פלא של כדור

הרחק מהדרכים הראשיות, באזוריה הכפריים של אפריקה, כדורי הרגל אינם עגולים לגמרי. המגרשים שבהם המשחקים מתקיימים עשויים להיות צחיחים, מכוסי עשבים או חוליים - כל משטח שהוא מישורי דיו, מתקבל. עמודי השער מותקנים מענפי מהגוני כרותים או מעצים שנסחפו לגדות נהרות. חלק מהשחקנים רצים ברגליים יחפות, אחרים בנעלי ספורט בלויות, בנעלי עבודה או בסנדלי גומי. ואף על פי כן, ילדים בועטים בכדורים המאולתרים והעקמומיים בכישרון רב ובהתלהבות אין קץ. התחרות היא על שמחה וגאווה, והתמורה היא ההנאה הצרופה הטמונה במשחק.

האין זו ההתגלמות המושלמת של הספורט שכונה על ידי הברזילאים "המשחק היפה"? ג'סיקה הילטוט משוכנעת שכן. ב-2010, כאשר התקיימה תחרות גביע העולם בכדורגל לראשונה באפריקה, יצאה הצלמת, תושבת בלגיה, לבדוק כיצד נראה המשחק הרחק מאורות הזרקורים ומהאצטדיונים הגדולים. בשבעת החודשים שבהם ביקרה בעשר ארצות וגמאה יותר מ-20,000 קילומטרים, היא גילתה משחק עממי שהתשוקה שבו עשויה להביס את העוני. היא חזתה בפריחתה של תרבות עשה-זאת-בעצמך ונוכחה בכוחו של כדור אחד "להביא אושר לכפר שלם."

הילטוט ביקרה בכ-30 מקומות בין דרום אפריקה לחוף השנהב שבחוף המערבי, וראתה כדורים המיוצרים מכל הבא ליד: סמרטוט או גרב, צמיג או קליפת עץ, שקית פלסטיק או קונדום מנופח. רובם היו מעשה ידי ילדים, והם החזיקו מעמד ימים או חודשים על מגרשי חצץ או אדמה קשה. בכל מקום שאליו הגיעה, החליפה הצלמת כדורים קנויים שהחזיקה במכוניתה תמורת אותם "תכשיטים קטנים ויקרי ערך," כפי שכינתה את הכדורים המאולתרים.


הכתבה המלאה פורסמה בגיליון פברואר 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

לקריאת כל התגובות ברצף