 |
/images/archive/gallery/874/810.jpg בריטני ספירס בדרך לאשפוז
מתוך הדיילי ניוז  |
|
|
|
|
|
|
| זה הולך להיגמר בהתאבדות, בחזרה בתשובה או בגאולה. עידו הרטוגזון על ברטיני ספירס כדימוי הטוב ביותר למאבק הרוחני שהאנושות נמצאת בו כיום |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בשנים האחרונות אני עוקב בעניין הולך וגובר אחרי התופעה הקוסמית ששמה בריטני ספירס. מאשפוז, לגילוח ראש, להכאת פפראצי – בריטני הולכת וממצבת את עצמה כתופעת התרבות הפופולרית החשובה ביותר של האלף הנוכחי, הסמל המושלם של עשור הסימולקרה.
נוסטרדמוס
חזה שסוף העולם יגיע ב-1999. הדעה הרווחת היא שזה לא קרה, אבל במקרה או שלא במקרה, 1999 היא גם השנה שבה פרצה בריטני ספירס, לילית המודרנית, לתודעה הציבורית עם האלבום שלה "… Baby one more time" .
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
| בריטני בימים הטובים
| /images/archive/gallery/734/711.jpg  |
|
|
|
 |
|
 |
|
הצעצוע של האנושות
|
|
|
 |
|
|
|
בתחילת דרכה בריטני לא היתה יותר מעוד אייקון סקס-פופ שקל לשנוא אותו – דוגמה לאופן שבו בעולם החדש של שנות ה-2000, הפלסטיק מאכל את הטבעי. אבל כמו מדונה לפניה (רק בצורה מעודכנת ואגרסיבית יותר) בריטני ידעה מאז להמציא את עצמה מחדש בתדירות הולכת וגוברת. הפעם הראשונה שהיא לכדה את תשומת ליבי היתה ב-2003 כשיצא הסינגל Toxic. בשיר הזה, שאני אישית מחשיב אותו כשיר הטוב ביותר של האלף הנוכחי עד כה, היא זכתה לנצחיות.
Toxic סימן את תחילת עידן הסימולקרה של בריטני. היא שיחקה שם סוכנת חשאית שמחליפה זהויות ומשחקת בגברים, אבל כבר שם אפשר היה להרגיש משהו אפל בהרבה שמתרחש מאחורי הקלעים. התופעה ששמה בריטני ספירס החלה לצאת מכלל שליטה. היא הזכירה צעצוע שהטעינו אותו ביותר מדי חשמל והוא מתחיל להוציא ניצוצות ולקצר. הריון רדף הריון, נישואים וגירושים, ואשפוזים – ובמקביל תדמית סקסית חדשה שהלכה והתלכלכה במהירות מעוררת אימה ממש.
כל התהליכים הללו רק גרמו לבריטני להיראות אנושית יותר. המהלכים הנואשים שלה נראו כמו התרסה כנה מול העולם שהעמיד אותה במקום בלתי אפשרי – ואפשרו לצופים להרגיש כאילו הם מביטים לתוך נשמתה.
בריטני היתה הצעצוע של האנושות. כמו תופעות כוכב נולד אחרות (ובריטני היתה כוכב נולד במהותה) הדבר המרתק כאן היה לראות ניסוי בבני אדם – לראות מה יקרה לילדה הקטנה והקדושה הזו שחדרה לתוך היכלות הכסף והסטרא אחרא ולראות האם תצליח להיחלץ משם, באיזה נזקים נפשיים וקארמטיים ומה יעלה בגורלה. לכן הרגע המזעזע ביותר בקריירה של בריטני היה כנראה גילוח הראש שלווה באשפוז בינואר 2007. המשמעות של האקט הזה היתה יותר מהרס עצמי – בריטני רצתה לשבור לאנושות את הצעצוע שלה.
היה באקט הזה משהו תמים ונואש כל כך, זעקה אדירה לעזרה של מישהי שאיבדה את דרכה בשידור חי ובכל מקום שהיא מביטה היא רואה רק עוד ועוד מסכי טלוויזיה מסנוורים שמקרינים לה חזרה את התדמיות המסונתזות של עצמה. התופעה המזעזעת והמרתקת הזו גרמה לך הצופה לרצות לקפוץ לתוך הטלוויזיה לדחוף את כל צלמי הפרפרצי הצידה ולהציל את הילדה המסכנה הזו מעצמה. כאילו מתוך ציפוי הפלסטיק זועק לו זרע החיים והניצוץ האלוהי דורש להשתחרר.
אם תשוו את גילוח הראש של בריטני ספירס לתספורת של נינט תדעו מה ההבדל בין תרבות הפלסטיק האמריקאית שעוצמות הסטרא אחרא שלה מעבירות לך צמרמורות בגב לבין תרבות הפלסטיק הישראלית שמקסימום גורמת לך לרצות להקיא. לכן בריטני היא אלמותית ונינט מעניינת בערך כמו קרם לחות חדש של קרליין.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| הו תמימות קדושה. גלח
| /images/archive/gallery/706/361.jpg |
|
|
|
|
|
|
|
בריטני בהיכל המראות הסימולקרי
|
|
|
|
|
|
|
Blackout, האלבום החדש של בריטני, הוא לא רק אלבום דאנס מצוין שנשמע כאילו הופק מוזיקלית על ידי בליעל בכבודו ובעצמו, הוא גם חוויה אנושית ומיסטית אפלה ויוצאת דופן. הנושאים העיקריים באלבום הזה הן ההיסחפות של בריטני לתוך מחוזות הנפש של השטן בעודה נאבקת על נשמתה ונאבדת בתוך ים הסימולקרה (עולם הדימויים שמחליף את המציאות, על-פי משנתו של ז'אן בודריאר) שאינה מאפשר לה עוד לראות בבירור דבר מהווייתה.
בריטני מזכירה לי יותר מכל את לינדה פוקס, הזמרת מתוך "הפלישה הקדושה" של פיליפ ק. דיק. דיק התעקש שאם אלוהים היה מגלה את עצמו בפנינו היום הוא עושה זאת בצורה של פרסומת, והשירים והקליפים של בריטני, שהם כמו שידורים ישירים מתוך מצודת ה סטרא אחרא הם כמה מהטקסטים המיסטיים המטלטלים יותר שפיתחה האנושות באלף הנוכחי.
בסינגל הראשון מתוך האלבום Gimme More היא מתייחסת לתאבון חסר הגבול של האנושות לצרוך עוד ועוד ממנה. האנושות שמכורה למוצר הסינתטי ששמו בריטני ספירס בולסת את בריטני לדעת. יש משהו מצמרר באיך שבריטני מתארת את היחסים שלה עם המאזין "I see you/ And I just wanna dance with you/ Everytime they turn the lights down/ just wanna go that extra mile for you/ you got my display of affection/ feels like no one else in the room".
יש משהו מצמרר בדיבור הזה שהוא כאילו פרטי למאזין ולמעשה מכוון לאנושות שלמה שכמהה לתשומת לב מ"בריטני", תדמית סימולקרית של ישות שכלל אינה קיימת. אבל בריטני מבטיחה לתת לכל אחד את האהבה שהוא זקוק לה, אפילו אם היא תמות בדרך. בריטני היא ישוע המודרני המבטיחה להקריב עצמה על מזבח הסימולקרה למען האנושות המבקשת לצרוך אותה למוות.
השורות "center of attention, even when you're up against the wall/ you got me in a crazy position/ if you're on a mission/ you got my permission" מדברות על הנסיכה הנמצאת במרכז תשומת הלב אבל לכודה בו-זמנית במצב בלתי אפשרי, עמדה מטורפת. כשהיא פונה במילים "אם אתה במשימה, יש לך את הרשות שלי" היא מתכוונת כמובן למשיח שאליו היא פונה בעזרת שיר בקריאה לחלץ אותה ולגאול את האנושות.
התייחסויות לאובדן המהות הפנימית ולהפיכתה של בריטני להיכל מראות חסר מקור של תדמיות מסונתזות, ממלאות את האלבום הזה. בחלקים מתוך הקליפ של Gimme More בריטני נראית מסתודדת עם כפילות שלה, קשה לדעת מי זו בריטני ומי לא, ההרגשה הכללית היא של אובדן אוריינטציה פנימית ושכחה עצמית באופן שמזכיר קצת את Deeper and Deeper, אחד הקליפים האפלים והמופלאים יותר של מדונה.
