ריו לא מחכה
ריו דה ז'נרו היא עיר נהנתנית, תוססת וזוהרת, אך שכונות העוני המוזנחות המתפרשות על גבעותיה סובלות ממצוקה ואלימות. כעת, לקראת המשחקים האולימפיים שייפתחו בה ב-2016, אזורים אלה עוברים מתיחת פנים
מאת: אנטוניו הגלאדו | צילום: דיוויד אלן הארווי
"אנחנו שפני ניסיון," מכריז פאביו דו אמראל, מחסל בשירות כנופיית סמים שהיה לכומר אוונגליסטי. האח פאביו מטיף בכנסייה בסנטה מרתה (Santa Marta), אחת משכונות העוני של ריו דה ז'נרו. כוונתו היא שתושבי סנטה מרתה משתתפים בתוכנית שמטרתה לעשות סדר בשכונות ולטהרן ממוקדי עבריינות ופשע לקראת אולימפיאדת 2016.
הניסיון יצא לדרך בנובמבר 2008, כשפלשו כוחות משטרה מיוחדים לשכונה - צביר מגובב של בתי בטון ובלוקים, הנערמים זה על זה כגורד שחקים מט ליפול. בין המבנים הרעועים משתרגים שבילי הליכה מפותלים, המטפסים על פני 788 מדרגות במעלה המדרון התלול למרגלות פסלו הנודע של ישו המושיע המשקיף על העיר. בדרך כלל המבצעים השגרתיים של משטרת ריו נגד סוחרי סמים בשכונות העוני, הקרויות פאבלות (favelas), כוללים פשיטות פגע-וברח עקובות מדם ושימוש במשוריינים שמכונים "גולגולות גדולות". אולם בדצמבר התפרש בסנטה מרתה כוח משטרתי של 112 "משכיני שלום", שתפקידם להשיב את הסדר על כנו ולמגר את הכנופיות. בהמשך בנתה הממשלה בתי דירות, חיברה בתים רבים לרשת החשמל ואף סיפקה, חינם אין כסף, 700 מקררים חדשים.
פועלים שעבודתם ממומנת באמצעות תקציבים ממשלתיים בונים אלפי דירות ומתקני ספורט חדשים בשכונות העוני. אולם יש הסבורים שהציפייה שמבנים מעשה ידי אדם ימצו את שאיפותיה של ריו, כפי שמבנה "קן הציפור" הצהיר על עוצמתה של סין במשחקים האולימפיים של בייג'ינג, היא בבחינת המעטה בערכה של העיר, שפלאי טבע ודרמה אנושית הם הקובעים בה את הטון.
אם מחפשים מורשת אולימפית שתצמח מהמשחקים, מה בדבר עיר שתושביה חיים בשלום זה עם זה? מאחר שזוהי ריו, מטבע הדברים כולם מחפשים תשובות בקרנבל. הפסטיבל הוא זמן של היפוך היוצרות, הזדמנות לעשות דברים לא צפויים. "זוהי עיר של חגיגה," אומר ראש העירייה, אדוארדו פאיס, "אבל עלינו מוטלת החובה לארגן אותה. הקרנבל משקף את סוג האנדרלמוסיה המאורגנת שאנחנו מנסים לחקות." בזמן התהלוכות הגדולות העניים מתלבשים כמלכים, ואנשי החברה הגבוהה קורעים את בגדיהם וצועדים כקבצנים. 60,000 משתתפים, המפעילים כמעט מאה בימות מופע, מתוזמרים בתיאום מושלם ורוקדים סמבה עד אור הבוקר.
אבל הקרנבל מתרחש אחת לשנה, ואפילו המאמץ הגדול לשנות את ריו לרגל המשחקים האולימפיים יסתיים בסופו של דבר. ואז יופקד עתידן של הפאבלות בידיהם של אנשים דוגמת האח פאביו ומסר הגאולה האישית שלו.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אוקטובר 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
להצטרפות למינוי »הניסיון יצא לדרך בנובמבר 2008, כשפלשו כוחות משטרה מיוחדים לשכונה - צביר מגובב של בתי בטון ובלוקים, הנערמים זה על זה כגורד שחקים מט ליפול. בין המבנים הרעועים משתרגים שבילי הליכה מפותלים, המטפסים על פני 788 מדרגות במעלה המדרון התלול למרגלות פסלו הנודע של ישו המושיע המשקיף על העיר. בדרך כלל המבצעים השגרתיים של משטרת ריו נגד סוחרי סמים בשכונות העוני, הקרויות פאבלות (favelas), כוללים פשיטות פגע-וברח עקובות מדם ושימוש במשוריינים שמכונים "גולגולות גדולות". אולם בדצמבר התפרש בסנטה מרתה כוח משטרתי של 112 "משכיני שלום", שתפקידם להשיב את הסדר על כנו ולמגר את הכנופיות. בהמשך בנתה הממשלה בתי דירות, חיברה בתים רבים לרשת החשמל ואף סיפקה, חינם אין כסף, 700 מקררים חדשים.
פועלים שעבודתם ממומנת באמצעות תקציבים ממשלתיים בונים אלפי דירות ומתקני ספורט חדשים בשכונות העוני. אולם יש הסבורים שהציפייה שמבנים מעשה ידי אדם ימצו את שאיפותיה של ריו, כפי שמבנה "קן הציפור" הצהיר על עוצמתה של סין במשחקים האולימפיים של בייג'ינג, היא בבחינת המעטה בערכה של העיר, שפלאי טבע ודרמה אנושית הם הקובעים בה את הטון.
אם מחפשים מורשת אולימפית שתצמח מהמשחקים, מה בדבר עיר שתושביה חיים בשלום זה עם זה? מאחר שזוהי ריו, מטבע הדברים כולם מחפשים תשובות בקרנבל. הפסטיבל הוא זמן של היפוך היוצרות, הזדמנות לעשות דברים לא צפויים. "זוהי עיר של חגיגה," אומר ראש העירייה, אדוארדו פאיס, "אבל עלינו מוטלת החובה לארגן אותה. הקרנבל משקף את סוג האנדרלמוסיה המאורגנת שאנחנו מנסים לחקות." בזמן התהלוכות הגדולות העניים מתלבשים כמלכים, ואנשי החברה הגבוהה קורעים את בגדיהם וצועדים כקבצנים. 60,000 משתתפים, המפעילים כמעט מאה בימות מופע, מתוזמרים בתיאום מושלם ורוקדים סמבה עד אור הבוקר.
אבל הקרנבל מתרחש אחת לשנה, ואפילו המאמץ הגדול לשנות את ריו לרגל המשחקים האולימפיים יסתיים בסופו של דבר. ואז יופקד עתידן של הפאבלות בידיהם של אנשים דוגמת האח פאביו ומסר הגאולה האישית שלו.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון אוקטובר 2012 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
תגובות