עלים לתפארת
כולנו החזקנו בידינו עלים, נסענו למרחקים כדי לחזות בצבעיהם בסתיו, אכלנו אותם, גירפנו אותם, חסינו בצלם. הם נמצאים סביבנו כמעט בכל מקום, ולכן לעתים קרובות איננו מקדישים להם כל תשומת לב. אך הם ממשיכים למלא את תפקידם היחיד: ליצור חיים מאור
מאת: רוב דאן
כאשר קרני השמש מכות בעלים ירוקים, אורכי הגל שבספקטרום הירוק חוזרים לעבר העיניים שלנו. האחרים - האדומים, הכחולים, האינדיגו, הסגולים - נספגים בצמח. העלה מלא בתאים המוארים באור שהוא אוסף. בחדרים קורנים אלה נעים הפוטונים, חלקיקי האור, והעלה משתמש באנרגיה שלהם ומשנה אותה לסוכר - חומר היסוד להתפתחות צמחים, בעלי חיים וציביליזציות של בני אדם.
כלורופלסטים, הניזונים משמש, ממים, מפחמן דו-חמצני ומחומרי הזנה נוספים, מבצעים את כל הפלא הזה. הם התפתחו לפני כ-1.6 מיליארדי שנים, כאשר תא אחד, שלא ידע להשתמש באנרגיית השמש, בלע תא אחר, כחולית (ציאנובקטריה), שכן ידע לנצלה. ללא הכלורופלסטים היו הצמחים כמונו: יצורים הזקוקים למקור מזון חיצוני. במקום זאת הם שולחים את ידיהם הירוקות ולוכדים קרני אור.
אם תצאו החוצה, תאספו זר של עלים ותתבוננו בהם בתשומת לב, לא תוכלו שלא להבחין ברבגוניות שלהם. אם ניחנתם גם בסקרנות, ודאי תשאלו את עצמכם מדוע קיים מגוון כה עצום של צורות וסוגים של עלים. יש עלים שאינם נראים כלל כמו עלים, לאחר שבמרוצת האבולוציה הם נהפכו לעלי כותרת בפרחים או לקוצים, דוגמת קוצי הקקטוס. אבל אפילו עלים "רגילים", כמו אלה של עץ אלון, חרצית ודשא, שונים זה מזה בגודל, בעובי, בצורה, בגוון, במרקם, בטעם וכמעט בכל מאפיין אחר.
כיצד ייתכן שכל כך הרבה צורות שונות לוכדות באופן כה מושלם את אור השמש? זוהי הברירה הטבעית בפעולה. עלים של צמחי מדבר הם בדרך כלל קטנים, בשרניים, מצופי שעווה או קוצניים - דוגמאות מובהקות לדרכים המעטות באופן יחסי שבהן האבולוציה מתמודדת עם מחסור במים. ייתכן שמאפיינים מסוימים הקיימים בעלים הם תוצאה של הקרבות שהצמחים מנהלים בינם ובין עצמם זה יותר מ-400 מיליוני שנים. העלים הגבוהים ביותר מנצחים, ולכן נטייתם של העצים היא להתפתח לגובה רב ככל האפשר.
הצמחים נדרשים להתמודד עם אתגרים נוספים מלבד התחרות מול צמחים אחרים. אין דבר שמועד לאכילה יותר מצמחים. על אף כושר ההמצאה המופלא שהם מפגינים בתחומים אחרים, מעולם לא מצאו הצמחים דרך לקום ולברוח. לכן העלים פונים לאסטרטגיה של הגנה עצמית. חלק מהם נעשו מומחים בתחבולות קטלניות ומשתמשים בכימיקלים כדי לפגום בטעם עליהם ואפילו לעשות אותם לרעילים.
האקלים, התחרות ואמצעי ההגנה הם המספריים והמזמרות המעצבים את האבולוציה, והם האחראים לחלק גדול מן המגוון המופיע בעלים. אך אל לנו לצפות להבין כל עלה מנוצה. לפעמים די להכיר ביצירת מופת כזו כשאנו ניצבים מולה.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אוקטובר 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
להצטרפות למינוי »כלורופלסטים, הניזונים משמש, ממים, מפחמן דו-חמצני ומחומרי הזנה נוספים, מבצעים את כל הפלא הזה. הם התפתחו לפני כ-1.6 מיליארדי שנים, כאשר תא אחד, שלא ידע להשתמש באנרגיית השמש, בלע תא אחר, כחולית (ציאנובקטריה), שכן ידע לנצלה. ללא הכלורופלסטים היו הצמחים כמונו: יצורים הזקוקים למקור מזון חיצוני. במקום זאת הם שולחים את ידיהם הירוקות ולוכדים קרני אור.
אם תצאו החוצה, תאספו זר של עלים ותתבוננו בהם בתשומת לב, לא תוכלו שלא להבחין ברבגוניות שלהם. אם ניחנתם גם בסקרנות, ודאי תשאלו את עצמכם מדוע קיים מגוון כה עצום של צורות וסוגים של עלים. יש עלים שאינם נראים כלל כמו עלים, לאחר שבמרוצת האבולוציה הם נהפכו לעלי כותרת בפרחים או לקוצים, דוגמת קוצי הקקטוס. אבל אפילו עלים "רגילים", כמו אלה של עץ אלון, חרצית ודשא, שונים זה מזה בגודל, בעובי, בצורה, בגוון, במרקם, בטעם וכמעט בכל מאפיין אחר.
כיצד ייתכן שכל כך הרבה צורות שונות לוכדות באופן כה מושלם את אור השמש? זוהי הברירה הטבעית בפעולה. עלים של צמחי מדבר הם בדרך כלל קטנים, בשרניים, מצופי שעווה או קוצניים - דוגמאות מובהקות לדרכים המעטות באופן יחסי שבהן האבולוציה מתמודדת עם מחסור במים. ייתכן שמאפיינים מסוימים הקיימים בעלים הם תוצאה של הקרבות שהצמחים מנהלים בינם ובין עצמם זה יותר מ-400 מיליוני שנים. העלים הגבוהים ביותר מנצחים, ולכן נטייתם של העצים היא להתפתח לגובה רב ככל האפשר.
הצמחים נדרשים להתמודד עם אתגרים נוספים מלבד התחרות מול צמחים אחרים. אין דבר שמועד לאכילה יותר מצמחים. על אף כושר ההמצאה המופלא שהם מפגינים בתחומים אחרים, מעולם לא מצאו הצמחים דרך לקום ולברוח. לכן העלים פונים לאסטרטגיה של הגנה עצמית. חלק מהם נעשו מומחים בתחבולות קטלניות ומשתמשים בכימיקלים כדי לפגום בטעם עליהם ואפילו לעשות אותם לרעילים.
האקלים, התחרות ואמצעי ההגנה הם המספריים והמזמרות המעצבים את האבולוציה, והם האחראים לחלק גדול מן המגוון המופיע בעלים. אך אל לנו לצפות להבין כל עלה מנוצה. לפעמים די להכיר ביצירת מופת כזו כשאנו ניצבים מולה.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אוקטובר 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
תגובות