השיר "Piece of me" מתייחס להפיכתה של בריטני למוצר צריכה בצורה ישירה עוד יותר אפילו. במהלך השיר היא שרה על האופן שבו ישותה נשברה לרסיסים סימולקריים, חלקי תדמית מפוזרים. בקליפ עצמו היא מפרישה עוד ועוד תדמיות של עצמה, מקמטת אותן ומשליכה אותן מאחוריה כאילו היא משליכה גלגולים ממעגל הקארמה. הרושם הכללי הוא שבריטני עזבה את מחוז בני האנוש והיא במהלך של התעלות רוחנית המתרחש בתוך מדיומים דיגיטליים ושבמהלכו היא הופכת למהות קוסמית מזוקקת שמצויה בהתהוות בלתי נגמרת – מה שששני הפילוסופים הצרפתיים דלז וגואטרי מכנים Becoming Imperceptible.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/136/002.jpg
ביקומינג אימפרספטיבל, כמו שאומרים AP |
AP |
ביקומינג אימפרספטיבל, כמו שאומרים |
|
|
|
|
|
|
|
מבחן רוחני לאנושות
|
|
|
|
|
|
|
מה שיפה במיוחד בבריטני הוא שעד עכשיו היא משחקת באופן מעורר הערצה על הגבול המופלא הזה שבו לא ברור האם היא מטומטמת, גאונה, עושה הצגות יח"צ או זועקת לעזרה. מצבה הפנימי של בריטני הוא בו זמנית שמור יותר מהכפתור הגרעיני האדום וגם גלוי וחשוף לעולם כולו. אפשר להקרין על בריטני כל דבר כמעט – ולכן היא מצליחה להיות הפנטזיה של הפלנטה כולה.
ביוטיוב אפשר למצוא את הקליפ הזה שבו רואים את ספירס יושבת לבדה בחדר קטן עם אדם לא ידוע שמצלם ומתוודה "אני מרגישה כאילו אני מחמיצה משהו בחיים", בתוך הרגע האינטימי כל כך הזה (שמשודר כמובן ביוטיוב) היא מדברת על כך שהיא מאמינה שיש קיום אחר ואפילו מזכירה את האפשרות לנוע דרך הזמן והחלל. היא נשמעת אבודה כל כך, קרובה כל כך ורחוקה כל כך, ושוב חוזרת האשליה הזו - כאילו בריטני צריכה שיצילו אותה, כאילו היא נאבקת להשתחרר מול העולם כולו בשידור חי.
אבל את מי צריך להציל? גם בקליפ ביוטיוב קשה להיות בטוחים אם זאת בכלל באמת בריטני או רק מישהי שדומה לה – עוד אחת מההופעות הסימולקריות שלה.
בסוף השבוע האחרון בריטני נלקחה שוב מביתה על אלונקה והיא מאושפזת כרגע בבית חולים לאחר סדרת תקריות מסתוריות למדי. הלב נכמר על הבחורה הצעירה הזו שכאילו נושאת את כל סבל הקפיטליזם על כתפיה. בריטני היא אולי הדוגמה הברורה ביותר לכך שהסלבריטאיות היא אחד מהניסויים האכזריים ביותר שאי פעם נעשו בבני אדם, ניסוי שהאנושות כולה מעורבת בו.
בריטני ספירס היא מבחן רוחני לעצמה ולאנושות כולה. זה הולך להיגמר בהתאבדות, בחזרה בתשובה או בגאולה. בינתיים בריטני תמשיך להיות הדימוי הטוב ביותר שאני מצליח לחשוב עליו למאבק הרוחני שהאנושות נמצאת בו בימים אלו.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/874/686.jpg
אשפוז בכפייה. הו אנושות AP |
AP |
אשפוז בכפייה. הו אנושות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | עיתונאי, סופר וטכנומיסטיקן המתקשר עם ישויות דיגיטליות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
