 |
/images/archive/gallery/893/753.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
| "ספר יצירה", הטקסט הקבלי הקדום ביותר שיש, יצא בימים אלה לאור מחדש בפורמט של שירה, מעין "הטאו דה צ'ינג של הקבלה". כרמל וייסמן משוחחת עם אברהם לידר, עורך הספר, על היצירה הכי אניגמטית ומהפנטת בקבלה היהודית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
ספר יצירה הוא אחד השרידים של תורת הסוד העברית הקדומה. הוא שייך לספרות ההיכלות והמרכבה והוא אחד מהטקסטים המרכזיים עליהם התבססה הקבלה. אין מידע מדויק לגבי זמן כתיבתו, וגם המחבר נותר עלום. יש מי שמייחסים אותו לאברהם. לאחרונה הוא יצא לאור בפורמט חדש של שירה, מעין "ספר הטאו" של הקבלה, בעריכתו של אברהם לידר.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכמה
חקק יה
יהוה צבאות
אלוהים חיים
אל שדי
רם ונישא
שוכן עד וקדוש שמו
מרום וקדוש הוא
וברא את עולמו בשלשה ספרים
בספר ספר וספור"
כרמל: "ספר יצירה" הוא הטקסט הקבלי הקדום ביותר, קדום כל כך שאין לנו מושג מי כתב אותו, נכון?
אברהם: יש מסורת המייחסת אותו לאברהם אבינו, אולי בגלל שהוא מופיע במילות הסיום "ספר יצירה לאברהם אבינו עליו השלום". הרב אשלג מזכיר מסורת המייחסת את הספר לרבי עקיבא, אך בפועל אין לחוקרים קצה חוט לגבי זהות המחבר. אם לא די בכך, קיימות מלכתחילה מספר גרסאות שונות של הספר.
כרמל: זהו ספר שנחשב לסתום וקשה לפענוח ונכתבו עליו תילי תילים של פרשנויות. מדוע אתה ותמימה זיסקינד מוציאים גרסה נוספת שלו ומה שונה בה?
אברהם: מרוב פרשנויות לא רואים את היער והספר נדמה כסבוך אך כשהסתכלנו על הטקסטים הם נדמו כשירה וכשארגננו אותם כבתי שיר, משהו בטקסט נפתח וכמו התבהר וזה איפשר שילוב והכלה של מספר גרסאות שונות לטקסט הזה. אפילו את הניקוד הוספנו באפור כהצעה לניקוד. הטקסט חולק בעבר לפרקים ומשניות ופשוט הורדנו את זה. הגרסה שלנו מציעה רמה של פרשנות בארגון ובצורה, ונראה שהיצירה נפתחת ומתפרשת על פי הצורה. הצענו לפרש באמצעות הוצאת הפירושים ולא באמצעות תוספת, וזו הייתה סוג של עבודת זן עבורי.
כרמל: זה באמת מרגיש לי פתאום כמו ספר זן או יותר נכון ה"טאו דה צ'ינג" בגרסה היהודית.
"יצר ממש מתוהו
ועשה אינו ישנו
וחצב עמודים גדולים
מאויר שאינו נתפס
צרף והמיר ועשה
את כל היצור
ואת כל הדיבור
בשם אחד
וסימן לדבר
עשרים ושניים חפצים בגוף אחד"
כרמל: כשלימדת אותי לקרוא בספר הזוהר אמרת לי פעם שהסוד הגדול באמת טמון בפשט ואם אפשר לסגור מעגל עם דבר שירדת לעומקו, עד שמגיעים מחדש לפשטות של הראשית ורואים שזה היה כל העת מול העיניים - סימן לדבר. נראה שזה קרה לכם עם "ספר יצירה" ויצרתם גרסה שמאפשרת לכל אדם, ללא כל רקע בקבלה, לקלוט את הטקסט. בגרסת השירה, הספר זורם וכייפי, ניתן לקרוא ולהתבשם בכולו בעשר דקות תמימות או להיתקע שעה בהרהורים על שלוש מילים. כך או כך, פתאום הספר נראה כל כך פשוט ונראה שאין כל ניגוד בין פשטות לעומק ויופי. נהפוך הוא.
