ראשי > ניו אייג' > כרמל וייסמן
בארכיון האתר
שיחת פנים
מה שהפך את ניל דונלד וולש למיליונר זה מה שכל ילד בן עשר עושה באמבטיה: שיחות עם אלוהים. כרמל ויסמן ראתה את הגרסה הקולנועית של רב המכר הרוחניקי והיא כבר לא כל כך בטוחה עם מי וולש באמת מדבר
16/3/2008
סרטו האוטוביוגרפי של ניאל דונלד וולש המתאר כיצד החל את שיחותיו עם אלוהים, הוא גרסא רוחניקית לנוסחת החלום האמריקאי, שעליה התבסס גם סרט המיינסטרים שכיכב על מסכינו לא מזמן, "המרדף אחר האושר". בסרט ההוא, המבוסס על סיפורו האמיתי של כריס גארדנר אשר גולם על ידי וויל סמית', הגיבור מגשים את החלום האמריקאי ועולה מן האשפתות אל הבורסה של אמריקה התאגידית. ב"שיחות עם אלוהים", לעומת זאת, וולש מידרדר לפת לחם, אך המשאב שהופך אותו למיליונר אינו מוח כלכלי מבריק או כשרון ייחודי, אלא משהו שכל ילד בן 10 עושה באמבטיה: שיחות עם אלוהים. אם הייתי יודעת שהדיאלוגים הללו שווים מיליונים, הייתי הופכת לשי טובלי כבר בתיכון.

כשספרו הראשון של וולש התפרסם ב-1995 הוא שימש השראה לאנשים רבים ופרסם אותו בזכות, שכן היינו זקוקים לתזכורת שאנחנו תמיד יכולים להתקשקש עם אלוהים בדיאלוג פנימי פשוט, כמו
בגיל עשר באמבטיה. היינו צריכים לנער כמה מסכות מתפיסת האלוהות החיצונית, הדתית, הכבדה והמרוחקת שלנו. אבל לאחר שוולש פרסם 9 ספרים בנושא, הרגשתי שאיזשהו איזון הופר. תהיתי היכן נחצה הגבול בין השליחות שלך להזכיר משהו לאנשים, לבין המקום שבו אתה מציע להם את האמיתות הגלומות בתכנים של הדיאלוג שלך עם אלוהים – כתחליף לדיאלוג האישי שלהם עם הבורא. 

לתפיסתי, מה שאמר הבורא של וולש לוולש נכון ומתאים בעיקר לוולש וזו השראה מופלאה שהוא משתף אותנו בכך ומעודד אותנו להתנסות בזה בעצמנו. בשביל זה מספיקים ספר או שניים. בערך בספר השלישי, מתחילה להתגנב אלי התחושה, כקוראת, שוולש מציע לי את התשובות שלו על החיים כמעין דת חדשה. נראה שהאינטרפרטציה של הבמאי לספריו של וולש הייתה זהה לתחושה שלי, שכן הסרט מספר את סיפורו כגיבור ייחודי ואינו מזכיר לנו שגם אנחנו יכולים לעשות זאת בכל רגע.
אחד מסימני הזיהוי של הניו אייג' דמיקולו
המצב הזה בא לידי ביטוי בצורה קיצונית לקראת סוף הסרט (מי שלא רוצה לקרוא ספויילר יכול לדלג לפסקה האחרונה כי מדובר ברגע הדרמטי הכמעט יחיד בסרט, אם כי זה לא חלק מקו העלילה המרכזי): באחת ההרצאות הראשונות של וולש בחנות ספרים עלומה, מתפרצת לדבריו אישה בוכייה ששואלת איפה היה האלוהים הנחמד שלו שמקשקש איתו באמבטיה, כשהבן שלה מת. היא מספרת שהבן היה מאומץ וכשהוא גילה זאת הוא מירר את חיי המשפחה עד שנשבעה לו שבגיל 18 היא תדאג שיתאחד עם אימו. כאשר הגיע יום הולדתו ה-18 הילד נהרג בתאונת אופנוע. 

וולש עוצם את עיניו בתגובה וכעבור כמה דקות מודיע לאישה שבנה מת כדי שהיא תוכל לעמוד בשבועה שלה: אימו האמיתית מתה לפני כמה שנים וזו הדרך היחידה שהוא יכול היה להתאחד איתה. בעוד הקהל בחנות הספרים מעמיק את הערצתו לכוכב הנולד, אני צוברת זעם בליבי. אם יש דבר שמרגיז אותי יותר מגורואים שאומרים לך מה לעשות, זה גורואים ש"מגלים" לך את הסיבות לדברים שקרו לך ומסדרים לך את הראש.

וולש איבד אותי בדקה שהוא החל לשלוף תשובות רוחניות מהמותן לקשיי החיים של אנשים אחרים. מתרגלי רוח רציניים יודעים שחלק מתהליך המודעות הוא דווקא חתירה תחת מנגנון הסיבתיות, לעבר הכלה של החוויה הכאוטית, הפרדוכסלית, במציאות המורכבת מריבוי משתנים בלתי תלויים, בלתי מודעים ובלתי ניתנים לפיקוח. גילוי קשר סיבתי במציאות כזו הוא בדיחה או במקרה הטוב, תמונה חלקית מאוד. ההסברים הסיבתיים הללו הם בעיני אחד מסימני הזיהוי של ניו אייג' דמיקולו והם לא יותר טובים מ"הוא נהרג כי לא הייתה לכם מזוזה בבית".
תאמינו לי, יש לא מעט אלוהים שם בחוץ
אם לפני כן נתתי לוולש קרדיט שהוא מדבר עם הבורא שלו, עכשיו אני כבר לא בטוחה עם מי הוא מדבר. גם אני מתקשקשת עם אלוהים כל היום כבר הרבה שנים. ותאמינו לי, יש לא מעט אלוהים שם בחוץ, לא בכדי המילה הזו בעברית היא בצורת רבים. לא תמיד דאגתי לבדוק עם איזה אלוהים בדיוק אני מדברת ובעוונותי דיברתי לא פעם עם האלוהים שהיה מוכן להשמיע לי את מה שרציתי לשמוע או לשים אותי בעמדה בה רציתי להיות. עצתי לוולש לקראת הספר העשירי היא לנסות לעמוד על כוונותיו ותוכניותיו לעתיד של האלוהים הזה.

מפרספקטיבה קולנועית גרידא, הסרט בסדר ותו לא, וזאת בזכות העובדה שרוב הסרט עוסק בסיפורו האנושי של אדם הנופל ממעמדו. דווקא ה"פלאש פורוורד" להרצאות שוולש נותן כמליונר או סתם חזיונות שהוא חווה על הדרך, הם בגדר הפרעה אסתטית ונרטיבית מעצבנת. כסרט הוא ניתן לצפייה, אך השראה רוחנית לא מצאתי בו.
ניל דונלד וולש

לאתר הסרט
חוקרת תרבות וטכנולוגיה ומרצה לתקשורת

  מדד הגולשים
תשתחרר, בנאדם
                  40.86%
אני הוא זה
                  9.68%
האיש שפתח את הדלת
                  5.38%
עוד...

כרמל וייסמן
שיחת פנים  
הטאו של היצירה  
כך חטפתי את צ'ופרה  
עוד...
כל הכותבים
  

כותבים אחרונים
אבולוציה עכשיו
אביתר שולמן
ארז שמיר
בארי לונג
גבריאל רעם
ד''ר דבורה צביאלי
דוד מיכאלי
יונתן לוי
מיכל גזית
ערן גולדשטיין
סקר
מישהו מטפל בך?
כן
לא