 |
/images/archive/gallery/800/149.jpg תודעה
עיבוד מחשב: יונתן לוי  |
|
|
|
|
|
|
| אם אנחנו לא נצרוך את המדיה בצורה חכמה, היא תאכל אותנו ותתקע גרעפס. עידו הרטוגזון על מרשל מקלוהן, שהעריך פרסומות יותר ממאמרים והבין איך הטכנולוגיה מכתיבה את התודעה. פרק נוסף בסדרת המאסטרים האינטרגלאקטיים |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בפרק הקודם בסדרת המאסטרים האינטרגלאקטים עסקנו בתיאולוג וחוקר האבולוציה הצרפתי תייאר דה שארדן. דה שארדן ראה את סיפורה של ההוויה כסיפור האבולוציה של היקום, מחומר – לחיים - לרוח. תהליך זה מגיע לשיאו בהופעתה של הנוספירה, שכבה של תודעה המקיפה את העולם.
הנוספירה היא פרי האבולוציה המשותפת של הרוח האנושית והתרבות הפלאנטרית כולה. כפי שכדור הארץ מכוסה בשכבה של חיים ביולוגים, כך מופיעה עם הגעתם של בני אדם חושבים, ושל כלים טכנולוגיים להפצת המחשבה – שכבה של רעיונות, מחשבות, קונספטים ותפיסות. לא מדובר עוד בקיום ביולוגי, אלא בקיום של אינפורמציה המתקיים, משתכפל ומופץ באמצעים טכנולוגים.
 |
| האיש שראה |
|
אם ברוס לי ניחן בכוח הגוף, וג'ימי הנדריקס בכוח המוזיקה, תאייר דה שארדן, המאסטר האינטרגלאקטי הרביעי, ניחן בראייה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
הדוגמה הקלאסית ביותר לנוספירה היא כנראה האינטרנט: יקום של אינפורמציה שמרושת על פני הכוכב כולו, ושהאנושות בוחרת להתקיים בו יותר ויותר.
הרברט מרשל מקלוהן היה אחד האנשים שעקבו בעניין אחרי הרעיונות של דה שארדן, והוא המשיך אותן בצורה רדיקלית כשבחן בתשומת לב את משמעותן והשפעתן של הטכנולוגיות המקיפות אותנו.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/800/153.jpg
מרשל מקלוהן בצילומו הידוע של יוסוף קארש צילום:  |
|
מרשל מקלוהן בצילומו הידוע של יוסוף קארש |
|
|
|
 |
|
 |
|
פרסומות כאמנות
|
|
|
 |
|
|
|
"אני לא בהכרח מסכים עם כל מה שאני אומר" (מרשל מקלוהן)
מקלוהן היה פרופ' לספרות אנגלית שגילה אמת כואבת, הנכונה בגילמן עד היום: סטודנטים לספרות לא בהכרח מתעניינים בספרות. מכיוון שמקלוהן לא אהב לשעמם את האנשים סביבו, הוא התחיל להחדיר לשיעורי הספרות שלו חומרים בלתי שגרתיים כמו ספרי קומיקס ופרסומות.
עד מהרה הוא מצא שהחומרים הללו רלבנטיים הרבה יותר, גם לסטודנטים וגם לו עצמו, מאשר אותם טקסטים ספרותיים קלאסיים שאותם הרבו ללמד באקדמיה. מכאן החל מקלוהן לחקור את השפעותיהם של אותה מדיה שנחשבה עד אז המונית וחסרת משמעות. למרות הביקורת מצד חוגי אקדמיה שמרנים התעקש מקלוהן ש"אם אינך מבין את הדברים היומיומיים הללו, שהם למעשה החלקים הבסיסיים שמהם מורכבים החיים שלנו, למה לבזבז את הזמן בלימודים על העולם של מישהו אחר".
מקלוהן היה הראשון באקדמיה שלקח פרסומות ברצינות ואף טען ש"פרסומות הן צורות האמנות הגדולה ביותר של המאה העשרים". "ביצירת פרסומת יוקרתית במגזין או בעיתון מושקעות יותר מחשבה והקפדה מאשר בכתיבת המאמרים והכתבות בכתב עת" הוא כותב בספרו 'להבין את המדיה',
וממשיך: "אף קהילת סוציולוגים איננה יכולה אפילו להתקרב להשגיהם של פרסומאים באיסוף ובעיבוד של נתונים חברתיים ראויים לניצול".
לא צריך לטעות ולחשוב שמקלוהן היה חסיד שוטה של הטכנולוגיות והמדיה המודרנית. הוא אמנם היה מאוהב בהן במידה ידועה וטען כי "אנשים מקבלים מפרסומות הרבה יותר סיפוק משהם מקבלים מהמוצר עצמו", אבל גם מודע בהחלט להשלכות ההרסניות שלהן. אלא שדווקא הדבר שאליו הוא התנגד היה הדבר שעליו אהב כל כך לדבר. "כל דבר שאני מדבר עליו, הוא כמעט בוודאות דבר שאני מתנגד לו בהחלט". אמר "ונדמה לי שהדרך הטובה ביותר להתנגד לו היא להבין אותו, ואז אתה יודע מתי ללחוץ על ה-OFF".
