עושים יד אחת

כף היד היא המקום שבו המחשבות והרעיונות שלנו פוגשים בעולם האמיתי. אנו משתמשים בידינו כדי להדליק מדורות, להטיס מטוסים, לכתוב, לחפור, להסיר גידולים ממאירים, לשלוף שפן מכובע. המוח האנושי, על היצירתיות הבלתי מוגבלת שלו, הוא כפי הנראה הדבר המייחד את המין שלנו. אך ללא ידיים, כל הרעיונות הגדולים שאנו רוקחים לא היו קורמים עור וגידים אלא נשארים בתחום המחשבה בלבד.

הסיבה שבזכותה יש באפשרותנו להשתמש בכפות ידינו לדברים רבים כל כך היא האנטומיה הייחודית שלהן. תחת פני העור הידיים הן למעשה שילוב מופלא ומתוחכם של רקמות. באגודל לבדו שולטים תשעה שרירים נפרדים. חלק מהם מחוברים לעצמות שבכף היד ואילו אחרים מתפתלים עד הזרוע. פרק כף היד בנוי מקבוצת עצמות ורצועות צפות, השזורות כלי דם ועצבים. העצבים מסתעפים עד לקצה כל אחת מן האצבעות. כף היד ניחנה ביכולת לבצע הן פעולות עדינות ומדויקות והן פעולות רבות כוח ותנופה.

 

"מה מעורר השתאות יותר מן העובדה כי כף ידו של האדם, שנועדה לאחוז בדברים, זו של החפרפרת שנועדה לחפירה, רגל הסוס, סנפיר הפוקנה וכנף העטלף בנויים כולם על פי אותה תבנית בסיסית?" תהה צ'רלס דרווין בספרו המהפכני "מוצא המינים". להבנתו, התשובה ברורה: אנו קרובי משפחה של העטלפים ושל כל בעלי החיים האחרים בעלי כפות הידיים, וכולנו ירשנו את כפות הידיים מאותו אב קדמון משותף.

בניסיון להשיב על השאלה איך התפתחו כפות הידיים, חוקרים מחפשים מאובנים בכל העולם במרוצת 150 השנים האחרונות. הם משווים את האנטומיה של כפות ידיהם של בעלי חיים בני זמננו וחוקרים את הגנים שבונים כפות ידיים. פעם אחר פעם הם מוצאים ראיות התומכות בטענתו של דרווין.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון מאי 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף