 |
/images/archive/gallery/915/214.jpg
V 2, cc-by  |
|
|
|
|
|
|
| מה יותר חשוב - להקשיב לרצונות שלי או למלא את התשוקות של בן הזוג? אוהד אזרחי על שלושה שלבים לשדרוג יחסי המין: מתלותיות לאגואיזם בריא ומשם להתמסרות ללא תנאי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
למה צריך לשים לב בתרגול טנטרי? לתחושות של בן או בת הזוג, או לתחושות שלי עצמי?
האם יש ערך רוחני להתעלמות מצרכי שלי לטובת מימוש תשוקותיו של בן הזוג? או אולי עלינו להפסיק לרַצות אחרים, ולהתחיל להקשיב לעצמנו ולרצונותינו האמיתיים, גם אם זה לא עולה בקנה אחד עם מה שרוצים האנשים הקרובים לי - במקרה זה - בן או בת הזוג האינטימיים שלי?
שמעתי לא מעט מנחי ומורי טנטרה בארץ ובעולם שמנחים את המתלמדים בסדנאות הטנטרה להפסיק לחשוב על מה מרגישים בן או בת הזוג במהלך תרגול החוויה הטנטרית, ופשוט להיכנס פנימה ולשים לב מה אני מרגיש\ה ומה טוב או לא טוב לי.
בשיטת העבודה של דיויד דיידה (מחבר רבי המכר "דרך גבר", ו"לילות פרא"), אותה אימצנו בחום אל תוך שיטת KabaLove – תוכלו לשמוע פעמים רבות את המורה מנחה את התלמידים להרחיב את תחום החישה ודווקא להרגיש עמוק את בן או בת הזוג. לא להיסגר בתחושות שלנו עצמנו, לא "ללכת פנימה" לעולם
תחושות פרטי, אלא להיפתח ולהרחיב את יכולת החישה שלנו החוצה - אל עבר הזולת, ואף מעבר לכך - אל כל הנוכחים בחדר, והלאה מזה. מי שיזכה להשתתף בסדנאות של דיידה (בינתיים בעיקר בארה"ב) יוכל לשמוע אותו מנחה את המתרגלים להרגיש את בן/בת הזוג, להרגיש את הגוף שלהם, ואת הלב שלהם, לחוש אותם מעבר להסתרות ולמגננות, לחוש את ערגת הלב של הזולת – ולפעול כדי לשרת באהבה את אותה ערגה עמוקה.
לכאורה - סתירה. מורי טנטרה מנחים אותך להרגיש מה טוב לך ודיידה מנחה אותך לצאת מעצמך ולהרגיש את הזולת ולפעול מתוך התמסרות ושירות כלפי הלב החי של בן הזוג. האם באמת סתירה יש כאן? האם דיידה מנחה את תלמידיו להמשיך בדפוסים של ריצוי הזולת? של התעלמות מרצונותיך שלך לטובת רצונותיו של האחר?
אז זהו, שלא. אך מכיוון שיש כאן סתירה לכאורה, אני רוצה לעשות קצת סדר בסוגיית הריצוי בכלל. מה משמעותו של ריצוי הזולת ומה ההבדל בין ריצוי לשירות מאהבה?
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/677/407.jpg
כלל ראשון: אל תתלו על בן הזוג צ'אק האדסון |
צ'אק האדסון |
כלל ראשון: אל תתלו על בן הזוג |
|
|
|
 |
|
 |
|
מהו ריצוי?
|
|
|
 |
|
|
|
ראשית בואו נסתכל על מנגנון הריצוי - מנגנון שכולנו מכירים היטב אך מעטים מדווחים דיווח בהיר על מה שמתרחש בתוכו. רבים חושבים שכשאני עסוק בלרצות מישהו אחר, אני שם את הרצונות שלו מעל הרצונות שלי, ואת הצרכים שלו מעל אלו שלי. פעמים רבות אפשר לשמוע אנשים שזה מקרוב באו לעולם הרוחני טוענים ש"גיליתי שתמיד חייתי בשביל אחרים, ואף פעם לא חייתי בשביל עצמי. תמיד היה חשוב לי יותר מה הם צריכים ממה שאני צריכ\ה" וכולי. אלא שיש טעות גדולה באבחנה הזו.
