נופי ארץ הנפט
קדחת הפקת הנפט במדינת צפון דקוטה מגדילה את אספקת הדלק של ארצות הברית. אבל מה היא עושה לסביבה ולתושבים?
מאת: אדווין דוב | צילום: יוג'ין ריצ'רדס
המשאית שלה מובילה מים מיוצרים. הנהגים קוראים להם "מים מלוכלכים". בימים הראשונים של שאיבה מבאר חדשה, הנפט היוצא מעורבב בנוזלים ובחומרים אחרים שהוחדרו לבאר בעת הקידוח, וכן במים מליחים המצויים בשפע מעל שכבות הסלע התת-קרקעיות, המכילות את הנפט הגולמי המתוק והנחשק. עם הזמן פוחתת כמות התוספים המלאכותיים, ונשארים בעיקר מי מלח. חמישה מהמכלים שלפנינו, כל אחד בגובה בניין של שלוש קומות, מכילים נפט; את השישי ממלאים במים שיועברו לבאר הטמנת הפסולת.
שטחי הנפט משתרעים על פני 63,000 קילומטרים רבועים (פי שלושה משטחה של ישראל), שמהם נשאב נפט גולמי ממאגרים עמוקים ופזורים, בזכות חידושים בטכנולוגיות הקידוח וההפקה. מאז תחילת 2006 גדלה ההפקה מהאזור הקרוי תצורת באקן (Bakken formation) פי 150, ועתה היא נאמדת ביותר מ-660,000 חביות ביום; כך נעשתה צפון דקוטה למפיקה השנייה בגודלה בקרב מדינות ארצות הברית, אחרי טקסס ולפני אלסקה. איש מלבד קומץ מוותיקי הענף לא חזה זאת מראש. כיום האופטימים מנבאים שהתפוקה היומית של המדינה תצמצם בסופו של דבר את הפער עם טקסס - שני מיליוני חביות. מספר הבארות צפוי לעלות מכ-8,000 בארות פעילות כיום ל-40,000 עד 50,000. בסיכומו של דבר, בשוך קדחת השאיבה, אולי בעוד 20 שנים, צפוי שיישאבו עד 14 מיליארדי חביות של נפט גולמי איכותי. ועד אשר יונחו עוד קווי צינורות באזור החקלאי הזה, שאין לו יציאה לים, יובלו רוב הנפט והמים במשאיות, ולכן נהגי משאיות רבים, כמו קונל, באים לכאן.
אלפי אנשים נוהרים לאזור בחיפוש אחר עבודה, שיקום, ולפעמים גם צרות. ויש שפע של מקומות עבודה, גם בתחומים נוספים. בוויליסטון (Williston), שבלב אזור הנפט, שיעור האבטלה נמוך מאחוז אחד. אבל כיצד מתמודד אזור של חוות ועיירות קטנות עם המבול האנושי הזה?
השינויים המפליגים משפיעים גם על הסביבה. במוקד תשומת הלב נמצא תהליך הסדיקה ההידרולית, המבוסס על הזרמת כמויות גדולות של מים שפירים, המכילים חול וחומרים אחרים, חלק מהם רעילים, בלחץ גבוה לתוך בארות שנקדחו אל שכבות פצלים עמוקות. ההזרמה יוצרת סדקים, שדרכם זורמים נפט וגז טבעי מבועות לכודות אל הבאר. מנין באים כל המים השפירים האלה? כיצד אפשר למנוע בעד המים המלוכלכים הנשאבים מהבאר מלזהם את מי התהום, כפי שקרה בחלקים אחרים של ארצות הברית? ובראייה רחבה יותר, האם אפשר לשמר את ערכי הערבה שלא יסולאו בפז - שקט, בדידות, שלווה - לנוכח הפיתוח המואץ הזה, המקיף את כל האזור ושואף להפיק את מרב הנפט בזמן הקצר ביותר?
הכתבה המלאה פורסמה בגיליון מארס 2013 של מגזין נשיונל ג'יאוגרפיק

תגובות