עולים על אזרחי
כלי טיס בלתי מאוישים הוכיחו את יכולותיהם בזירה הצבאית. עכשיו הם מתוכננים להמריא גם בחזית העורף. משימות אפשריות: סיור גבולות, איתור פושעים וריסוס גידולים חקלאיים. אך יש מי שחושש שהם עלולים לפגוע בפרטיות של האזרחים
מאת: ג'ון הורגן ונטע אחיטוב | צילום: ג'ו מקנאלי
בשולי שדה אספסת יבש גבר צעיר וחסון בעל תספורת צבאית קצוצה מלכסן את מבטו אל כתם שמזדחל לרוחב השמים האביכים, הבוהקים. הכתם הזה הוא הפלקון - פיתוח חדש של כלי טיס בלתי מאויש (כטב"ם). מטיס אותו דרק ג'ונסון, סגן השריף במחוז מסה (Mesa) שבקולורדו, ארצות הברית. הוא בוחן את יכולותיו של הכטב"ם לצורך ביצוע משימות כגון איתור מטיילים נעדרים ופושעים נמלטים. מחשב נישא המונח על שולחן מציג תמונות מרצדות של הכביש המהיר הסמוך, המשוגרות מכלי הטיס.
לפחות 50 מדינות מפעילות כיום כטב"מים. התעשייה האווירית לישראל היא אחת היצרניות הבולטות שלהם, ויש לה כ-50 לקוחות מכל היבשות בעולם. עד היום צברו כלי הטיס שהיא ייצרה יותר ממיליון שעות טיסה ברחבי העולם. חברות ישראליות נוספות המתמחות בתחום הן אלביט מערכות, שמספקת לצה"ל חלק גדול מכלי הטיס הבלתי מאוישים, רפאל מערכות לחימה מתקדמות, אירונאוטיקס ו-Emit Aviation.
הכטב"מים שמיוצרים בישראל, הן בתעשייה האווירית והן בידי החברות הפרטיות, מיועדים לשימושים צבאיים או ביטחוניים בלבד. "העסקאות היום בענף זה הן בעיקר צבאיות או חצי צבאיות, כמו שמירת גבולות," אומר אלי דותן, דירקטור בכיר בתחום הפיתוח העסקי של מל"טים בחברת אלביט מערכות. "נושא הבטיחות הוא החסם המרכזי לשימוש אזרחי במל"טים. מרבית המשימות המשטרתיות מתקיימות באזורים מאוכלסים, שבהם קשה יותר להפעיל מטוסים באופן בטוח. החסם השני הוא היעדר רגולציה. אין עדיין נהלים שעל פיהם אפשר להטיס כלי טיס ללא טייסים. כל התחום עדיין לא מפותח בעולם האזרחי." משטרת ישראל בחרה שלא להגיב בנושא.
לדברי דני ביכמן, מנהל שיווק במפעל מל"ט בתעשייה האווירית, "חברות אזרחיות היו שמחות להפעיל מל"טים לשם שימושים לא מבצעיים כמו מיפוי, חיזוי מזג האוויר או מודיעין אזרחי, אבל העלויות הגבוהות והצורך בתפעול מורכב מעכבים זאת." אף על פי כן, ביכמן ודותן מעריכים כי זו רק שאלה של זמן עד שייעשה בכטב"מים שימוש שאינו צבאי גם על ידי חברות פרטיות.
חלק מהחברות בעולם מפתחות כיום כטב"מים לשימוש אזרחי. מטוסי הפרדטור כבר מסייעים למשמר הגבול האמריקני באיתור מבריחים ומהגרים בלתי חוקיים המסתננים לשטח המדינה. הגלובל הוק שבשירות נאס"א מתעד נתונים אטמוספיריים ומשקיף מקרוב לתוך הוריקנים. כטב"מים עזרו למדענים לאסוף מידע על הרי געש בקוסטה ריקה ואתרים ארכיאולוגיים ברוסיה ובפרו. אוהדי הכטב"מים מקווים שכלי הטיס הללו ייהפכו בקרוב למכשירים חיוניים בחקלאות (בדיקת גידולים וריסוסם, איתור בקר אבוד), בעיתונות (תצפית על אירועים ציבוריים או על חצרות אחוריות של ידוענים), בחיזוי מזג אוויר ובדיווחי תנועה.
נשאלת השאלה מה בעצם ימנע מטרוריסטים ופושעים מלהניח ידיהם על כטב"ם קטלני. אמנם גורמים רשמיים אמריקניים ממעטים להתבטא בפומבי באשר לאיום הזה, אבל הם מתייחסים אליו ברצינות רבה. ארגון חיזבאללה טוען כי יש ברשותו כטב"מים שסופקו בידי איראן. באוקטובר האחרון יירט צה"ל מזל"ט של חיזבאללה שחדר מאזור לבנון לשטח ישראל, וכחודש אחר כך השמיד צה"ל תשתית לפיתוח כטב"מים של חמאס ברצועת עזה.