אברהם: בהחלט. זהו ספר על מהות היצירה ואני חושב שכל יוצר, במובן הרחב ביותר של המילה, יפיק ממנו. אין בו שום דבר "קבלי", מיסטי או מקודד ויש בו מעט מאוד פסוקים. ביהדות היתה לטעמי אי הבנה כשהחליטו שהספר הזה הוא הוראות ליצירת גולם. יש גמרא האומרת שלשני אמוראים שיעמם בערב שבת, אז הם לקחו ספר יצירה, בראו לעצמם עגלה ואכלו אותה. זה נראה לי אחד מקטעי ההומור שנפוצים בגמרא.
כרמל: לתחושתי הספר בהחלט עוסק ביצירת גולם במובן של חומר גלם. הספר מדבר על עקרון של יצירת היש הבסיסי ביותר מהאין: יש חלל ריק או אולי דווקא מלא, זהו אותו אזור ספר, ומתוכו נובעים היסודות, ממדי הבסיס, התבניות, אבני הבנין, שאלו הן האותיות, כמטאפורה או מהות ממש, ואז אתה צר צורות וכל הצירופים האפשריים יוצרים ממשויות. אלו הם עקרונות בסיס שניתן לזהות בכל דבר שישנו. אבל שמתי לב שהספר מדבר רק על צורת הגלם, השאר זה בידיך: להפיח בזה רוח חיים, לטפח וללוות את צמיחת הדבר. זה כבר שייך לסיפור אחר.
אברהם: זו מחשבה יפה. אכן הספר עוסק באבני הבניין ולקראת סופו בהקשר לאברהם אבינו מוזכרת נשמת הדבר, "ואת הנפש אשר עשו בחרן". אני חושש שדווקא לזה נטפלו כשהחליטו שהספר מאפשר יצירת גולם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
"המליך ר' בשלום
וקשר לה כתר
וצר בהם כוכב בעולם
יום שישי בשנה
ונחיר שמאל בנפש זכר ונקבה"
כרמל: הספר הזה מזוהה עם כישוף כי יש מי שלוקח את תיאורי הספר כסוג של חוק, שכל אות שייכת לאיבר מסוים, למזל אסטרולוגי ולחודש מסוים וכדומה. אני בכלל לא מתחברת לחלק ה"טכני" הזה בספר, ביחס לקואנים היפהפיים האחרים שבו.
אברהם: העניין הוא שבגרסאות שונות של הספר האיברים והמזלות משוייכים לאותיות שונות. אני חושב שהסידור המוצע מציג נקודות משען כדי להראות שכל דבר מתבטא בשלושה מישורים: מרחב, זמן ואישיות.
כרמל: מעניין, זה קצת מזכיר את הרבעים בתיאוריה האינטגרלית של קן וילבר, פשוט פרספקטיבות שונות ויחסיות על המציאות.
"עשרים ושתיים אותיות יסוד
חקקן חצבן צרפן שקלן והמירן
וצר בהן את כל היצור
ואת כל העתיד לצור"
כרמל: אתה חושב שהאותיות כאבני הבניין של המציאות זוהי מטאפורה או שיש איזו מהות שמיוצגת באותיות עצמן? ביהדות יש זהות חשודה בין הדבר לדיבור, בין החומר לשפה. אפשר לומר שהספר מנבא את המצאת האינטרנט, מרחב שנוצר ע"י שפה, חיים בתוך אותיות.