כשאני מרצה מישהו אחר אינני שם את רצונותיו מעל רצונותי שלי, אלא להפך - אני כל כולי עסוק בתוך הצרכים שלי. לחלוטין בתוך עצמי, רק שבסדר העדיפויות הפנימי שלי חשוב לי יותר לקבל אישור מאותו אדם שאני "בסדר" מאשר לממש את שאר הצרכים שלי. זהו צורך אגואיסטי לחלוטין שלי עצמי - הצורך לקבל אישור מאחרים איננו יוצא מכלל הצרכים האגואיסטים לחלוטין. האגו זקוק לאישור באותה דרגה של קיום יותר ממה שהוא זקוק למימושם של דברים אחרים.
למשל: נניח שאני נורא אוהב אופרה, ואשתי הרבנית שתחיה דווקא אוהבת ללכת לספארי. לדעתה, נניח, גבר שאוהב אופרה הוא חנון. אם נורא חשוב לי לקבל ממנה אישור שאני בסדר, שאני לא חנון ושאני גבר שווה, אני אמנע מלהזכיר את תשוקתי ללכת לצפות באופרה, ואציע לה תמיד "בואי נצא לספארי, כמו שאת אוהבת...". אבל האם התעליתי בזה מעל לעצמי? כלל וכלל לא. האם יצאתי ממלכודת האגו הנרקיסיסטי? ברור שלא. כל מה שעשיתי הוא לשים את הצורך באישור על גבריותי גבוה יותר בסולם העדיפויות מעל לצורך בצפייה באופרה. אבל עדיין - לא הייתי קשוב אליה באמת. לא שירתתי אותה, אלא את הצרכים שלי. הפקתי ממנה תועלת. קבלתי ממנה אישור.
בשפה של דיידה (הזהה ברמת התוכן לשפת המונחים הקבלית, אך על כך לא נרחיב כרגע) בכל פעם שאני מתעסק בצרכים הפרטיים של האגו שלי, אני נמצא בשלב מס' 1 של ההתפתחות הרוחנית. שלב מס' 1 מוגדר כשלב שכל כולו ממוקד באני ובצרכים שלי. הצורך באישור והצורך לרצות אחרים כדי לזכות באישור – כלולים ברשימת צרכי האגו. ובגדול.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/839/250.jpg
אני רוצה אופרה! פנטום האופרה |
פנטום האופרה |
אני רוצה אופרה! |
|
|
|
|
|
|
|
אז מה קורה כשאני מחליט להפסיק לרצות אחרים?
|
|
|
|
|
|
|
מה שקורה זה שמשהו בתוכי גדל והתפתח קצת, ואני אולי מבין באיזה מקום עמוק שאינני זקוק לאישורם של אחרים כדי להיות מאושר. לפחות אני מצליח להיות פחות תלוי באישורם של אחרים. עדיין אינני הופך בכך לאדם המתעלה מעבר לאגו, אך סדר העדיפויות בתוך צרכי האגו משתנה במקצת. פתאום אינני זקוק יותר לאישורה המתמיד של זוגתי, אני מרגיש שיש לי ערך גם אם היא תחשוב שאני חנון שאוהב אופרות, ואני מצליח להעלות את אהבת האופרה שלי למקום של כבוד בסדר העדיפויות.
מה שעוד קורה זה שאני מפסיק לפחד מקונפליקט. וזה חשוב מאוד. כל עוד אני תלוי באישורם של אחרים אינני יכול להרשות לעצמי להיכנס לקונפליקט איתם. הרי אם אהיה איתם בקונפליקט – הם יחשבו עלי שאני אפס \ לא שווה \ מטומטם \ וכולי – הקיפו בעיגול את התשובה הנכונה.
אדם הזקוק לאישור חיצוני עסוק בלרצות אחרים וחושש מאוד מקונפליקטים. אך ברגע שחלה התפתחות מסוימת של בשלות של האני, של האגו, האגו הופך להיות יותר "בריא" וזקוק פחות לאישור חיצוני, רצונותיו הנוספים של האינדיבידואל עולים לפני השטח, והיות ואין הוא מכור למה יחשבו עליו הוא מסוגל גם להסתכן בקונפליקט קטן ולומר בפה מלא שלא בא לו ללכת לספארי - הוא רוצה אופרה!!!
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
נחזור לחדר המיטות
|
|
|
|
|
|
|
כשמורי הטנטרה מדריכים את משתתפי הסדנאות שלהם להרגיש מה הם מרגישים ומה הם רוצים ולא להיות עסוקים במה מרגישים בן או בת הזוג, מה שעומד מאחורי זה הוא הרצון לעודד את האדם לבוא לידי נוכחות בריאה. לא להיות במצב הנזקק לאישור, אלא להיגמל מזה ולהצליח להרגיש מה אני רוצה, מה אני מרגיש, מה טוב לי, מה נעים לי בגוף ובנפש, ולבטא זאת באותנטיות. רק כשיש לנו שני אנשים שמצליחים להיות ברמה שכזו – יש מה להתחיל לעבוד איתם, כי לפני כן האדם לא הביא את עצמו באמת. אין הוא אדם עצמאי, אלא אדם תלותי הזקוק לאישור הזולת, ובתחום הטנטרי – אפשר פשוט לומר שזה ממש לא סקסי.
כגבר אתה רוצה מולך אישה שמרגישה. שיודעת את עצמה ויודעת מה טוב לה ומה לא, שיודעת להרגיש וליהנות, ולא מישהי שמנסה לרצות אותך כל הזמן. כאישה את רוצה גבר שיש לו מינימום של חוט שדרה, ויודע מה טוב לו ומה לא. גבר שאיננו מפחד ממך וממה שתחשבי עליו וגם אם הוא עדיין לא יודע להרגיש אותך באמת, לפחות שירגיש את עצמו...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
השלב השני
|
|
|
|
|
|
|
במצב הזה גברים ונשים יכולים להיכנס למה שבשפה של דיידה ושל הקבלה של האהבה נחשב השלב השני. בשלב השני של ההתפתחות מדובר בשני בני אדם עצמאיים ובלתי תלותיים שנפגשים זה עם זה ומוצאים דרכים לחיות ביחד. היות ולשני אנשים, ברוב המקרים, יש לפחות שני צרכים שונים או אף מנוגדים – שני אנשים בעלי אופי ועצמאיים עלולים למצוא עצמם בקונפליקטים, כשהוא רוצה תמיד ללכת לאופרה והיא רוצה לספארי.
מה יעשו אנשים שכאלו שעדיין בוחרים לחיות יחד? ימצאו פשרה. ביום שני נלך לאופרה וביום חמישי לספארי. וכך החיים בשלב השני של ההתפתחות הם לרוב חיים של פשרות. אתה מבין שאתה לא יכול לחיות ביחסים ולקבל כל הזמן את כל מה שאתה רוצה, ולכן אתה בוחר בדרך הפשרה. חז"ל, דרך אגב, שיבחו מאוד את הפשרה. אנשים שמסוגלים להתפשר, עלולים אמנם להיות אנשים פושרים, אבל לפחות ניתן לבנות איתם "מדינה". כלומר - מערכת יחסים בריאה ויציבה יחסית.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/892/688.jpg
אתה דור שני קלאסי אתה cc-by: Tostie14 |
cc-by: Tostie14 |
אתה דור שני קלאסי אתה |
|
|
|
|
|
|
|
אז מה זה שירות מאהבה?
|
|
|
|
|
|
|
בשלב כלשהו בחייך אתה מבין שאתה לא רוצה לחיות חיים של פשרות. אתה קולט שאת החיים הללו כדאי לחיות עד תום. אבל אתה גם מבין שאם פשוט תרדוף אחר מילוי התשוקות שלך יישאר לך בסופו של דבר טעם מר בפה. טעם של "אז מה?". אתה כבר יודע שגם אם תהיה מיליונר עם מטוס פרטי וגם אם תשכב עם כל נשות העולם, משהו עמוק יהיה חסר לך. לא זה מה שיביא אותך לאושר האמיתי.
כלומר, גם אם תבטא את כל צרכי האגו וגם תגשים אותם, עדיין משהו יהיה חסר, כי האגו, על פי עיצובו הפנימי, איננו מספק. האגו הוא התשתית לפעילותנו הבריאה בעולם, אך אין הוא הדבר כשלעצמו. האגו הוא בסיס הסמסארה בהיותו מבנה נפשי בלתי מסופק ובלתי מספק בעליל.