מקלוהן ידע שהפרסומות הן זדוניות. "אם מתבוננים בהן [בפרסומות] במודע יש בהן חוסר עקביות". אבל מי ייתן לאדם מודע לצפות בפרסומות? פרסומות מיועדות לזומבים, או כפי שכותב מקלוהן, "אנשי הצפרדע של המחשבה בשדרות מדיסון מתכננים בקפדנות את הפרסומות לחשיפה מודעת-למחצה. עצם קיומן משמש עדות, ובד בבד גם תרומה, למצב הסהרורי של כרך יגע".
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/752/445.jpg
לאהוב את החיים צילום:  |
|
|
|
|
|
|
|
|
טלוויזיה ואל.אס.די
|
|
|
|
|
|
|
"אנחנו יוצרים את הכלים שלנו ואחר כך הכלים שלנו יוצרים אותנו". (מרשל מקלוהן)
הלשון החדה של מקלוהן הפיקה לא מעט אמירות וביטויים שנונים לאורך השנים. אחד המפורסמים בהם הוא "המדיום הוא המסר". בביטוי הזה ביקש מקלוהן להבהיר נקודה חשובה שהרבה אנשים מתקשים לקבל עד היום: המדיום הטכנולוגי ולא התוכן שעובר דרכו הוא זה שיוצר את ההשפעה התרבותית. במילים אחרות, זה לא משנה אם תקרינו בטלוויזיה תוכניות דידקטיות וחינוכיות או סדרות פשע אלימות. ההשפעה של הטלויזיה היא בבסיסה זהה. ההשפעה התרבותית של הטלוויזיה אינה תוכן מסוים המשודר בה – אלא עצם ההופעה של חברה טלוויזיונית, כלומר חברה של תרבות המונים ויזואלית, המורגלת לקבל אינפורמציה במנות קצובות של דקות, בעזרת אמצעים ידועים ובסגנון עריכה והגשה מסוים המפעיל חושים מסוימים (ראייה ושמיעה) ומתעלם מאיברים אחרים.
כפי שאמר טראנס מק'נה, "טלוויזיה היא סם". לטלוויזיה יש סדרה של פרמטרים פיזיולוגים הניתנים למדידה ומהווים את החתימה שלה כפי שפרמטרים אחרים מהווים את החתימה של הירואין. אחרי כ-20 דקות של צפיה בטלויזיה הנשימה מפתחת קצב מיוחד, הדופק מתייצב על רמה קבועה, לחץ הדם מתייצב ברמה מסוימת והעיניים מקבלות איכות מזוגגת ובוהה. "האנשים הללו בתוך טריפ מסומם" אומר מק'נה. "האמריקאי הממוצע צופה 6.5 שעות בטלוויזיה. דמיינו לעצמכם שב-1948 היה מופיע סם שהאמריקאי הממוצע מבלה 6.5 שעות ביום עליו."
גם מקלוהן משווה את הטלוויזיה לסמים: "טלוויזיה היא מדיום רציני. זהו מדיום המכוון פנימה. אתה נקודת ההעלמות. זה נכנס פנימה לתוכך. אתה בתוך הטריפ הפנימי שלך, שניתן להשוות אותו לאל.אס.די".
מקלוהן הבין שטכנולוגיה יוצרת תודעה. למעשה ניתן לראות את ההיסטוריה של התודעה האנושית כהיסטוריה של הטכנולוגיות שפיתחה האנושות. ב'להבין את המדיה' מתחקה מקלוהן אחרי האופנים שבהן הופעת הכתב יצרה את התרבות המתמחה, הדפוס את הלאומיות ואילו הרדיו, על פי מקלוהן, הוא זה שאפשר את עלייתו של אדולף היטלר. על-פי מקלוהן הופעתה של כל טכנולוגיה חדשה משנה את הארגון והאיזון של של החברה האנושית מקצה עד קצה. מקלוהן הרחיק לכת עד כדי לומר כי "אנחנו איברי הרבייה של הטכנולוגיה שלנו. אנחנו קיימים רק כדי לשפר את המודלים של השנים הבאות".
