מערות השמים של נפאל

במחוז מוסטנג (Mustang) שבצפון-מרכז נפאל, באזור שבו שלטה לפני מאות שנים ממלכת מוסטנג המפוארת, מרחפת אחת התעלומות הארכיאולוגיות הגדולות בעולם. במקום המאובק וסחוף הרוחות הזה, החבוי בין הרי ההימלאיה ומבותר בקניון העמוק של הנהר קאלי גנדאקי (Kali Gandaki), יש מספר יוצא דופן של מערות חצובות בידי אדם.

חלק מהן מבודדות כפיות פעורים בפניו הטרשיות של הסלע הבלוי, אחרות מקובצות כמקהלה גדולה של חורים, לפעמים בשמונה או בתשע קומות זו מעל זו - שכונה מאונכת שלמה. מקצתן נחצבו אל תוך צלעות המצוק, אחרות נחפרו כמנהרות מלמעלה. רבות מהן נוצרו לפני אלפי שנים. איש אינו יודע מי חצב אותן או מדוע, או אפילו איך הגיעו אליהן בני אדם. (בחבלים? בפיגומים? במדרגות חצובות? כמעט כל הראיות נמחו במרוצת הזמן.) המספר הכולל של המערות במוסטנג הוא, לפי אומדן שמרני, 10,000.

לפני 700 שנים הייתה ממלכת מוסטנג מקום הומה אדם: מרכז למידה ואמנות בודהיסטי, ואולי המעבר הנוח ביותר בין מרבצי המלח של טיבט ובין עריה של התת-יבשת ההודית. מלח היה אז אחד המוצרים היקרים ביותר בעולם. בימי הזוהר של מוסטנג עברו בשביליו העקלקלים של האזור שיירות שהובילו מטענים של מלח, אולם מאוחר יותר, במאה ה-17, כשגברו על מוסטנג ממלכות שכנות והודו החלה לספק מלח זול יותר, נחלשה הכלכלה שלה. הפסלים הגדולים והמנדלות הססגוניות של מקדשיה החלו להתפורר, ולא עבר זמן רב בטרם נשכח האזור מלב, אבוד מעבר להרים הגדולים.

באמצע שנות התשעים של המאה שעברה התחילו ארכיאולוגים להציץ לתוך אחדות ממערות מוסטנג הנוחות יותר לגישה. הם מצאו כמה עשרות גוויות, כולן מלפני 2,000 שנים לפחות, מונחות שורות-שורות על מיטות עץ ומקושטות בתכשיטי נחושת ובחרוזי זכוכית - מוצרים שאינם מיוצרים במקום, דבר שהעיד על מעמדה של הממלכה כנתיב סחר חשוב.

הארכיאולוג האמריקני פיטר אתנס ראה לראשונה את מערות מוסטנג כשטייל באזור ב-1981, אבל רק ב-2007 עלה בידו להשיג את האישורים הדרושים כדי לחקור אותן. מאז ביקר במקום שמונה פעמים, שבהן גילה צוות המחקר שלו ציור קיר באורך שמונה מטרים, ובו 42 דיוקנאות עשויים ביד אמן של יוגים גדולים מתולדות הבודהיזם. במערה אחרת היה אוצר של 8,000 כתבי יד - אוסף בן 600 שנים ברובו, שהכיל מגוון גדול של נושאים, מהגיגים פילוסופיים ועד מסה על גישור במחלוקות.

שליטי מוסטנג העתיקה, לפי הסברה המקובלת, היו מלכים אדירים. בהתחשב במספר המרובה של מערות חשופות ובכמות הלא ידועה של תאי קבורה נסתרים, ייתכן שמטמונים מופלאים עדיין ממתינים לגילוי. "זה יכול להיות במערה הבאה שניכנס אליה," אומר מארק אלדנדרפר, עמיתו למחקר של אתנס, "וזה יכול להיות בעוד מאה מערות."


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אוקטובר 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף