כתבות קודמות

  • צילום: אלכס מג'ולי

    ההיסטוריון היווני הרודוטוס כינה את מצרים "מתנת הנהר", שכן אלמלא מימיו המזינים של הנילוס הייתה המדינה שממה חולית

  • צילום: אלכס מג'ולי

    המונים חדורי אמונה שבו לכיכר תחריר בכמה גלי מחאה בחודשים שלאחר התפטרות הנשיא חוסני מובארק. ''די לשלטון הצבאי'' הייתה הקריאה שנשמעה שוב ושוב

  • צילום: אלכס מג'ולי

    הנילוס משמש מקום מפלט מהמהומה של קהיר. המצרים מטיילים לאורך הגשרים או יוצאים לשיט באחת מספינות הנהר הרבות המקושטות בנורות צבעוניות

  • צילום: אלכס מג'ולי

    במוזיאון המוקדש למלחמת 1973, מלחמת יום הכיפורים, נערים צופים בתצוגה ענקית של הקרבות. הישגי מצרים בתחילת המלחמה השיבו את הגאווה הלאומית

  • צילום: אלכס מג'ולי

    מהפכנים מצרים נאבקו למען החופש והזכות לחיות בכבוד. אולם כעת הכלכלה נפגעת והאתגרים רבים: אבטלה, טיפול רפואי לקוי ופקקי תנועה מייאשים

  • צילום: אלכס מג'ולי

    אדם זה, היושב עם בנו, משתייך למפלגה הסלפית השמרנית קיצונית. בעיניו סימלה המהפכה את קץ הדיכוי הפוליטי

  • צילום: אלכס מג'ולי

    תומכים של אחד המועמדים בבחירות לפרלמנט מריעים לו בשכונה נוצרית בקהיר

  • צילום: אלכס מג'ולי

    מספר התיירים המבקרים בקברי הפרעונים צנח. גבר ליד הפירמידות של גיזה, המתפרנס מהובלת תיירים על גבי גמליו, מציג תצלום מימים טובים יותר

  • צילום: אלכס מג'ולי

    שומר העומד בין הצללים במקדש הגדול של רעמסס השני באבו סימבל מחזיק בידו מפתח המעוצב בצורת ענח', סימן בכתב החרטומים שמשמעותו "חיים"

  • צילום: אלכס מג'ולי

    לאחר ימים רבים ללא אספקת גז בישול, שסובסד על ידי הממשלה במשך זמן רב, תושבים מוחים על המחסור בגז ליד התעלה המרכזית של תחנת השאיבה מובארק

  • צילום: אלכס מג'ולי

    עורכי דין מקהיר מפגינים נגד חוק חדש שיתיר לשופטים להביא למעצרם בשל הפרעות באולמות בתי המשפט

  • צילום: אלכס מג'ולי

    עיר הנמל אלכסנדריה, שנוסדה על ידי אלכסנדר הגדול בשנת 331 לפני הספירה, התפשטה לפרוורים ונהפכה למטרופולין סואנת

  • צילום: אלכס מג'ולי

    בערים ובכפרים המאוכלסים בצפיפות קשה לעתים להבחין בין בנייה חדשה למבנים ישנים ומתפוררים. האבנים המסותתות הללו הושלכו לצד הכביש מדרום-מערב לקהיר

  • צילום: אלכס מג'ולי

    ילד האוחז באקדח צעצוע מציץ מתוך חלון מכונית באלכסנדריה. המצרים רוצים לבחור במנהיגים שיספקו לצעירים הזדמנויות רבות יותר

  • צילום: אלכס מג'ולי

    בשוק גמלים מצפון-מערב לקהיר המשגיחים חובטים בבהמות במקלות כדי לשלוט בהן, אך הגמלים שנראים בתצלום זה הצליחו בכל זאת להקיף מכונית מרצדס

  • צילום: אלכס מג'ולי

    הכותנה בעלת הסיב הארוך של דלתת הנילוס, שנקטפת בזהירות ביד, נחשבת לאחת האיכותיות בעולם

  • צילום: אלכס מג'ולי

    פוליטיקאי ממפלגת א-נור הסלפית והשמרנית קיצונית הזיל דמעה ביומו הראשון כחבר הפרלמנט שנבחר לראשונה בבחירות חופשיות

  • צילום: אלכס מג'ולי

    בעוד המפגינים וכוחות הביטחון נאבקים על גורלה של מצרים, החיים נמשכים. כאן נראה גבר האפוף בענן עשן שהותיר זיקוק במסיבת חתונה באלכסנדריה

גלרית תמונות

מצרים שלאחר המהפכה

חייהם של תושבי הפריפריה כמעט שאינם מושפעים מהאירועים שהתרחשו בכיכר תחריר. רשמים ממסע לאורך הנילוס מגוללים סיפור של תקווה, אך גם של חששות

מאת: ג'פרי ברתולט | צילום: אלכס מג'ולי
"גנבים ובריונים," כך תיאר נהג המונית שלנו את האנשים שנפגוש במחלקה השלישית ברכבת מאסואן ללוקסור. דומה שההבחנה שלו מייצגת את הלך הרוחות ברחבי מצרים אחרי המהפכה: שימרו על עצמכם והיזהרו מאנשים מפוקפקים. קצין משטרה זעוף פנים ניצב בשער תחנת הרכבת ומונע ממני לעבור. "אין כניסה לזרים למחלקה השלישית," הוא נובח. "אסור!"

אני נוסע בסתיו 2011 עם עמיתי המצרי, חאלד נאג'י, שתיעד וצילם את המרד בקהיר במשך יותר מ-200 ימים ולילות. אנחנו עושים את דרכנו מאבו סימבל, בדרום הרחוק של מצרים, לעיר הצפונית אלכסנדריה, השוכנת  לחופי הים התיכון, ועוצרים בתחנות רבות בדרך. המטרה היא להתרחק ממוקד המהפכה, כיכר תחריר, כדי לראות כיצד התמורות מתבטאות בשאר אזוריה של מצרים.

ככל שהרכבת המיטלטלת מתקדמת בנסיעתה, יחסם של הנוסעים נעשה ידידותי יותר כלפינו. האנשים שאנו פוגשים, בהם מואזין הקורא לתפילה במסגד ליד לוקסור וצעיר המשרת בצבא באסואן, נשמעים מסויגים לגבי הצלחת המהפכה. האירועים בכיכר תחריר עדיין אינם משפיעים על חיי היומיום שלהם. "בסופו של דבר מה שצריך בחיים זה ביטחון, לא?" אומר המואזין, שנוסע עם אשתו ושני בניו הצעירים. "אין אמון, אין ביטחון," אומר מומן חסן, חייל בן 22. כשאני שואל לדעתו על המהפכנים בתחריר, הוא אומר "אני לא מתנגד להם, אך בהחלט לא בעדם."

התחושות הללו אינן חריגות באזורי הפריפריה, וכמעט בכל מקום שאליו אנחנו מגיעים ניכרת חרדה באשר לביטחון. אך כל תחנה במסע שלנו הראתה גם פן שונה של מצרים. בסוף גילינו ש"מצרים האחרת", הרחק מכיכר תחריר, היא קליידוסקופ של שאיפות מבולבלות ופחדים. אם מסובבים אותו רואים בני אדם שעובדים קשה רק כדי לשרוד, מודאגים מכך שחייהם הקשים ממילא עלולים להיות קשים עוד יותר; כאשר מסובבים אותו שוב רואים אסלאמיסטים אדוקים חדורי עקרונות שרוצים להחיל שלטון דתי במדינה; סיבוב נוסף מציג חילונים ששואפים לבנות מצרים רב-תרבותית עם זכויות למיעוטים וחירויות המובטחות לכל.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון מאי 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

להצטרפות למינוי »

תגובות