 |
/images/archive/gallery/711/977.jpg cc-by, Evan. צילום אילוסטרציה.
 |
|
|
|
|
|
|
| שמעתי בחיי משפטים כמו "לא בנוי לקשר", או "לא עכשיו", או "לא איתי". אבל תמיד חייכתי בתוכי, ידעתי שזה שלהם, לא שלי. המושג "דחייה" פשוט לא צרוב אצלי במערכת. הרהור קצר של מיכל גזית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בתקופתי הסטודנטיאלית מכרתי סנדוויצ'ים במשרדים. האיכות היתה ערך עליון, והתוצרת היתה מושקעת וטעימה במיוחד. כשהיינו יוצאות ממשרד, אני ושותפתי דאז אסנת, היינו חולפות על פני אנשים מחויכים שלועסים בנחת את ה"יצירות" שלנו. אסנת היתה פונה מדי פעם לאחד מהם, ועם החיוך הכובש שלה, שואלת "טעים לך?", והם היו מהנהנים בהנאה.
 |
| פרדוקס התחביב |
חונכנו שאי אפשר להתפרנס ממה שאנחנו אוהבים לעשות. ואז, או שאנחנו עושים משהו אחר, או שאנחנו לא מתפרנסים
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
לאחר אחת מאותן פעמים שאלתי אותה "את רואה שהם באקסטזה, אז למה לשאול אותם"? והיא ענתה "כשהם אומרים, הם גם יזכרו, החוויה הופכת מתחושה לאמירה". בת 22 היא היתה אז, וגאונית של יחסים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
יש לי מספיק שריטות אחרות
|
|
|
 |
|
|
|
חבר פעם שאל אותי איך אני מתמודדת עם חוויות של דחייה. "אני לא יודעת" עניתי לו "אין לי זיכרונות חיים של דחייה". הוא התעקש שזה לא יכול להיות, "לכולם יש פחד דחייה וחוויות דחייה". (טוב, הוא פסיכולוג).
אז זהו, שאין לי, והסיבה היא שדחייה לא צרובה במערכת האמונות שלי (יש לי מספיק שריטות אחרות, זה בסדר). לכן גם אם היו מקרים בעבר שיכולים להתפרש ככאלה, הם או נשכחו לגמרי ולא מופיעים בכלל בסרט החיים שלי, או קיבלו בזמן אמת תרגום אחר לגמרי - התרגום האמיתי בשבילי - והפכו בשבילי לסיפור צמיחה.
כך למשל, בכמה מערכות יחסים בחיי שהפכו לסיפורי אהבה מטורפים היו רגעים שהרבה אנשים סביבי יכלו לתרגם כדחייה ולחוות הדיפה. שמעתי משפטים כמו - לא בנוי לקשר, או לא עכשיו, או לא איתי. חייכתי בתוכי, יודעת שזה שלהם, לא שלי, ועוד רגע המילים ישתנו, מה שכמובן קרה. בשום שלב לא תרגמתי את האמירות האלה כדחייה,
כי הן באמת לא היו כאלה.
בתוך כל מערכת, בין אם היא של דקות ובין אם של חודשים או שנים, יש זמנים של עלייה והתעלות וזמני נפילה, בלבול, כאוס. זה לגמרי טבעי.
יש לנו את הכוח להעצים את התחושות שלנו ושל השותפים שלנו ברגעים האלה, לטוב ולרע. כולנו יודעים את זה, וכולנו משתמשים בזה אינטואיטיבית. ועם זאת, אני תמיד מתעצבת לראות בכל פעם מחדש עד כמה אנשים משתמשים ביכולת הזו בכדי להגדיל את השלילי, ולחוות שוב ושוב נטישה, דחייה, ביקורת.
אנחנו משחקים עם הרגעים האלה באופן בלתי מודע. מאפשרים לתשובות לשחזר בתוכנו שוב ושוב אמונות בסיסיות שצרובות בנו, מגילאי חיים מוקדמים.
כשבמישהו קיימת אמונה שהוא/היא נדחה באופן קבוע, ועוד שפע של וריאציות פנימיות על התחושות האלה, הוא ימשיך ליצור מצבי חיים שמנציחים את התחושות הללו. הוא ישמע את המילים שהוא עצמו מזמין לתוך כל סוגי היחסים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אפשר להחליף סרט
|
|
|
|
|
|
|
אז אם כל הדברים האלה צרובים בתוכנו עמוק כל כך, לטוב ולרע, מה בכלל התועלת בהתייחסות אליהם, בהצפה שלהם למודעות? והתשובה היא שהם ברי שינוי, באופן ברור, ואפילו די מהיר.
כי אם מבינים שמדובר באמונות בסיסיות שמייצרות שוב ושוב הוכחות, ניתן גם ללמוד להאמין בדברים אחרים ולשנות את הסרטים שאנחנו זוכרים. אפשר לשנות את מבני היחסים בתוכנו ומחוץ לנו. להפוך את היחסים לאומנות, ולא לסיוט מתמשך עם דפוסים שחוזרים על עצמם.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מנחת סדנאות 'דרך האמן' לפיתוח וביטוי היצירתיות, עיתונאית ויועצת פסיכו אסטרולוגית.
gazit_michal@nana.co.il | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