ולכן בשלב מסוים בחייך אתה מגיע לאותה הכרה מתפקחת, שיודעת לפתע שכל כמה שלא תרדוף אחרי סיפוק צרכיך - לעולם לא תהיה מסופק באמת, ובעצם תרדוף אחרי הזנב של עצמך.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/741/648.jpg
דיוויד דיידה. דור שלישי  |
|
|
|
|
|
|
|
|
פנים בפנים
|
|
|
|
|
|
|
כגברים וכנשים אנחנו מגיעים יום אחד לאותה הכרה שאנחנו רוצים להיפתח אל מעבר לעצמנו. שהאני, עם כל כמה שאני אוהב אותו, איננו יכול להיות התשובה. אנחנו כבר יודעים להרגיש את מה שאנחנו רוצים, ואף יודעים לבטא את צרכינו, איננו עסוקים בלרצות אנשים אחרים כלל כי איננו זקוקים לאישור מאף אחד - אנחנו אוהבים את עצמנו ומקבלים את עצמנו - ויחד עם זה - אנחנו מגלים שכל מה שנותר לנו לעשות זה לתת את עצמנו לעולם.
בקבלה זהו המעבר ממצב של תרדמת ("דורמיטא" בארמית זוהרית) למצב בו הזכר והנקבה עומדים פנים מול פנים ונותנים זה לזו את מתנת האהבה.
בעבודה של דיידה זה נקרא השלב השלישי. בארץ קראנו לזה "גברים ונשים של הדור השלישי". אבל הכוונה אחת היא: בנקודה זו אנחנו מבקשים כבר לצאת מעבר לעצמנו ולתת את המתנה הייחודית שלנו לזולת ולעולם. זה כל מה שנותר לנו לעשות באמת. להעניק לעולם את מתנתנו לפני שנלך מפה.
וכדי לעשות זאת עלינו ללמוד כיצד להיחלץ מתבניות ההתנהגות שרכשנו כל חיינו, תבניות שכל כולן בנויות סביב שירותו של האגו (בשלב הראשון או השני).
ההדרכה בעבודה שכזו תבקש לקחת אנשים שכבר בישלו את השלב השני של ההתפתחות ולקחת אותם לפתיחה שמעבר לעצמם - להרגיש את האחר, את בן או בת הזוג, לדעת כיצד לחוש מה הוא או היא זקוקים לו באותו רגע, וכיצד לשרת את בן או בת הזוג מתוך התמסרות של אהבה - לא רק אל אותו אדם, כי אם אל האחד הגדול. כאן הופכת החוויה הזוגית לסוג של דבקות דתית. כיצד להגיש כוס שתייה לאהוב\ה כשירות של אהבה? כיצד לגעת? כיצד לעשות אהבה? כיצד להיפתח לאלהים?
|
|
|
|
|
|
|
 |
| אוהד אזרחי
| /images/archive/gallery/704/726.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אוהד אזרחי, מקובל שונה מהמקובל, פיתח יחד עם אשתו דו'ן את שיטת KabaLove המבוססת על תורת הזיווג הקדוש של הקבלה בשילוב עם שיטתו של המורה הנודע ליחסי אהבה כדרך להארה דיויד דידה (David Deida), ויחד הם מעבירים סדנאות בתחום.
גם השנה אוהד ודו'ן עורכים סדר פסח ייחודי במרכז שלהם בראש פינה. ל אתר של אוהד ודו'ן אזרחי | | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מייסד שיטת KabaLove מוסמך כרבי ומורה רוחני בתנועה ליהדות מתחדשת (Jewish Renewal), ייסד ועמד בראש ''קהילת המקום'' במצוקי דרגות, פיתח את שיטת ''קלפי מעשיות ברסלב'' וחיבר ספרים בהגות קבלית חדשה (''מי מפחד מלילית?'' ו''בסוד לויתן'' בשיתוף עם ד''ר מיכה אנקורי - שניהם בהוצאת מודן
| | | | |
|
|
|
|
|
|
|