האפשרות שהשמים יתמלאו בנחילי כטב"מים מעוררת חששות נוספים מלבד זה הבטיחותי. היא מדאיגה גם את מי שחרד לשמירת הפרטיות. חיישני תת-אדום וגלי רדיו הנמצאים בשימוש הצבא יכולים "להביט" מבעד לעננים ולעלוות עצים, ואפילו, כך נמסר מיותר ממקור אחד, לאתר אנשים בתוך מבנים. המצאות היוצאות מכלל שליטה ומתפשטות בסביבתנו, בין שהן מועילות לאנושות ובין שלא, עוררו חששות מאז תחילת העידן התעשייתי, ולא בכדי. נשק גרעיני הוא דוגמה קלה מדי; חישבו מה עשו המכוניות לנוף שלנו במרוצת מאה השנים האחרונות, וודאי תסכימו שיש מקום לתהות מי אוחז בהגה - הן או אנחנו.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון מארס 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
להצטרפות למינוי »לפחות 50 מדינות מפעילות כיום כטב"מים. התעשייה האווירית לישראל היא אחת היצרניות הבולטות שלהם, ויש לה כ-50 לקוחות מכל היבשות בעולם. עד היום צברו כלי הטיס שהיא ייצרה יותר ממיליון שעות טיסה ברחבי העולם. חברות ישראליות נוספות המתמחות בתחום הן אלביט מערכות, שמספקת לצה"ל חלק גדול מכלי הטיס הבלתי מאוישים, רפאל מערכות לחימה מתקדמות, אירונאוטיקס ו-Emit Aviation.
הכטב"מים שמיוצרים בישראל, הן בתעשייה האווירית והן בידי החברות הפרטיות, מיועדים לשימושים צבאיים או ביטחוניים בלבד. "העסקאות היום בענף זה הן בעיקר צבאיות או חצי צבאיות, כמו שמירת גבולות," אומר אלי דותן, דירקטור בכיר בתחום הפיתוח העסקי של מל"טים בחברת אלביט מערכות. "נושא הבטיחות הוא החסם המרכזי לשימוש אזרחי במל"טים. מרבית המשימות המשטרתיות מתקיימות באזורים מאוכלסים, שבהם קשה יותר להפעיל מטוסים באופן בטוח. החסם השני הוא היעדר רגולציה. אין עדיין נהלים שעל פיהם אפשר להטיס כלי טיס ללא טייסים. כל התחום עדיין לא מפותח בעולם האזרחי." משטרת ישראל בחרה שלא להגיב בנושא.
לדברי דני ביכמן, מנהל שיווק במפעל מל"ט בתעשייה האווירית, "חברות אזרחיות היו שמחות להפעיל מל"טים לשם שימושים לא מבצעיים כמו מיפוי, חיזוי מזג האוויר או מודיעין אזרחי, אבל העלויות הגבוהות והצורך בתפעול מורכב מעכבים זאת." אף על פי כן, ביכמן ודותן מעריכים כי זו רק שאלה של זמן עד שייעשה בכטב"מים שימוש שאינו צבאי גם על ידי חברות פרטיות.
חלק מהחברות בעולם מפתחות כיום כטב"מים לשימוש אזרחי. מטוסי הפרדטור כבר מסייעים למשמר הגבול האמריקני באיתור מבריחים ומהגרים בלתי חוקיים המסתננים לשטח המדינה. הגלובל הוק שבשירות נאס"א מתעד נתונים אטמוספיריים ומשקיף מקרוב לתוך הוריקנים. כטב"מים עזרו למדענים לאסוף מידע על הרי געש בקוסטה ריקה ואתרים ארכיאולוגיים ברוסיה ובפרו. אוהדי הכטב"מים מקווים שכלי הטיס הללו ייהפכו בקרוב למכשירים חיוניים בחקלאות (בדיקת גידולים וריסוסם, איתור בקר אבוד), בעיתונות (תצפית על אירועים ציבוריים או על חצרות אחוריות של ידוענים), בחיזוי מזג אוויר ובדיווחי תנועה.
נשאלת השאלה מה בעצם ימנע מטרוריסטים ופושעים מלהניח ידיהם על כטב"ם קטלני. אמנם גורמים רשמיים אמריקניים ממעטים להתבטא בפומבי באשר לאיום הזה, אבל הם מתייחסים אליו ברצינות רבה. ארגון חיזבאללה טוען כי יש ברשותו כטב"מים שסופקו בידי איראן. באוקטובר האחרון יירט צה"ל מזל"ט של חיזבאללה שחדר מאזור לבנון לשטח ישראל, וכחודש אחר כך השמיד צה"ל תשתית לפיתוח כטב"מים של חמאס ברצועת עזה.
האפשרות שהשמים יתמלאו בנחילי כטב"מים מעוררת חששות נוספים מלבד זה הבטיחותי. היא מדאיגה גם את מי שחרד לשמירת הפרטיות. חיישני תת-אדום וגלי רדיו הנמצאים בשימוש הצבא יכולים "להביט" מבעד לעננים ולעלוות עצים, ואפילו, כך נמסר מיותר ממקור אחד, לאתר אנשים בתוך מבנים. המצאות היוצאות מכלל שליטה ומתפשטות בסביבתנו, בין שהן מועילות לאנושות ובין שלא, עוררו חששות מאז תחילת העידן התעשייתי, ולא בכדי. נשק גרעיני הוא דוגמה קלה מדי; חישבו מה עשו המכוניות לנוף שלנו במרוצת מאה השנים האחרונות, וודאי תסכימו שיש מקום לתהות מי אוחז בהגה - הן או אנחנו.
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון מארס 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק
תגובות