התובנה שהתפתחותן התתזיתית והג'ונגלית של טכנולוגיות כגון אסמסים, שיתוף וידאו ברשת, או קרמים לשיזוף קובעת את עתיד התודעה של האנושות יותר מכל ממשלה על פני הכוכב היא תובנה מבהילה לרבים. מקלוהן לא היה טכנופוב אבל הוא בהחלט הציע להתבונן בטכנולוגיה במבט ביקורתי. "אין דבר שלא ניתן למונעו, כל עוד ישנה מוכנות להרהר על מה שקורה" אמר. ועם זאת, בנקודה הזו אני חייב להיות מעט ספקן. איני מכיר מקרים רבים שבהם ההרהור על טכנולוגיה שינה באופן מהותי את הדרך שבה אנחנו כתרבות משתמשים בה.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/624/040.jpg
טלוויזיה זה סם צילום: דריק ט. cc-by |
דריק ט. cc-by |
טלוויזיה זה סם |
|
|
|
|
|
|
|
טרור בכפר הגלובלי
|
|
|
|
|
|
|
"אני לא מעמיד פנים שאני מבין את החומר שלי. אחרי הכל, הכתיבה שלי קשה מאוד" (מרשל מקלוהן).
מקלוהן האמין שטכנולוגיות הן סוג של איברים הבאים במקומם של איברינו הביולוגים. המכונית באה כשלוחה של הרגליים שלנו ומחליפה אותן. הלבוש הוא שלוחה של העור שלנו המבצע בהצטיינות יתרה את תפקידי העור, הפטיש הוא שלוחה של היד – ואילו אמצעי תקשורת אלקטרוניים הם שלוחה של מערכת העצבים שלנו.
כאן אנחנו חוזרים לדה שארדן. כאמור רעיון נקודת האומגה של דה שארדן השפיע על מקלוהן כשהוא כותב "העידן האלקטרוני מקים רשת גלובלית שתכונותיה דומות מאוד לתכונות מערכת העצבים המרכזית שלנו". בכך הוא מעיר שעולם המדיה האלקטרונית מייצר מציאות שבה מערכת העצבים של האנושות הופכת למערכת עצבים משותפת. אנחנו חיים כיום במציאות שבה כמעט כל האינטראקציות שלנו עם העולם הינן אינטראקציות מתווכות דרך המדיה. רוב התקשורת שלנו עם אנשים הינה דרך טלפון, סלולרי, אימייל, אינסטנט מסג'ינג. בעזרת הטלוויזיה, הרדיו והאינטרנט אנחנו שומעים ורואים את אותם הדברים.
מקלוהן רואה את תהליך האלקטרוניזציה של עולמנו כתהליך שבו אנחנו מחצינים את מערכת העצבים הפרטית שלנו אל מחוץ לגוף שלנו, וזו הופכת לחלק ממערכת העצבים הפלנטרית. גם מקלוהן, כמו דה שארדן, היה נוצרי אדוק וראה את העידן האלקטרוני כהתגשמות רוח הנצרות. "בעידן האלקטרוני כולנו לובשים את המין האנושי כולו בתור העור שלנו" אומר מקלוהן. עשרים שנה אחרי דה שארדן הוא רואה את התגשמות נקודת האומגה בעידן האלקטרוני ובחתירה שלו לתודעה כלל אנושית משותפת. "על ספינת החלל ארץ אין נוסעים", אומר מקלוהן, "כולנו צוות".
27 שנים לאחר מותו, התחזיות של מקלוהן מתבררות יותר ויותר כנכונות. בשנות השישים נהגו לומר שאפשר להבין רק 10% ממה שמקלוהן אומר, אבל עם השנים והשתנות החברה נדמה שזה נעשה קל יותר. המחשבה המקלוהנית הפכה למציאות שמקיפה אותנו. אלא שרבות מהתחזיות הן מפחידות למדי: העלמות הקהילה, העלמות הפרטיות ויותר מכל את העובדה שהכפר הגלובלי האלקטרוני שבו שבה כל קטסטרופה שקורה משודרת מיידית לכל העולם תיצור מציאות של טרור ופחד.
למרות כל הדברים הרעים שמקלוהן חוזה שיקרו לנו בעולם הטכנולוגי (לצד הדברים הטובים), נדמה שהוא מותיר לנו מסר חשוב: להיות ביקורתיים למדיה שאנחנו צורכים ולהבין שאם אנחנו לא נצרוך אותה בצורה נכונה וחכמה היא תצרוך אותנו, תאכל אותנו לארוחת בוקר ותתקע גרעפס. אל תתנזרו ממדיה, תצרכו אותה כמו מאסטרים אינטרגלאקטים והכל יהיה סבבה, כמו שאומר טרנטינו.
בפעם הבאה נעסוק באופן שבו טכנולוגיה יכולה להפוך לטכנולוגיה הוליסטית, בעזרת מאסטר אינטרגלאקטי שהציע לנו מכונות רוחניות חושבות והוליסטיות ודרכים חדשות של מדיה רזיסטנס - טרנס מקנה
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/106/824.jpg
טרור משודר. צילום: רויטרס |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | עיתונאי, סופר וטכנומיסטיקן המתקשר עם ישויות דיגיטליות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