אברהם: את יודעת, רבי אברהם אבולעפיה אמר שעולם העתיד הוא עולם של אותיות כי יש בהם אינסוף צורות וצירופים. אחרי שלוש וחצי שנים של הפיכת הספר על פיו, אני עדיין רואה בו רמות חדשות כל הזמן ואין בו סטטיות, הוא מצוי בתנועה מתמדת עד כדי כך שהיינו צריכים לעצור את עצמנו בנקודה מסוימת כדי להוציא אותו כבר. בכל פעם שאני מעיין בו אני רואה עכשיו עוד משהו שבא לי להזיז, זה כאילו יש לספר ולאותיות שלו נפש משלהן והן לא נחות לרגע. העבודה על הספר היתה למעשה עבודה עם "ספר יצירה" עצמו כחומר גלם. ואני חושב שלא בכדי אין מלכתחילה גרסא אחת לספר הזה, אולי כזו היא האמת, פשוט אין לה גרסא אחת אחידה.
כרמל: אני מאוד מזהה את האנרגיה הזאת של התנועה בספר הלכאורה סטטי. והנה בדיוק על זה הספר מדבר, איך יוצרים צורה מוגמרת עם התחלה וסוף מתוך אינסוף? מהו הכוח המכריע ביצירה ספציפית שכאן ההתחלה וכאן הסוף כשהכל נובע מהאחד? זהו סוד של פרספקטיבה שהספר מכנה "עומק ראשית ועומק אחרית" וכולנו מתמודדים איתו בכל דבר שאנחנו עושים, איפה ננעץ את נקודת ההתחלה ובאיזה רגע נכון לסיים? גם הכתבה הזאת היא צירוף אותיות שאני לשה אותו מתוך שיחתנו והופכת בו ובוחשת אותו ומשנה בו את הסדר, איפה תתחיל השיחה שלנו ואיפה אעצור אותנו ואשים לנו סוף כדי שלא נאבד את הקוראים בתוך הבלילה?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עשר ספירות בלימה
בלום פיך מלדבר
וליבך מלהרהר
ואם רץ פיך לדבר
וליבך להרהר
שוב למקום
שעל כך נאמר
והחיות רצוא ושוב
ועל דבר זה נכרתה ברית
אברהם: אולי זהו סוד הבלימה. כמו שנאמר באיוב "תולה ארץ על בלימה". המילה בלימה היא "בלי מה" - מקום שאין בו סדר והמשגה, מקום היולי של כאוס טרום בריאה - והאתגר הוא לדעת לצמצם, לעצור, לבלום בתוך התנועה המתמדת.
כרמל: ואם תהפוך את שורש ב.ל.מ יש לך מ-לב, דרך הלב, ל"ב נתיבות שבהן פותח הספר, וחוזר הגלגל. אני חשה שדפוסי התנועה של הספר הם כמו בחישה, הספר סובב סביב עצמו כספירלה הקודחת לעומק הריק. יש בו מעגליות כל כך נשית שפתאום ברור לי שהוא נכתב ע"י אישה, למעשה. בידי מי אם לא אישה קיים סוד היצירה? זה ידוע בספרות הכללית שנשים היו משחררות יצירות ללא ציון שמן כמחברות בתקופות שבהן הן לא התקבלו כיוצרות לגיטימיות ובין הטקסטים העממיים בעולם קיימים טקסטים רבים שכתבו נשים. אולי זה קרה גם בארון הספרים היהודי שהוא כה גברי? זה יהיה אירוני ומתאים כל כך שתורת הקבלה העוסקת בתיקון הנקבי מתבססת על טקסט שנכתב בידי אישה ויוחס לגבר...
אברהם: כגבר אני חייב להתנגד לרעיון שרק אישה יכלה לכתוב כזה ספר, אבל זו לא הפעם הראשונה שאני שומע רעיון כזה. מי יודע.
"עשר ספירות בלימה
נעוץ סופן בתחילתן
ותחילתן בסופן
כשלהבת קשורה בגחלת
ואדון יחיד
ואין לו שני
ולפני אחד מה אתה סופר"
כרמל: והנה נעוץ סופו בתחילתו, הגענו שוב לשאלת המחבר בה פתחנו. אולי סימן לדבר לנעוץ את נקודת האחרית של שיחתנו ממש כאן.
אברהם: ולפני אחד מה את סופרת.
כרמל: יאללה, סוף. זה ממילא ימשיך לזוז.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | חוקרת תרבות וטכנולוגיה ומרצה לתקשורת | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
