפות רגליהם. לעתים הבחנו בכתמים קטנים, לפעמים, בכתמים גדולים שהתפשטו על אברי גוף שלמים. לעתים היו כתמי הצרעת ניכרים על הבגדים. כמו קרעים וחורים דמיוניים, מפוררים את האריג, ממוססים את הבד.
ברחובותיה של העיר הלבנה גם קירות המבנים והבתים היו נגועים בצרעת. לא עובש. צרעת. גם בניני על בניני זכוכית ופלדה חדישים, גם על גשרי הבטון ובמחלפים וגם, כמובן, הבתים הישנים, המתקלפים ועמוסי הזכרונות. צער הצרעת. כל הד, כל הגיה, כל קול, כל צליל, כל הברה, כל מילה, כל אמירה חסרת כוונה או בעלת כוונה רעה שנאמרה אי פעם, כל דבר רכילות, או לשון הרע, או דבר עלבון או דבר קלון שנזקרו אי פעם ברחובות העיר הזו עם או בלי כוונה הצטברו על קירות הבתים ובין הרחובות ועל המכוניות ועל בגדי האנשים ועל האנשים עצמם.
ריח הצרעת החריף היה בכל, אבל האנשים בעיר הלבנה לא ידעו, או העמידו פנים שלא ידעו, או שאולי שכחו שידעו. כל כך הרבה מאמצים מושקעים בקוסמטיקה, בבשמים, במטאטאי רחובות, בגוררי מכוניות מצורעות, אבל הצרעת עודנה שם: גבולות המחנה אינם ברורים. אם אין מחנה, איך יצאו מוכי הצרעת אל מחוצה לו על מנת להתנקות? ובעיקר, העיר הלבנה איננה עוצרת מלכת. אם מי מתושביה לוקה בנגע הצרעת, אף אחד לא ימתין לו שבעה ימים עד שימלאו ימי רפואתו. בעיר ללא הפסקה מי שיוצא מהמשחק לשבוע איננו מזהה את המחנה שאליו הוא חוזר. עבר רק שבוע וכבר הכל שונה. אחר. בלתי מזוהה.
הצרעת היא תהליך של ריפוי פסיכופיזי של היחיד שלו עדה הקהילה כולה: פצעים שיצאו החוצה אל האור שמחוץ לעור יוכלו להירפא. להגליד. להתנקות. להיטהר. פצעים שיישארו בפנים אולי לא יגלידו לעולם. מנגנוני "מחלת" הצרעת הפסיכוסומאטיים של המסורת היהודית מחייבים להוציא את הפצעים שמתחת את פני השטח ולאוורר אותם בעור השמש. הלוואי עלינו ובקרוב אצלנו.
שבת שלום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
קבלה מעשית – התרגיל השבועי
|
|
|
|
|
|
|
השבוע של פרשת תזריע מצורע הוא זמן נפלא לאוורר פצעים ישנים שטרם הגלידו והתרפאו.
התרגיל:
1. ניזכר בצער ישן או ברע נושן שגרמנו בימי חלדנו לאדם אחר.
2. נתרכז בזיכרון הזה ונבקש לעצמנו התנקות והיטהרות.
3. נסמן את המאורע באופן חיצוני: קשר בבגד, בגד מיוחד, תסרוקת מיוחדת ובלתי שגרתית וכדומה. משהו שמבדיל ומפריד את הופעתנו החיצונית מההרגל ומהנורמה.
4. אם מישהו שואל אותנו מה זה – אפשר לענות: "צרעת היא".
5. במידת האפשר, נמצא גם מן לצאת מחוץ לעיר או למקום יישוב ולהתבודד קצת עם העניין הזה.
6. בתום כל התהליכים הללו: איך אנחנו מרגישים עכשיו? האם משהו השתנה?
בהצלחה
|
|
|
|
|
|
|
 |
| אור זוהר
| /images/archive/gallery/490/628.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
המעוניינים ללמוד קבלה וספר הזוהר עם אור זוהר מוזמנים ליצור קשר במייל | | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | קבליסט בלונדיני, מוזיקאי ואיש משפחה | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
